"משפחת אדמס 2": בואו לא נמשיך לטרילוגיה. שוב

המותג של משפחת אדמס כבר רץ עשרות שנים. מה שהתחיל כסדרה ונרדם לכמה עשורים, התעורר בזכותו של במאי מופרע (בארי זוננפלד), אשר לקח את החופש להפוך אותו לבייבי הפרוורטי שלו, בכיכובם של כוכבי על, במונחים של הניינטיז (אנג'ליקה יוסטון, ראול ג'וליה, כריסטופר לויד וכריסטינה ריצ'י). צמד הסרטים של זוננפלד הגיעו בהפרש של שנתיים וגוועו, אחרי שדווקא היו אייקוניים בשנות התשעים. הפעם הבאה שהסדרה מתעוררת באופן, במסגרתו הקהל נחשף מחדש למותג הגוסס הזה, מתרחשת לפני שנתיים בדיוק וזוכה לעדנה מחודשת, באנימציה גרוטסקית ומצחיקה למדי, ששוב שמה את המשפחה המטורללת בתור השונים, שכולנו צריכים ואוהבים לקבל.


וכולם לנקוש | באדיבות סרטי פורום פילם

הסרט השני, כמו בסיבוב הקודם בניינטיז, גם מגיע לאחר שנתיים ואם בסיבוב הקודם הייתה ירידה קלילה מאוד, בכל הנוגע לעלילה וההנאה מהסרט, הרי שהפעם מדובר בכמעט קטסטרופה. לא לילדים כמובן, הקטסטרופה, כי אם למלווים שלהם. מה שהיה מצחיק, בעל עלילה סבירה ומסרים לא רעים בכלל, בעבור הדור הצעיר, הולך ומתרדד לו אל נגד העיניים. העלילה נחלשת באופן משמעותי וניכר כי אם ראיתם את הטריילר, כנראה שסחטתם את המקסימום שתוכלו לסחוט מהסרט הזה, לפחות בתור מבוגרים. הדמויות והמסרים נותרים כמעט בתור צל חיוור לזה של הסרט הקודם ובאופן כללי, קשה לומר שהסרט הזה מתרומם לגבהים כלשהם או משתווה לזה הקודם ושוב נראה כי "משפחת אדמס" לא תגיע לטרילוגיה.

הפעם, העלילה שוב מתמקדת ביחסי הילדים אל מול הוריהם וכמובן שבעיקר באלו של וונסדיי, שכבר רוצה לפקוע מהגולם שבו היא תקועה ולפרוח בתור פרפר שטני ואפלולי. כמו כל סוג של ילדונת מתבגרת, גם וונסדיי נבוכה במידה מסוימת מהוריה ורוצה להרוג את אחיה הקטן, כמו כל אחות בכורה בכל בית ממוצע. הפתרון האמריקאי הממוצע והקלישאתי לבעיות בתוך המשפחה הוא כמובן ה-Road Trip המפורסם ולכזה בדיוק מציע גומז לקחת את כל משפחתו, בשביל לקרב לבבות ונפשות תועות. את גורם ההפתעה, שלא לקחו האדמסים בחשבון, מוסיפים עורך דין קטן ונרגן, המלווה בתפלץ גדול וכזה הממעט במילים, אשר מעוניינים לבחון את הקשר המשפחתי בין וונסדיי לשאר משפחתה.


והנה...לשיפור היחסים המשפחתיים - טיול | באדיבות סרטי פורום פילם

נראה הגיוני שאיכשהו וונסדיי לא קשורה למשפחתה פתאום וכל אותם הדברים שמפריעים לה, ביום יום, מצליחים לעורר בה ספקות בנוגע לשייכותה למשפחה. אתם יכולים לנחש בדיוק איך זה ייגמר ואם לא בדיוק אז בערך וכמובן תוכלו בקלות יתרה גם לגזור את מוסר ההשכל הסופי. מה שלא תיקחו בחשבון תהיה הדרך הקצרה ועם זאת המתישה והמשעממת למדי, אשר מעבירה אתכם המשפחה המשוגעת הזו. דוד פסטר מתחיל לגדל זרועות תמנוניות, פאגסלי מנסה את כוחו עם נשים, בעידודו של הדוד המתמנן (מעכשיו יש כזו מילה) וצמד ההורים מנסים לשמור את החיבור והקשר לבתם, שדווקא מתחילה לנתק את כל אותם החבלים ההולכים ונפרמים ממילא, בינה ובין משפחתה.

משם נותנים לעצמם הבמאים; קונרד ורנון וגרג טירנן ("מסיבת נקניקיות") את הדרור ומאפשרים לדימיון להטיס אותם, רק שבניגוד לפעם הקודמת, שהקו העלילתי היה יחסית ברור והגיוני, אם אפשר לקרוא לו כך ואותו קו גם כלל מוסר השכל טוב, הפעם הרוב מתרכז ומתנקז בוונסדיי, בכל הנוגע לפן העלילתי וגם ללימוד מוסר ההשכל. בעוד הסרט הראשון נתן את הבמה לשני הילדים וגם לשני ההורים וכמובן ליחסים שלהם, הסרט הזה לוקח את וונסדיי כמעט באופן בלעדי וכמעט אין שום דבר מעניין מדי לומר עליה ולה לומר לנו. וונסדיי מתבגרת, מטילה ספק בהוריה וכמובן שהיא תעשה סיבוב פרסה ותחזור אליהם עם חיבוק ארסי, עמוס במוקשים.


אם רק היה יכול ליפול עליי פסנתר | באדיבות סרטי פורום פילם

הטיול המשפחתי, שמוציא את בני הבית מהסביבה הטבעית שלהם, בכדי להתגבש, הוא קונספט מוכר בעולם הקולנוע וגם בעולם סרטי הילדים, בייחוד כאשר נגמרים הרעיונות. בדרך כלל השלב הזה מגיע יותר לכיוון הסרט השלישי, אבל מכיוון שניכר כי אזלו הרעיונות עבור המשפחה האדמסית, אפשר כבר להכניס את כולם לקראוון הגדול הנהוג על ידי יד קטנה וישנונית. דמויות המשנה מקבלות עוד קצת זמן מסך וכמובן שאף אחת מהדמויות לא מצליחה לתקוע יתד, בכל הנוגע לעניין בסרט. פיזור קצת יותר שווה בין כל אלו שאינם וונסדיי על מנת שייראה ולו לכמה רגעים שיש איזון בין הדמויות בסרט ואולי אחת מהדמויות תצליח לנגוס לעצמה עוד זמן מסך בסרט הבא, אם ייצא.

המשפחה הקריפית לשעבר, נותרת בגדר בדיחה עצובה ומופרזת ולא משנה כמה מוכשרים המדבבים שלה (והם אכן מוכשרים), כל עוד העלילה הולכת ומתדרדת. החורף כבר כאן ואיתו הגשם ואולי גם גל קורונה נוסף ונראה שאם יש סרט ילדים שלא הייתם רוצים יותר מדי לקחת את הילדים שלכם, הסרט הזה יהיה בראש הרשימה.


מסיע לאבדון, או לסרט שלישי | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
ניסיון שני לייצר את הגרסה המצוירת, אשר נופל על הפרצוף, בעוד קודמו היה נראה טוב, הצליח וגם הניב אחריו את סרט ההמשך הפחות מוצלח והנוכחי.

משפט על הבמאים:
שוב חוזרים אל צמד הבמאים שהביאו את "מסיבת נקניקיות" והפעם מתחזקים בבמאית נוספת ומומחית אפקטים וויזואליים, באקט שלא מצליח לשפר את התוצר הסופי.

משפט על המדבבים:
שוב נהדר כתמיד לשמוע את קולותיהם של אוסקר אייזק (בתור גומז), שרליז ת'רון (בתפקיד מורטישה) וקלואי גרייס מורץ (אשר חוזרת לדבב את וונסדיי). הפעם פין וולפהארד יורד מהקאסט בשביל ג'בון וולטון שמצטרף לקאסט בתפקיד פאגסלי. בתפקידי המשנה חוזרים שוב בט מידלר בתור הסבתא וסנופ דוג בתפקיד מברבר וארוך יותר מזה בסרט הקודם ואליהם מצטרפים וואלאס שון וביל היידר, בתור המשניים החדשים.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי. שמרגישה ארוכה מדי ומרוחה בלא מעט מחלקיה.