"המשימה": לא חשבנו אחרת

ממש לא מזמן נטפליקס שחררו לאוויר העולם את הפרק השני, שהוא הראשון בסדר הכרונולוגי, של "צבא המתים" וכינו אותו בשם המאוד לא מתוחכם: "צבא הגנבים". אם הסרט הראשון הכניס למיקס סרטים מהסגנון של "אושן 11" (שגם מקבל רפרור משלו, באחת הסצנות בסרט הנוכחי) קצת עניין עם זומבים, הרי שהסרט בכיכובם של מתיאס שוויגופר ונטלי עמנואל היה גרסה בנאלית ונעדרת ברק, תחכום ויצירתיות, גם אם היה אפקטיבי. אפילו בכל מה שנוגע לתרגום הסרט הישראלי, שומר הסרט על הקו הכל כך בנאלי, כאשר הוא מקבל את השם "המשימה". הוא איכשהו מצליח לעבוד במהלך קרוב לשעתיים שהוא רץ, אבל מעבר לחלקו האחרון, הוא משמים; במקרה הטוב ונעדר ריגוש מיוחד או עלילה מפתה או כזו יוצאת דופן.

"המשימה" הולך על פי כל חוקי הז'אנר ולא זז מילימטר, מעבר ליצירתיות בדרך נעילת הכספת אותה צריך לפרוץ. כל השאר הם רעיונות, שאיך שלא תהפכו אותם, לא מרגשים ולא מרגישים מספיק מקוריים בשביל להפוך את עולמם של הצופים על פניהם. בסל הקניות תוכלו למצוא את המנהיג השקול, שאוסף את הצוות הטוב ביותר שהוא יכול למצוא, אשר כולל בין היתר: חנון מחשבים היפסטרי, בחורה ערמומית על גבול הפאם פאטאל, מקומי גנרי שצריך להכניס את הצוות אל מעמקי היעד הנשדד, מניאק אחד שכולם מאמינים שבשלב כזה או אחר עשוי לבגוד בחבורה שלו ומעל כולם: האחד. האיש שסביבו תיסוב העלילה ועל כתפיו הצנומות והגרומות ייזרקו כל הצ'יפים, על מנת שיוציא אותם החוצה בתחכום, ערמומיות וחוכמה אינסופית.


זה לא מהסט של הזומבים של נטפליקס או משהו? | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

הפעם האיש ההוא, הוא בקושי איש. מדובר בסטודנט מבריק שכל החברות הגדולות רודפות אחרי מוח המהנדס שלו והוא מצדו...משועמם ומחפש אתגרים שילהיבו אותו, אחרי שהיטיב להפגין יכולות וחוכמה למטרות נעלות. המטרה הפעם איננה נעלה, כביכול, כיוון שהיא כוללת שוד בנק גדול, אבל לא רק הרווח מדבר אל השודדים, כי אם התשוקה של המנהיג שלהם עבור האוצר, אותו הוא רוצה להשיב לעצמו. אותה תשוקה מקבלת השוואה חזקה לאוהדי הכדורגל, שלא יצליחו לעולם להסביר לכם בצורה רציונאלית את סיבת אהבתם לאחד עשר השחקנים שרצים על המגרש בשביל כסף, בעיקר וגם קצת בשביל יוקרה, תשוקה ואהבה למשחק ולמגרש הדשא, שמעניק להם אדרנלין גבוה למשך תשעים דקות.

אז את המוטיבציה קיבלתם וגם אין צורך להסביר מעבר לכסף ולתשוקה משהו נוסף, את הצוות הכל כך גנרי עד להכעיס גם תפגשו במהלך בזק ונותר כעת למלא זמן עלילה, אחרי כל האקספוזיציה המפוהקת הזו. בשום שלב, כלומר חוץ מרגעי הלחץ, אשר נבנים היטב ועל פי חוקי הז'אנר הידועים, לא תרגישו שום התלהבות או תחושה יוצאת דופן מעבר לסרטי שודים אחרים. זה אכן סרט אשר מתאים לבידור קולנועי זול ולא מאתגר, אבל בשלב מסוים בחייו של צופה קולנוע גם הוא מחפש תשוקה והתלהבות קצת יוצאת דופן מסרטי אקשן, אשר חורטים על דגלם את סמל הבינוניות, על סף וגבול השעמום.


אני מכוון למטה, כמו כל מה שאתם הולכים לראות בסרט | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

הפעם מדובר בצוות בריטי, המובל על ידי איש עשיר, שמקדיש את חייו לחיפוש אוצרות היסטוריים וברגע שאחד כזה שמצא נלקח ממנו, הוא נשבע לעשות את כל שביכולתו בכדי להשיבו לידיו בחזרה. בשביל זה הוא מלקט את צוותו ואת הסטודנט הגאון, שלא מאכזב אותו אף פעם ובעיקר לא ברגעי הלחץ הגדולים ועומד בכל מבחן. מולו מתייצב השותף הוותיק, החשדן וזה שאתם תחשדו בו לאורך כל הסרט, שמתבאס שאיננו ה"גו טו גאי" של הבוס וכמובן מוסיפה לכך העובדה שהבחורה היחידה בצוות (שחייבת להיות גם יפה, בצורה כלשהי) גם נשבית בקסמו של הצעיר, המבריק והחדש. אם הסרט הזה לא היה יוצא ברחבי העולם בסמוך ליציאתו של סרט השודים מאת נטפליקס, היה כאן חשד רציני להעתקה ועם זאת, שניהם טסים על אוטומט לפי חוקי הז'אנר ובאופן מאוד גנרי, ככה שהחשד בטל ומבוטל.

אין כאן שום אלמנט שמצליח לגרום לבינוניות לקרוע את עטיפתה בשביל קצת מקוריות. לא הבימוי העייף, לא אף אחת מההופעות של אף אחד מהשחקנים ואפילו אווירת המונדיאל, שמקבל נפח גדול בסרט, לא מצליחה להציל את הסרט הזה מלהיות קצת יותר מבילוי כיפי בלבד, אבל לא יותר מזה. היו לא מעט סרטים בז'אנר שנכנסו למעמד קאלט בזכות גימיק מסוים או בזכות העובדה שיצאו בתקופה בה ז'אנר סרטי השודדים היה בחיתוליו; הסרט הזה לא מצליח לשבור את הנוסחה, הדפוס או את תקרת הזכוכית שנבנתה בקפידה במהלך השנים. אולי צריך איזה פורץ כספות טוב, על מנת לנסות ולפצח את הקוד מלהפוך סרטים מסוג סתמי ונחמד זה למשהו מעבר לכך - בינתיים נגזר עלינו להישאר עם הסחורה המוכרת, אשר קרוב לוודאי תישכח בתום הצפייה בו.


אפילו רכב משוריין לא יצליח להזיז את הנוסחה העייפה של הסרט הזה | באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
לא מצליח להתרומם באף שלב מעבר למצב של נשימה עם הנחיריים מעל המים (ותזכרו את הדימוי הזה) ועדיין מצליח לגרום להנאה מינימאלית, בדיוק כפי שמצופה ממנו. אסקפיזם טהור וכנראה שאף אחד לא חשב שצריך יותר מזה.


משפט על הבמאי:
ז'אומה בלאגרו, אשר ידוע בעיקר בזכות סדרת סרטי "פחד, מצלמים" לא מצליח לצאת מהקופסה ולאתגר את הז'אנר, כפי שעשה בסדרת סרטי האימה שלו. הולך על בטוח - צף ולא שוקע, אבל גם לא מצליח לצאת מהמים.


משפט על השחקנים:
הפרצופים המוכרים של ליאם קאנינגהאם (סר דאבוס מ"משחקי הכס") וסם ריילי ("קונטרול" ו"מליפיסנט") נותרים רק בגדר המוכרים ולא עושים משהו ייחודי, אבל התפקיד הראשי שמור לפרדי היימור הצעיר ("בייטס מוטל"), אשר גם לא מנסה או מצליח להרשים יתר על המידה. איתם בצוות גם מככבים אסטריד ברגס-פריסבי ("קינג ארתור" ו"שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה") ולואיס טוסאר ("תא 211") וכאמור, לא גורמים לאף אחד בקהל להתעלף.


משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, שבהחלט יכלו להתקצץ בחצי שעה. קלללללללל.