"ליקריץ' פיצה": גבירותיי ורבותיי, הבמאי השתגע

אתם מכירים את פ.ת.א (אנחנו נקרא ככה לפול תומאס אנדרסון מעתה והלאה) והכוונה איננה רק לחובבי הקולנוע הנועז והייחודי שלו, שלקח כיוונים רבים במשך השנים. הוא נחקק בזיכרון של כולם עם "לילות בוגי", יוצא הדופן, פורץ הדרך והבלתי נשכח ואחר כך הדהים עוד יותר עם "מגנוליה" הפנטסטי והיו עוד כמה יצירות קולנוע בלתי נשכחות כמו: "זה יגמר בדם" ו"המאסטר" . הטונים בהם הוא מביים בדרך כלל קודרים, רציניים, מלאי תוגה ועמוסים ברגשות, שהצופה רוצה להתנער מהם בסוף הסרט עם סבון וסקוץ' זולים. הפעם הוא כל כולו מושקע באהבה, בפלירט ובעיקר, בעיקר, בעיקר...בתקריבים; כאלו מצולמים של הגיבורים או כאלו המתמקדים בגיבורים עצמם או בדמויות רגעיות ושל רגעים שלא יתנו לכם לנשום לכמה שניות מרוב צחוק.

כמו בסרט שפרסם את מארק וולברג והתותב המרשים, שהתחבר לאיבר, שעל פי השמועות לא היה זקוק לו יותר מדי, הסרט הנוכחי הוא כזה המציג סיפור מתגלגל ובלי יותר מדי עלילה אמיתית או שיניים חזקות במחלקת התוכן. הוא סרט שבעיקר מייצג אווירה, נע בין סיטואציות ובין סצנות, אשר מביאות רוח של תקופת נעורים ומנסה לנווט את אותה הרוח בין שינויים של תקופה ובין אהבה צעירה, אשר לא מעיזה באף שלב לפרוץ את הגבולות שהוצבו לה. פלירטוט רודף בקשה, חיבוקים ומבטים של חיבה גדולה מתרוצצים להם בלי הפסקה, שותפות גורל וסתם שותפות עסקית ובעיקר המון המון "אנחנו על המפה", כאשר הגיבורה הראשית היא אלנה חיים, מלהקת חיים. ואם לא הכרתם או שמעתם על שלושת הבנות, שהן בנותיו של מוטי חיים, אשר שיחק במכבי יפו האגדית של הרצל קביליו, משה אוננה ומוצי לאון, אז עכשיו זה הזמן המתאים ביותר להתחבר, להכיר ולהתפעל מיכולות המשחק של האחות הצעירה לבית משפחת חיים.


השם הוא חיים...אלנה חיים | באדיבות פורום פילם

הרקע וההיסטוריה של שיתוף הפעולה הזה הוא לא פחות מנפלא, כאשר כל הכוכבים בשמיים איחדו בין פ.ת.א לבין בנות הלהקה. אמן של שלושת הבנות לימדה את הבמאי בתיכון, הוא בכלל חיפש אותן ונתקל בהן במסעדה, כאשר ניגשו לאשתו - מיה רודולף והציגו את עצמן. משם, כל השאר היסטוריה וכעת גם היסטריה, כאשר עדים לכישרון המתפרץ של אלנה חיים, אשר מלווה במהלך הסרט בכל משפחתה ובעיקר ביכולות המשחק המפתיעות והמרשימות שלה. מה שהחל בבימוי קליפים של להקה, שדווקא הקהל הישראלי ככל הנראה מכיר פחות, הפך להיות הבימוי של כולן בסרטו הנוכחי, כאשר דווקא האחות הקטנה לוקחת את המושכות ושומטת לסתות עם הופעת בכורה קולנועית, שהיא בגדר פצצת אנרגיה מרעננת מאוד בהוליווד המשעתקת וחסרת היצירתיות והתעופה של השנים האחרונות.

הסיפור שלנו ושל פ.ת.א מתחיל בסן פרננדו, בה גדל הבמאי וגם ממנה שאב את מרבית השראתו ללא מעט רגעים בסרט. בחורה-אישה צעירה מסתובבת לה בתיכון ומציעה שירותי מראה (כן, מסתבר שיש דבר כזה, לפחות בסרט ואולי בכלל) לנערי תיכון שעומדים להצטלם לספר המחזור שלהם. נער לא הכי מושך בעולם מתחיל איתה את הפלירטוט הכי ארוך, שתוכלו לדמיין ואולי גם בין המעצבנים בעולם, היא נשבית בקסמיו, אבל שומרת על ריחוק ועל סוג של קלאס, הם קובעים מפגש בערב, אליו אולי היא תגיע (או אולי, כפי שהיא מנסה להדוף אותו ממנה). היא מגיעה ומשם נרקמת בעיקר ידידות עם מתח עצום, כאשר במשך סרט שלם אנחנו יודעים שזה יגיע מתי שהוא, אבל לא יודעים בדיוק מה ומתי. אי אפשר שלא להתפעם מהזוג הצעיר, שהולך סחור-סחור, במעין ריקוד, אשר שומר עליהם במסגרת האפלטוניה, אבל הכימיה בין השניים משוגעת, משגעת והיכולות של צמד הצערים הללו אפילו מרשימה יותר, גם בתור שחקנים אינדיווידואליים וגם בתור צמד קולנועי.


לא כל כך יפה ולא בת 16, אבל יודעת משהו... | באדיבות פורום פילם

גארי הוא נער-שחקן ויזם צעיר, מפוצץ בכריזמה וביטחון עצמי, על אף שאין לו מראה מיוחד או יוצא דופן. אלנה, מהצד השני, היא בחורה יהודיה, אשר נמצאת באמצע שנות העשרים, על פי דבריה ובניגוד כמעט תלול אל גארי, היא לא עושה יותר מדי. היא נראית סביר למדי, אבל נראה שאין לה יותר מדי מה לעשות בחיים והיא גם לא מאמינה גדולה בעצמה. המפגש בין השניים יוצר חברות, משיכה וניתוק ובעיקר המון גיצים וערימות של כימיה בין השניים. כל אחד מושך לכיוון אחר, אבל הם איכשהו נפגשים כל פעם באמצע. העלילה מסובבת אותם בין ליווי של אלנה עבור גארי, כאשר הוא חלק ממופע וחייב מלווה מבוגר, עוברת דרך עסק משותף של מיטות מים, מפגשים במסעדות מקומיות, אודישנים עם אושיות הוליוודיות ומלהקים ולקראת הסוף גם דריסת רגל בפוליטיקה המקומית.

ברקע של כל אחד מקווי העלילה מתמקם לו שינוי חברתי כלשהו, אשר התרחש אי שם בשנות 1973. בין אם המחסור בנזין, שהביא איתו תורי ענק בכל תחנת דלק אפשרית בסביבה, הקפטילזם והזדמנויות שהוא הביא איתו, המגולמות באופן כל כך אייקוני ואירוני בצורתה של מיטת מים וכמובן אי אפשר בלי המגע היהודי, אשר מגיע דווקא מכיוונו של ג'ון פיטרס, שהיה החבר של ברברה סטרייסנד, באותה התקופה ואותו מגלם בסרט בראדלי קופר, ב(עוד)תפקיד ענק. הכל נארז עם סרט, המגולם בתור חלום להתפרסם בעזרת כישורי משחק, אשר מגיעים אמנם בנגיעות קטנות ומדודות, אך עדיין כאלו המטפחות את אותו החלום, ליציאה משגרה משמימה ומתסכלת ותקבלו ממתק אנין טעם של תקופה, של חוויות ופשוט כיף גדול, שנמשך קצת יותר משעתיים.


הלו...לא חגרתי חגורת בטיחות עדיין | באדיבות פורום פילם

הקסם הגדול של הסרט הוא האותנטיות שלו והקלאס באפס מאמץ של לא מעט שחקנים ורגעים בסרט. התקריבים המדוברים חושפים לא רק את הפגמים שעל פני השחקנים (פצעונים "מרשימים" ולא מוסתרים אצל שני כוכביו הראשיים של הסרט), הם גם מאפשרים להם להציג מקרוב את היכולות שלהם לגרום לקהל לחייך, לצפות בכיליון עיניים לפתחון פיהם ובעיקר לצחוק צחוק היסטרי (בעיקר בסצנה עם מגייסת שחקנים, שהיא פשוט אחת הטובות בסרט). הסגנון האנדרסוני לא הלך לשום מקום, הוא פשוט שינה טון וכיוון, בעודו נסמך, כמו רבים וטובים כמוהו, על איזור מגוריו בתור נער ועמו גם הביא פשוט טונות של קסם, בחסות ילדותו ונערותו. ביחד עם צמד השחקנים הראשיים והצעירים שלו, בהופעות בכורה קולנועיות מפתיעות ויוצאות מן הכלל, מצליח אנדרסון ללכוד את התמצית הצעירה, הנערית, התמימה ומהולה בהתפכחות וגדילה ופשוט מייצר מכך ספקטקל קולנועי מרשים וכובש.

פול תומאס אנדרסון פשוט מצליח לספר סיפור - של תקופה, של נעורים, של קשר מרגש, מלבב ומצחיק. הוא גם מספר סיפורו של אזור וכמובן מביים את הכל באופן מופלא, דרך מגוון מבעים קולנועיים, אשר מצליחים להתגבר על היעדר סיפור לינארי וקלאסי, מה שמהווה חוזק כפול ומשולש לסרט, אל מול החיסרון היחסי שלו. בשבוע שעבר, לפני יציאת הסרט הנוכחי, הגיעה אחת מהאחיות וואשבסקי לחרב את כל מה שהיה טוב בתחילת המילניום, בכל הנוגע לקולנוע, יצירתיות וקצב קולנועי. כעת כולנו צריכים לקבל קצת תקווה מבמאים גדולים, שבזכותם אפשר לחזור ולהאמין, פעם נוספת, שיש תקווה גדולה לעולם וגם לאולם הקולנוע. תודה לך מר אנדרסון (שאינו סוכן במטריקס), אנחנו ניקח את זה מכאן והלאה.


לאן ממשיכים מכאן? | באדיבות פורום פילם

משפט על הסרט:
חוויה שנמשכת לא מעט זמן, כנהוג בסרטיו של הבמאי הייחודי הזה, אבל חוויה חיובית ונהדרת. מסע אל הנעורים של שנות השבעים, שלעיתים טובע מדי ברוח התקופה, מאפייניה ומסריה, אבל ברוב הזמן הוא פשוט מצחיק, שובה לב ונהדר.


משפט על הבמאי:
מה עוד אפשר לאמור על הבמאי, שנאמר עליו לא מעט? האיש שהביא לקולנוע אגדות מודרניות בכיכובם של לא מעט שחקנים, אשר הפכו את סרטיו לגדולים ובתמורה הוא הגדיל אותם אפילו עוד יותר. וכעת הוא זה שפתאום, ללא אזהרה, עושה זאת פעם נוספת, בשינוי סגנון, אווירה וטון ומבצע את הכל נפלא.


משפט על השחקנים:
אלנה חיים, בתו של מוטי חיים ואחותן של דניאל ואסתי חיים, היא היא הכוכבת הראשית הכובשת. יש לה הכל, מעבר לקול והיא פשוט חייבת להתחיל ולפנות זמן לקולנוע. פשוט חייבת. עוד הופעת בכורה נפלאה נרשמת על ידי קופר הופמן, בנו של השחקן האגדי ושותף ללא מעט סרטים של פ.ת.א - פיליפ סימון הופמן, בתפקיד אנרגטי ונפלא. עוד כאלו "זניחים" שהשתחלו לקאסט מונים את: מאיה רודולף (אשתו של הבמאי) טום ווייטס, ג'ון סי ריילי ובעיקר את שון פן ובראדלי קופר.


משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשר דקות, כי ככה עושים היום סרטים. אולי, אולי, אולי אפשר לקצץ ממש מעט, אבל הסרט הזה הוא פשוט תענוג שלא כדאי לקצץ בו יותר מדי.