"קליפורד הכלב האדום הגדול": חמוד וצפוי...כצפוי

קליפורד, הכלב הגדול והאדום הגיח לראשונה לחייהם של ילדי ארצות הברית אי שם בתחילת שנות השישים. סדרת ספרי הילדים האמריקאית, אותה כתב נורמן ברידוול ראתה אור לראשונה בשנת 1963 ומאז עברה אינספור עיבודים, חידושים והתאמות למציאות, במסגרתה נכתבה ושודרה לילדים בארצות הברית של אמריקה. כחלק מתרבות הצריכה הקפיטליסטית, לקחו לעצמם אולפני פאראמאונט את החופש לקנייה ומכירה מחדש לסדרת הספרים בתור סרט לייב אקשן, שיכול להמשיך את מה שהפך למגיפה קולנועית בעשור האחרון. אם זה טוב או רע, תשפטו אתם בעצמכם.

עריכת הלייב אקשן לקלאסיקות ילדות גם לא פסחה על סדרת הספרים, הפחות מוכרת בארצנו, למרות שעלתה בערוץ הופ! בשלב מסוים של חייה. הילדים הישראלים והוריהם לא עומדים להתרגש התרגשות גדולה מהרימייק, על אף שהוא גרר תגובות נזעמות מכאלו, אשר גדלו על הסדרה. בשבילנו מדובר בכלב ענק ואדום, שהוא כולו יצירת CGI, שעומדת לא רע בפני עצמה, בכל הנוגע להבעות פנים וחמידות בלתי נגמרת. בשביל אלו אשר ילדותם הייתה שזורה במעלליו של כלב גדול ואדום, המתנשא לגובה שבעה מטרים ועוד, כנראה שקצת פחות התרגשו מהעיבוד, עוד זמן רב לפני שהוא הגיע אל האקרנים וגם זאת לאחר דחיית קורונה אופנתית.


לא תמיד נראה טבעי, אבל עדיין מצליח לרגש | באדיבות סרטי פורום פילם

הסרט משנה את העלילה המקורית, לוקח את גיבורו לאן שלוקחים את כל גיבורי האנימציה, שעוברים רימייק לייב אקשני - ניו יורק סיטי. הפעם ומעבר למסרים התמימים הרגילים, נכנסות בריונות, שונות וזרות ועוטפות את העלילה ואת גיבוריה הראשיים. הגיבורה הראשית לא מתאימה לבית ספרה ונכנסת אליו דרך סוג של מלגה? "פני הדור כפני הכלב" - פני הגיבורה כפני כלבה הייחודי ואת הסבל היום יומי, אותו היא סובלת בתור תלמידה חדשה בבית ספר יוקרתי, היא משליכה גם על הכלב שלה, שעל אף אהבתה ובעיקר בגללה, הוא הופך לכזה כמעט מפלצתי, לפחות בגודלו, שגם אם הוא נראה תמים ולא מזיק, ברגע שהוא עושה פעולה פשוטה, הוא גורר אחריו אפקט גלים במים, שעשויים לפגוע גם בכאלו שעליהם הוא צריך להגן ביום יום.

התבנית של הסרט מזכירה לא מעט סרטי ילדים שגיבור העלילה, הלא אנושי, פשוט משתנה. שימו דרקון וקיבלתם את "חברי הדרקון אליוט", תחליפו לחייזר עם אצבע זוהרת בחושך ותקבלו את "אי.טי. - חבר מכוכב אחר". האלמנטים העלילתיים משתנים בהתאם לכוכב הראשי, אבל העוגנים הדרמטיים והתבנית העלילתית של הסרט נותרים מקבילים, בערך כמו השחזורים, המיחזורים והחיקויים של דיסני את התכנים של עצמם. ואם בשכפולים עסקינן, אז על פי הקו העלילתי של "טום וג'רי", הלוקיישן הועתק לניו-יורק; בירת העולם ומסתבר שגם בירת המצוירים שמחפשים חוזה העסקה ארוך יותר בהוליווד והעלילה, כאמור, השתנתה כמעט לבלי היכר, בכל הנוגע לסיפור המקורי.


הוא הביא את הכדור...הלא נכון | באדיבות סרטי פורום פילם

וכך קיבלנו סיפור, אשר כולל את חוסר השתלבותה של אמילי (המגולמת על ידי דרבי קאמפ) בבית הספר היוקרתי, אליו נכנסה במלגה ואת הצורך שלה ברגעים של עדנה, כאשר היחס בבית הספר רחוק מלהשתפר כלפיה. ביומיים שאמה משאירה אותה עם הדוד הלא כל כך אחראי שלה, היא מגיעה לחנות חיות מוזרה למדי, המנוהלת על ידי זקן חביב ומיסתורי (המגולם על ידי ג'ון קליז) בשם ברידוול (בדיוק כמו שם הסופר, שכתב את סדרת הספרים המיתולוגית, עליה מבוסס הסרט, כאמור) ומבקשת לאמץ את הכלב האדום, אשר מנסה להתיידד איתה מהרגע הראשון שלה בחנות. על אף ההתנגדות החזקה של דוד קייסי לאימוץ הכלב האדום והמוזר, איכשהו הוא מוצא את דרכו אל תוך תיקה של אמילי ומשם, העלילה נפתחת בדרך הבנאלית ביותר שאפשר, אבל בניגוד לקלאסיקת הילדים הקודמת שלקחה מקום בניו יורק והכילה חתול ועכבר מצוירים, הכלב שנוצר בטכנולוגיית CGI מצליח להיראות אנושי יחסית ומוכיח כי זה אפשרי, אם רק עושים זאת נכון.

לא עובר הרבה זמן עד שמגיע לו האנטגוניסט הגנרי כל כך, אשר רוצה לנסות ולהרוויח מהיצור האדום והגדול ועושה זאת עם כל השטיקים הידועים והישנים וסולל את הדרך לאריזת הסרט הזה. כל אלו מותירים, בסופו של דבר ומעל הכל את סיפור החברות בין הילדה לבין הכלב העצום, אשר מוליד איתו את כל אותן התובנות הרגילות שאתם מצפים לראות בסרטי הילדים וזה עובד מצוין, בכל הנוגע למסקנות איתם הילדים יצאו בסוף הסרט. בעידן שבו הטכנולוגיה מהווה השפעה כל כך חזקה על השתלבות הילדים במסגרות ובכלל, קצת פשטות ומסרים תמימים ונכונים אף פעם לא יהיו בצידו השלילי של הסרט. וכך מסתיים לו עוד חידוש צבעוני, שלא יחקק יותר מדי בזיכרון ועם זאת בהחלט יהווה זמן משפחתי נהדר וחיובי בקולנוע.


מה יש לארוחת ערב? | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
עוד ניסיון ללייב אקשן, שעובר וחולף לו בלי התרגשות מיוחדת ובעיקר מהווה הנאה גדולה ומקסימה עבור הילדים, שככל הנראה לא הכירו את המקור (וגם הוריהם).

משפט על הבמאי:
וולט בקר, אשר לא זכור יותר מדי בזכות עבודתו כבמאי, מעבר לשתי קומדיות זניחות בתחילת שנות האלפיים ("שימו גז" ו"להתחתן או לא?") מצליח לא להרוס את הנאיביות בקונספט של הכלבלב האהוב והאדום וזה גם משהו.

משפט על השחקנים:
הכוכבת הראשית, המגולמת על ידי דרבי קאמפ ("ארץ החלומות"), מתוקה ומשכנעת, לצידה ג'ק ווייטהול ("ג'אנגל קרוז") בתפקיד סביר וכמובן ג'ון קליז בתפקיד פצפון ועוד שמות כמו הוראשיו סאנז (SNL) ופול רודריגס.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי, כיאה לסרט ילדים ממוצע.