"בית גוצ'י": לא זוהר כמו שחשבתם

בבואך לספר סיפור אמיתי שקרה מתי שהוא בהיסטוריה של האנושות, עליך לבחון האם הוא עשוי מהחומרים הנכונים ליצירת סרט עלילתי, מצידו האחד וכמובן מי יהיה קהל היעד מצידו השני. רידלי סקוט כבר חם על הפרויקט הזה קרוב לחמש עשרה שנים. עם גיוס מאסיבי של כוכבי על הוליוודיים בין דוריים, הוא חשב שהוא הולך להביא את המכה ולייצר להיט עולמי וחוצה יבשות ופאשניסטות. הקופות היבשות מוכיחות אחרת בינתיים וגם הביקורות הפושרות ממעט הצופים שכן הסכימו להתיישב באולם הקולנוע כמה דקות יותר מהשעתיים וחצי, שהציע הסרט למתוח את אותן נשמות תועות.


נכנס לי שלג לעין או שזה הכובע שלך? | באדיבות סרטי פורום פילם

באורך זמן שכזה, ישנה ציפייה לאירוע קולנועי עצום מימדים ובעיקר נוכח השמות שעוטפים את הסרט. מעבר לאורכו של הסרט, גם ארץ המוצא של הסיפור והכוכבים המקוריים עורמים ציפיות בקרב הצופים, בתהליך הפעפוע של קדם הצפייה, למחוזות של סיפורי מאפייה מהגדולים שלהוליווד היה להציע. בסופו של דבר הסרט מתחיל...ואז נגמר...אחרי הרבה זמן וזאת מבלי שאפשר להבין על מה הייתה כל המהומה. הסיפור של הגוצ'ים, בסופו של דבר, נסוב סביב עצמו וסביב מספר גיבורים מרכזיים, מבלי לפרוץ שום גבול, כאשר מהלך רודף מהלך, בגידה או תחבולה ערמומית רודפת אחרי אחותה, מריבה רודפת מריבה ויש איזו דמות ורבע שמשתנות וליידי גאגא אחת, שמגיעה להיות על בסיס הספינר האנושי למשפחת גוצ'י. וזהו בערך.

קשה להבין על מה נמתח הזמן בצורה כמעט נפשעת, אבל עלילה כמעט ולא הייתה קיימת. רק ראשי פרקים, זינוקים בין זמנים, מקומות ובין אנשים שהיו על הכוונת של הגיבורה הראשית. הז'אנר המרכזי של הסרט מתמקד סביב הדרמה, עם קצת פשע, אבל סקוט מרבה לשלב בסרטו לא מעט הפוגות קומיות, כאשר הראשית שבן היא ג'ארד לטו, הבלתי ניתן לזיהוי תחת טונות של איפור ומבטא איטלקי כבד, מוצלח ומגוחך גם יחד. דמותו והופעתו נעות בין הביזאר והקאמפ לפארודיה, אבל איכשהו הוא שוב יוצא עם ידו על העליונה, כאשר מרגיש בלא מעט שלבים שהוא מצליח לייצר את אחד התפקידים היותר מוצלחים בסרט, על אף כל המגרעות וההדבקות שהודבקו עליו. פיזית.


למעלה כדאי...מאוחר מדי. הו הא! | באדיבות סרטי פורום פילם

זה מרגיש, בכל כך הרבה שלבים שמרוב התפתחויות עלילתיות, שחקנים, לוקיישנים, תככים ומזימות, חסר פה מגע של אנושיות, מעבר למכאניות של הסרט ושל הגיבורה הראשית שלו, שמתעתעת גם בצופים, כפי שהיא מתעתעת בבעלה, מתחילת הדרך. נדמה כי רידלי סקוט בעיקר מנסה להציג עומס וגודש עלילתיים, שמרגישים בהמון שלבים בלי לב ונשמה. משהו מאוד עצור בסרט, על אף השסתומים שנפקקים בכל פעם שמגיעים צמד הבדרנים הראשיים וההפוגות הקומיות הראשונות לשמם - פאצ'ינו את לטו. בכל מקום שבו תרגישו אובר מכאניות ומבטא איטלקי מרוסק ולא אמין, שגורם לכם לנסות ולהבין למה הסרט הזה מלכתחילה עבר לידיים אמריקאיות, שם תמצאו את פאצ'ינו ובעיקר לטו, שוברים את הקרח ומנערים אותו לכל כיוון אפשרי.

הסיפור של הסרט בכלל לוקח את הגוצ'י היחיד שהוא חצוי דם ולא רצה להיות גוצ'י מההתחלה, עד שהיא הגיעה. בת לשושלת נהגי משאיות, שהגולד דיגריות נשפכת ממנה לכל צד של המחשוף השופע שהיא מציעה לציבור הנהגים סביבה. עקבים גבוהים וחוש ריח מפותח לשטרות מגולגלים, זה מה שיש לפטריציה רגי'אני, לימים גוצ'י, להציע למאוריציו הצעיר והתמים למדי. זה ברור מהטריילר, סיפור החיים המפורסם וגם מאיך שהתפקיד של הדמות הנשית הדומיננטית בסרט מוצגת, לאן היא עומדת להוביל את עצמה ואת בעלה וגרושה לעתיד, אבל אתם עדיין רוצים לראות איך זה מתפתח והאמת, שזה מתפתח בעיקר בין טפטופי מלחמה במשפחה שהייתה מאוחדת יחסית והחלה בהתפוררות גדולה יותר מהשיער שנשר מראשו של לטו, עבור התפקיד.


לא לשפוך על הבגדים, זה גוצ'י | באדיבות סרטי פורום פילם

זה סיפור על כמה בתי אב לא מתפקדים. על אבות ובנים, על בעלים ונשים ועל משפחה מורחבת שלא הייתה צריכה יותר מדי דלק בשביל לשרוף את כל הקשרים והגשרים הרופפים שלא היו מחוזקים בדולרים מלופפים אלו באלו. יש משהו בעושר ובאליטסטיות של המשפחה, שגורם לניתוק וזרות מצד הצופה, שממש חייב כמה שיותר גיבורים עממיים בשביל להזדהות. אז יש כאלו גם כן. כל אלו ארוזים בעטיפת ז'אנרים בוהקת ומרובת צבעים וסוגים, שבכל כמה זמן משנה את אווירת הסרט, בהתאם לז'אנר שאותה החליט להלביש סקוט לסרטו, ממש כמו מעצב אופנה בעבור הדוגמנים והדוגמניות שלו, שמחליפים מספר רב של בגדים במהלך הצעידה על המסלול.

הבית של משפחת גוצ'י הבטיח הרבה בכל הנוגע למה שסביבו ולסיפור המרכזי, אבל הוא מקיים מעט מדי, בעיקר ביחס למעטפת החיצונית שלו. עלילה מרדימה, מתישה ואיטית, שכל הזוהר שלה הולך לכיוונים אפרוריים, אשר כוללים בעיקר צעקות, זעקות ומבטא איטלקי כבד בשפה אנגלית שבורה, שבעיקר גורמים לחשוב מה היה קורה לו הפרויקט היה מופקד בידיו המוכשרות של פאולו סורנטינו, שהיה שב לשתף פעולה עם טוני סורבילו, בפעם המי יודע כמה, בשביל לתת לסרט הזה את האותנטיות והצבעים ההולכים ומתרסקים שבאמת מגיעים לו.


לא להפיל את המשקפיים, זה גוצ'י | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
הוא לא נוראי. לא רע אפילו, אבל באמת שמאכזב ביחס לציפיות הגבוהות שהיו ממנו, מהקאסט ומהבמאי שלו.

משפט על הבמאי:
רידלי סקוט שהתרסק בקופות, אולי לא בצדק, על "הדו-קרב האחרון", כנראה עומד להמשיך במסורת הזו בסרטו השני והגדול, בשנת 2021 והפעם הוא פשוט לא מצליח להדביק את כל החתיכות המפוזרות בכל מקום שלו, מהסרט הנוכחי. אולי ב"גלדיאטור 2" (באמת שיש תכנון כזה) יסתדר לו טוב יותר.

משפט על השחקנים:
וואו. מרשים ומרשים וכל כך מרשים. באמת שסקוט הוא אחד הבמאים הגדולים שעוד מסוגלים לאגד סביבם כזה סדר גודל של קאסט. ליידי גאגא מרשימה למדי בתפקיד הראשי ולצידה אדם דרייבר בהופעה סבירה הפעם, בתור איטלקי עם מבטא שבור. לטו נפלא ומצחיק וכמעט כמוהו גם אל פאצ'ינו. ג'רמי איירונס נפלא כתמיד בתפקיד קטן וגם ג'ק יוסטון, סלמה הייק ופלורנס אנדרוס (אשר גילמה תפקיד משנה נפלא ב"מים שקטים").

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וחצי. מוגזם ולא מוצדק בשום פנים ואופן. שעת קיצוץ נדרשת בדחיפות.