"גיבור חייה": החיוך הגדול שוב שובה

מספיק לראות את עומאר סיי בפתיחתו של כל סרט, מחייך את החיוך הרחב שלו וצוחק את הצחוק המתגלגל בשביל להרגיש שהגעתם הביתה והכל בסדר. תוסיפו לכך את העובדה שהוא בדיוק מנסה חריקת דלת משונה בזמן נסיעה באוטובוס ומשם מרכיב את הפרטים עבור סיפור אגדה לבתו בסרט ותקבלו מיד הרגשה חמימה ונעימה. עם זאת ועל אף החיוך והסיפורים המתקתקים מסתתרת מציאות מעייפת ודי עגמומית, בכל הנוגע לעלילה עצמה, אבל את כל אלו לא מעז הבמאי הצרפתי להכניס אל תוך העולם הכפול של האגדות המומצאות, המציאות החדשה והניסיון לאזן בין שני עולמות אלו.


רצים קדימה, לסיפור הבא | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

הבמאי הצרפתי, אשר לפני עשור בדיוק פרץ במקביל לכוכב הראשי שלו בעולם הקולנוע, לא ייצר אמנם תכנים בקצב האש שייצר סיי ועם זאת, הוא שמר על קו אחיד בכל הנוגע ליצירותיו - ללא קו אחיד. פעם היה זה "הארטיסט", אשר הביא לו אוסקר, פעם אחת דרמה ביוגרפית, משולבת קומדיה, פעם קומדיה ופעם סרט דרמה מלחמתי ועכשיו? סרט לכל המשפחה, בהינתן בגיל המתאים של שאר חלקי המשפחה, מעבר להורים. עולם אגדות מתנגש עם העולם האמיתי, ההתבגרות, ההעדפות שונות ואיבוד התמימות.

אולי זו תלייה על אילנות מאוד גבוהים, אבל הזנוויציוס מנסה לייצר לו רוברטו בניני מעומאר סיי. אמנם אין מדובר כאן על הפיכת השואה להרפתקאה אחת גדולה, אבל בהחלט מדובר באב מגונן, אשר מצליח לייצר הנאה גדולה לבתו מחיים בינוניים, לא פשוטים ונטולי אם. דירה קטנה, נסיעות באוטובוס ועבודה פשוטה - כל אלו ועוד, נמצאים ברקע של הסרט, אשר מעדיף להתמקד בעולם הניעור לחיים ברגע שמתחילים סיפורי הלילה, עתירי הדימיון של האב. העולם הזה לחלוטין מעורר את הקול בראש שלנו, בנוגע לאותה יצירה חד פעמית מבית אולפני פיקסאר, כאשר יש לא מעט קווים מקבילים בין ההיא לזו, בכל הנוגע לעולם הדימיוני, שמאחורי הסיטואציות האמיתיות.


כולם למקומות, תיכף מתחילים | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

עלילת הסרט מתארת את חייו של ג'יבי, אלמן שמגדל את סופיה, בתו היחידה, לבדו בדירה קטנה ולא מאפשר לה כמעט רגעים בודדים מבלי לחייך. הוא משחק איתה משחקי מילים, בודק בקפידה בנוגע ליום שעברה, מלמד ככל האפשר בבית ולפני השינה הוא מעביר הילוך, לעולם הפנטזיה, אחרי שצבר מספיק פריטים ופרטים במהלך יומו, בשביל לבנות לה סיפור שהמציא לבד, לחלוטין בראשו. הוא טווה עבורה ערב, ערב את הסיפורים הטובים ביותר שיכול היה להמציא ובמרכזם הוא תמיד נמצא, בתור הנסיך ואילו היא הנסיכה, אשר צריכה להינצל מאינספור סיטואציות.

המעבר לעולם הפנטזיות מתואר בתור עולם נפרד, שהוא כמעין הפקה הוליוודית ובמסגרתה הנסיך הוא השחקן הראשי, מסביבו שחקני משנה וכולם רתומים אך ורק לשעת הסיפור של סופיה. ברגע שסופיה מתבגרת מעט, היא מרגישה שהמחוות המיוחדות עם אביה ושלל הסיפורים שלו קצת קטנים עליה ומפנה את מקומו, בעולם האגדות לנסיך בלונדיני בגילה - ילד חמוד מכיתתה. באותם הרגעים עוברים אביה ועולם הפנטזיה והאגדות טלטלה רצינית וצריכים לנסות ולהבין כיצד להחזיר את הרכבת השועטת הזו בחזרה לפסים השפויים והמוכרים.


אני תמיד אהיה הנסיך, לא? | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

משם מנסה האב להבין מה הוא עשה לא טוב או מה צריך לעשות במיידית בשביל לתקן את הילדה שלו, בכדי ששוב היא תרצה לעשות אתו את אותם הדברים שעשתה בשנים הקודמות. אין כאן לקחים או מסקנות חדשות שמנסה ללמד הזנוויציוס את שאר העולם, כי אם מדובר בסרט מתקתק, אשר מתבסס על דמותו המוכרת מכל כך הרבה סרטים אחרים של סיי ונשען בלא מעט שלבים על החיוך המבריק והצחוק הרועם והמתגלגל, שהוא פשוט חלק מתעודת הזהות הקולנועית של השחקן הנפלא הזה.

ניכר כי הבמאי הצרפתי לא מצליח עדיין למצוא את הקו הישיר שלו לחזור להתמודדות על פסלונים כמו ההוא בו זכה לפני עשור, אבל לא בכלל בטוח שזה מעניין אותו. אחרי אינספור דחיות של פרוייקטים הוליוודיים, הוא מתמקם באיזור הנוחות שלו, בארץ מולדתו והפעם גם עושה פנייה חדה הצידה לסרט שעוסק בהתבגרות הילדים וכיצד היא משפיעה על ההורים, במקביל. הוא נראה כמו... ומרגיש כמו... אבל בהחלט יש לו את הסגנון הייחודי שלו. לא תמיד זה מספיק בשביל להיות יוצא מן הכלל או יוצא דופן, אבל בכל שלב שהוא, זה מספיק בשביל להיות חווייה מתקתקה וזורמת.


הפעם בחיוך סגור, שלא ייכנסו זבובים | באדיבות סרטי נחשון ורד קייפ

משפט על הסרט:
סיפור אגדה מתובל בריאליזם מעודן, שפשוט משתלבים היטב. ערב רב של ז'אנרים נכנס בסרט והסלט הזה, בתיבולים הנכונים, יוצא נהדר וקסום.


משפט על הבמאי:
פאוזה קומית ילדותית בקריירה המרתקת של הבמאי הצרפתי הנפלא, שלפני עשור הימם את הוליווד. הוא מביים, עם המון רגש ודמיון, סרט כובש ונהדר, שניכר כי יצק ממנו המון מעצמו.


משפט על השחקנים:
עומאר סיי נפלא, כהרגלו. החיוך השובה, הקסם האינפנטילי, שמתערבב עם זה הבוגר והצחוק המתגלגל. אי אפשר שלא להתאהב בו. ברניס ביז'ו נפלאה גם היא בתפקיד לא גדול, אבל בעל משמעות וגם פרנסואה דמיין עם יופי של הופעה, נטולת מרבית שיניו.


משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי של זמן כיף עם הילדים הגדולים יותר. בלי בשר מיותר, רק קרואסון.