"מטריקס: התחייה": בסרט הבא הם כבר יצטרכו דפיברלטור

היי קיאנו, או שאולי אתה מעדיף ניו בימים אלו, או אפילו ג'ון כפי שאתה נקרא בימים קולנועיים כתיקונם. לא חשוב, כולם בעצם מהווים את אותו הדבר עבורינו, המעריצים והאמת שמעולם לא היה לנו אכפת. לא היה לנו אכפת עד עכשיו...ואנחנו באמת מבינים את הכיפוף של ידיך, ידיי לאנה, לילי ושאר ידיהם של חברי צוות וותיקים, על ידי מועצת המרושעים, תאבי הבצע והכסף שם בהנהלת האחים וורנר, אבל באמת מה היית צריך את זה? כמה כסף בן אדם רוצה וצריך בשביל לירות לעצמו במורשת? בעצם, אל תענה, עזוב. לא היינו בנעליך וככל הנראה גם לעולם לא נהיה. אנחנו, המעריצים העיוורים נלך, נצרוך, נתאכזב וכנראה, כאשר יגיע הזמן, גם נלך לראות את סרטי ההמשך, אם תרגישו צורך, שם במעלה מגדל השן של מרווחי הכסף הגדול. אבל היי, אלו אנחנו, שגדלנו על אגדה ואותה לא נשכח או נמחה, אתה...אתה תעשה מה שטוב לך. רק אומרים.


תעצרו...את ההפקה...של הסרט הזה! | באדיבות Tuilp Entertainment

בראשית (או נכון יותר, בשנת 1999) בראו האחים אנדרו (אנדי) ולורנס (לארי) וושאבסקי את "מטריקס". והמטריקס הייתה תוהו ובוהו וחשך על פני תהום ורוח הניו מרחפת על פני המים. ויגעו האחים, בעזרת יצירתם נגיעות קטנות של שלמות בראשיהם ומוחותיהם של האנשים הרגילים, אותם נהוג לכנות: צופים בקולנוע. ויגרמו צמד האחים לקליעים לעוף, בעזרת אפקטים מרשימים ובאותות ומופתים, יכופפו את גיבוריהם ויעניקו אהבה מנצחת וימשחו להם דמוי אל או נכון יותר, דמוי קל אל, אשר ימריא הַשָּׁמַיְמָה. ויראו האחים כי טוב ויצרו שני סרטי המשך, אשר יפליאו אפקטיהם בכבישים ותחת שמיים עכורים וגשומים ויארזו האחים את הכל באריזת טרילוגיה יפה ויילכו לנוח ולעשות עוד קולנוע מצוין ("ונדטה" בכסא התסריטאים ו"ענן אטלס" כבמאים).

ויעברו שנים רבות של פרוקיטים מובחרים וישנו האחים את מינם ויהפכו לאחיות וושאבסקי ויתחילו לייצר סרטים קצת פחות טובים ("עלייתה של ג'ופיטר") וינסו לחזור לכור מחצבתן, בפקודת אחים אחרים - האחים וורנר וידליקו את עדת המעריצים העולמית, שבגרה מאז תום הטרילוגיה בכשני עשורים. ויצפו המעריצים השבויים, יומם ולילה, לצאת הסרט הרביעי בסדרה. ויכססו ציפורניהם ויתרגשו משובם של ניו וטריניטי ואפילו משובו של החתול: דז'ה וו. ויוסיפו המעריצים כוכבית לציפייה וכסיסת הציפורניים ולא באמת יצפו לתוכן חדשני, אקשן מרהיב, סצנות לחימה מרטיטות ופסקול אגדי נוספים. וילכו לקולנוע, ויישבו אל מול מסכי האיימקס וארבעת המימדים (רחמנא ליצלן ורחמנא לגב ושאר האיברים שאמורים להישאר מחוברים לגוף) ויתאכזבו מרות. וילכו המעריצים הביתה ויטרילו את האינטרנט יומם וליל ויבקשו את כספם, זמנם וזיכרונותיהם המתוקים בחזרה. ויראו האחים וורנר כי לא טוב ויראו האחיות וושאבסקי כי בינוני...ויחשבו על סרטי המשך בכל זאת.


אולי עדיף להחליף כבר מעיל, בכל זאת...עבר הרבה זמן | באדיבות Tuilp Entertainment

בשנת 1999 נפל דבר בעולם הקולנוע. "מטריקס" יצא לאקרנים והביא אחריו סחרור של מעריצים, שהם בני תמותה וגם כאלו שעוסקים במקצוע. הטכנולוגיה הייתה מהפכנית והשפיעה דורות קדימה על איך שאנחנו רואים את הקולנוע כיום; פס הקול היה מושלם, קרבות הקונג פו ורגעי האקשן היו מהטובים שנראו אי פעם וזה התרחש גם מבלי לשדך אליהם טכנולוגיה מרשימה (ששודכה בכל זאת במקומות אחרים) וכמובן שהיה את זמן הקליע המפורסם, שפשוט סחרר את כל העולם - אנשי מקצוע ומעריצים כאחד. צמד הסרטים שהשלימו את הראשון, לכדי טרילוגיה, זכו לפחות אהבה מצד המבקרים, אבל הקהל היה שבוי בעזרת סצנות מבוימות בידי אמנים וכמובן השלמת העבודה בכל הנוגע לחוויה הכוללת, באפקטים יוצאי דופן, קרבות בלתי נשכחים ופס קול מהטובים בהיסטוריה של סרטי האקשן.

טרילוגיית סרטי המטריקס לא רק הכילה את כל האמור מעל, מכיוון שגם היה לכולה (בעיקר לראשון בסדרה) סאבטקסט פילוסופי, אשר השפיע על כל סרט אפוקליפטי ועתידני שעליהם עוד נלמד הלאה, כחלק מחבילה מרשימה, שלא רק זכורה בזכות האקשן והטכנולוגיה שלה. שכפול בני אדם, עליית המכונות כנגד בני האדם, מציאות חלופית ועוד המון רעיונות שהוצגו בנפרד בסרטים וספרים שונים, כאילו חוברו ביחד ונוצקו אל תוך שלושה סרטים, שלקראת הסוף כבר החלו להתברבר ולהתפזר, אבל המרכז היה ממוקד, ברור ובעיקר עשוי בצורה כזו, שלא משנה כמה זמן ארך כל סרט בנפרד, היה אפשר להיבלע אליו ולהתלונן בסוף שהוא נגמר מהר מדי. אה...והיה גם אנימטריקס, שהוא רק חלק קטן, שהפך לקאלט מיידי וגם משתייך להשפעות הישירות על עולם התוכן של האנימציה ועולם התוכן שהושפע לחלוטין מכל הקונספט והביצוע שהיו לאחים וושאבסקי להציע.


כל הסיטואציה הזו מרגישה כאילו התרחשה בעבר | באדיבות IMDB

מפה לשם ומשם לכאן; שמונה עשרה שנים עוברות וחולפות להן ביעף. הדור שצמח להעריץ את האדמה הדיגיטלית, אשר עליה דרך ניו, התבגר והפך להיות יותר רציני, אולי אפילו יותר ציני וגם בעיקר שבע. הוליווד החלה עם המחזורים הבלתי פוסקים וכמעט מדי חודש מוכיחה כמה חסר מצרך המקוריות שם, בפסגות של LA והנה הגיע לו גם, בשעה טובה ומוצלחת, החלק שבמסגרתו צמד האחיות וושאבסקי תורמות את חלקן למחסור ביצירתיות ההוליוודית וכורעות תחת הלחצים של האחים וורנר. הגיע הזמן למחזר את המצאת סוף המאה שעברה ואין ברירה; כל מי שהיה צריך להתייצב לסרט עלה על הסיפון (חוץ מלורנס פישבורן, שלא הוזמן ובוודאי גם לא מצטער) וההרפתקאה יצאה לדרך, למורת רוחם או לשמחתם של כל מיני חלקים של מעריצים של אותה טרילוגיה אגדית ובלתי נשכחת.

עכשיו נשאלות השאלות: למה? (כסף) מה בער? (בתקווה שלא כסף) מה היה הצורך? (כסף!) ולמה עכשיו? (כי הרבה זמן לא עשו כסף מהמותג). הסרט הראשון, משנת 1999 המציא עולם ומלואו, חידש את הז'אנר, התווה דרך, ניפץ תקרות זכוכית והפך לאבן יסוד קולנועית. שאר הסרטים היו הרמוניה ופיוט בתנועה בין סאונד, אפקטים וקרבות, שפשוט לא נראו מאז, באותה הרמה, (כמעט) באף סרט מהז'אנר. הוליווד והרידוד התוכני שלה, כמו גם הבנאליות של סרטי אקשן מד"בים, לא הותירה תקוות רבות לאחד מהדברים הטובים ביותר של סוף המאה שעברה ואכן הגרסה הנוכחית מתרסקת בדיוק כפי המצופה ממנה ומספקת אפס חדשנות, ללא שום אלמנט חיובי באף מחלקה. ישנם לא מעט חלקים מהנים, אבל זה לא זה.


הצופים נמלטים אל מחוץ לבתי הקולנוע...תתחילי לרוץ | באדיבות IMDB

תחילת הסרט היא הומאז' אחד ארוך של האחיות וושאבסקי (לאנה ביימה וכתבה ולילי הייתה בצוות התסריטאים) למקטעים רבים מהסרט הראשון של האחים וושאבסקי. אז נכון שבמאים נוהגים לעשות הומאז' לכאלו שהם מעריצים וכאלו שהיוו השראה עבורם, אבל לעשות הומאז' לעצמך בגלל שפעם היית ממגדר שונה? מגלומניה לשמה. זה מגיע לשיאי ביזאר, כאשר מתרחש אירוע, אשר ברקע שלו מוצג סרטון וידאו מהסרט הראשון ושלא נתחיל אפילו לספור את ערימות הפלאשבקים, עליהם נשען הסרט הנוכחי, באופן כמעט תלותי, מהסרט הראשון.

העלילה הנוכחית וניסיון הריבוט דווקא מתחילים באופן מרתק ומעניין, כאשר הצופים מקבלים את הסיבה לאתחול הנוכחי, בכך שהיחס למטריקס הוא בתור משחק מחשב, אשר הומצא על ידי תום אנדרסון; AKA ניו. יש צוות חדש ורענן ואפילו מורפיאוס חדש, כפי שאתם יודעים, מתארים לכם או שמעתם. אפילו הסוכן סמית' עבר ריבוט ואתחול. ישנה גם עלילה, שהיא קוהרנטית ומובנת בערך כמו החלקים, בהם לא ביצעו ירי מאסיבי בסרט השלישי. אתם יכולים לוותר על הברברת הבלתי נגמרת, שמנסה להסביר לכם את כיווני והתפתחויות העלילה בסרט הנוכחי, כי גם לתאים בראשכם יש גבול לפני שיוצתו ויכלו כל חלקה פעילה ועובדת במוחכם העדין.


אני אוותר, תודה | באדיבות IMDB

כל הסימנים היו על כרזת הסרט הגנרית והלא מטריקסית בעליל ועל כן ובלי אפשרות לחדש יותר מדי, נותרה רק האופציה להפוך לעוד סרט אקשן גנרי, אשר יבצע יישור קו לכרזתו. וכאשר האקשן גנרי במה שאמור להיות מרהיב לאורך שעתיים ורבע, הברברת הולכת, נוגסת ותופסת נתח ניכר ועבה מהעלילה, בה הגנריות מתפשטת יותר מהר מזן האומיקרון וסוחפת אחריה לא רק את האקשן, בתור בסיס, כי גם את כל שאר האלמנטים, כאמור: וויזואליות, סאונד, אומנויות לחימה ובגדול גם את כל מה שקשור לעיצוב. בלא מעט רגעים אתם תחשבו שקיבלתם Fan Service עם ערימות של נוסטלגיה, אבל מדובר בעיקר בתסריטאות עצלה, כתיבה חסרת השראה ופשוט נפילה מטורפת אל תוך בור, שיצריך זריקת סולם עצום לתוכו, על מנת לצאת ממנו.

כאשר מלחמת הכוכבים עשו זאת, הם גם הואשמו ביצירת Memberberries (אחד הפרקים המופתיים והביקורתיים של סאות' פארק על מחזורים ושחזורים קולנועיים, שאם טרם צפיתם, כדאי שתעשו זאת על חשבון צפייה בסרט הנוכחי). לוקאס קיבל כבוד והומאז'ים אינספור והסרט היה הצלחה גדולה, רק בשביל להצליל את הטרילוגיה השאולה, בהמשך הדרך, אבל עדיין היו רגעים קטנים של כבוד ונחת. בסרט הנוכחי זה פשוט לא עובד, בייחוד כאשר הטון שלו מקבל גוון הומוריסטי, שכולל את אותם קירות שנשברים, סתלבט על הדמויות ועל מצבים, שמזכירים סרטים קודמים ופשוט ניסיון להקליל, בכל אותם מקומות שממש לא חייבים את אותן ההקלות. האחים וורנר מאפשרים לגחך על חשבונם, אבל הבדיחה הגדולה מתקיימת בעיקר על חשבונן של האחיות וושאבסקי.


Yeahhhhh...I Member | באדיבות IMDB

משפט על הסרט:
איך היה נוהג טל פרידמן לומר באותם הזמנים, כחלק מאינספור הדמויות שגילם ב"חלומות בהקיציס"? במשפט אחד: "אכזבה!"


משפט על הבמאית:
סיפור קלאסי של אדם שההצלחה עולה לו. לאנה וושאבסקי עשתה את שלה כבר לפני עשרים שנים, ממש לא היה צורך להגיע עכשיו ולחרבן את הזכרונות הטובים ממנה.

משפט על השחקנים:
קיאנו ריבס נעוץ בפרצוף קיאנו המוכר שלו ואין באמת ציפייה לכלום מהאיש, שמזמן מיתג את עצמו כבר בתור אדם עם הבעת פנים אחת. קופי-פייסט לשני עשורים אחורה בתוספת זקן, קמטים וערימת מכות מטרילוגיה אחרת. קארי אן-מוס היא זיכרון עצוב ומאכזב לטריניטי האגדית. יאיא עבדול-מאטין השני הוא מורפיוס סתמי, קליל ומיותר כל כך בסרט. ג'ונתן גרוף מתגלה גם הוא בתור תוספת מיותרת, שעדיף שהייתה מוחלפת בדמות אחרת וחדשה. ניל פטריק האריס הוא חלק מהטון ההומורסיטי והמיותר בסרט ועוד רבים ומיותרים אחרים, לא מצליחים להרים מאית מהרמה הבינונית מינוס של הסרט: ג'יידה פינקט סמית' (מבוגרת ומביכה), למברט ווילסון (אותו כנ"ל), כריסטינה ריצ'י (הייתה בסרט?!), פריאנקה צ'ופרה (כי חייבים להכניס את השוק ההודי פנימה) וג'סיקה הנוויק שהיא תוספת כוח מעניינת ותו לא.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ועשרים, בערך. שבמהלך האורך המוגזם מאוד הזה, ייתכן ותימצאו נוחרים במושב, אלא אם אתם יושבים ב-4D המעיק. שעה וחצי הייתה יכולה לעשות כל כך הרבה יותר טוב לסרט הזה.



את מוכרת לי מפעם...אולי מגלגול אחר | באדיבות IMDB


נ.ב:
עבדכם הנאמן ואחיו קיבלו את האופציה לבחור בסרט הזה בין IMAX העצום והאהוב ובין בידוד יחסי בין כורסאות אולם ארבעת הממדים, אותן ניסו לא אחת וחזרו עם כאבי גב, ראש וצינון קל. במעמד מתן הכרטיסים, הראשים עלו מעלה ומטה בהנהוני הסכמה שהעדפה היא לסבול, אבל עם פחות אנשים באולם ולא משנה הגודל של המסך. אכזבה לא פחות קטנה נרשמה כאשר שוב נזכרו צמד האחים כמה לא טוב לבריאותם או לאולמות הקולנוע בכלליות, הימצאותו של אולם המכיל את כסאות העינוי הללו.

אישה לאחר לידה נוהגת לחבק את היצור הקטנטן שיוצא ממנה, בתום חודשים רבים והליך כירורגי לא קצר, להתפעם ולשכוח לאחר יומיים את הסבל של תשעת החודשים וגם את הסבל הפיזי של הלידה עצמה. ובדיוק כמו אישה, אשר עברו הרבה יותר מיומיים מתום ההיריון שלה, כך גם צופים בקולנוע שהחליטו שזה בסדר לנסות לחזור שוב לאולם עם הכיסאות האיומים הללו, שנושפים אוויר, בועטים באופן יזום בגב ומטלטלים אותם מצד לצד, עד לריקון מלא של דלי הפופקורן, אתו נכנסו הצופים לאולם הקולנוע. אל תנסו את זה בבית היא דווקא לא ההמלצה הנכונה לסרט. עדיף בבית ואם כבר בקולנוע, אל תנסו את זה במושבי ארבעה ממדים.