"הקופסה השחורה": הקול שבראש

אחד השחקנים המוכשרים ביותר בקולנוע הצרפתי מגיע לסרט הכמעט שנתי שלו ותמיד מדובר באירוע מרגש. פייר ניני פרץ לתודעה המקומית (וגם כנראה לזו העולמית) אי שם בשנת 2016, כאשר גילם תפקיד מרכזי בדרמה, בשחור-לבן, בשם "פרנץ". סרט פסטיבלים קלאסי, שגרף המון מחמאות ואיתו השחקן הראשי. קצת לפני כן, הוא כבר גילם תפקיד גדול אחר, בקולנוע הצרפתי, שהזניק אותו לתודעה בתור איב סאן לורן בסרט הנושא את שמו של ענק האופנה הצרפתי. וכך, אחרי מספר שנים של ניסיונות פריצה לתודעה הצרפתית והעולמית, הגיע ניני אל נקודת הציון הראשונה, בתור שחקן מן השורה הראשונה והחל לבחור לעצמו תסריטים באופן די מוקפד, כאשר הוא משתדל למצב את עצמו בתפקידים שיעניקו לו הכרה וכבוד.

פעמיים הלך לו נהדר (ב"הבטחה עם שחר" ו"אהבה בוערת") והוא חרך את המסך עם תפקידי ענק ופעמיים הלך לו קצת פחות טוב, בכל הנוגע לטיבו של הסרט. הפעם הוא מנסה שוב לשים את עצמו במרכז, בתור שחקן ראשי כמעט בודד ועם דרישה שכזו מגיעות גם ציפיות שיעניק לדמותו עומקים ויהפוך אותה לדבר הכי טוב בסרט. תסריט טוב קיים, עלילה מותחת מתרחשת ועם זאת, אף אחד מהם לא יוצא מן הכלל ולא ייחודי - היוצא מן הכלל הוא לחלוטין ניני, שהוא התוסף הטוב ביותר לדלק שקיים. הוא נכנס לדמות האנליסט שנמצא כמעט על הספקטרום, בכל הנוגע למה שמתחולל בראשו והוא מצליח להפוך סרט מתח כמעט בנאלי, לטיפה יותר טוב וראוי לצפייה.


הנה אני, פייר ניני | באדיבות סרטי פורום פילם

הסצנה הראשונה וזו שמגיעה אחריה וכביכול אינן קשורות מכניסות את הצופה לסרט בעזרת שני עוגנים עלילתיים ותמטיים. בסצנה הפותחת נראה מטוס עמוס נוסעים אשר הולך לקראת התרסקות ומיד לאחר מכן וללא קשר ישיר וראשוני להתרסקות, מופיע צוות של שני אנליסטים, אשר מנתחים קופסאות שחורות ומצליחים, בעזרת שמיעה מבריקה, לבודד סוגי רעשים בשביל לעלות על כיוון לגורם התרסקות כלי הטיס את קופסתו השחורה הם מנתחים. עם ההיכרות השטחית והראשונית של מתאו, אפשר להבין מהר מאוד שמדובר באדם אקסצנטרי, חכם ומבריק באופן יוצא דופן, אשר מתקשה ליצור קשרים סבירים ונורמאליים עם בני אדם אחרים בעקבות המון הפרעות נפשיות שיש לו עם רעשים - אותן הוא מנצל, בעצם, להצטיין בעבודתו.

כאשר הוא ושותפו, החוקר הוותיק, מקבלים את התרסקות המטוס אל פתחם, מתיו מורחק מהחקירה עד להיעלמות החוקר הוותיק, שמנהל אותו. כאשר הוא נותן הערכת מצב ראשונית לגורם ההתרסקות, הוא מוצג בתור גאון ומושיע רגעי. עם זאת, ההפרעות האישיות, הקשורות לפרפקציונזם שלו וירידתו לפרטים, הגורמת לו להבדיל בין סוגי רעשים כמעט בלתי נשמעים, גורמות לו לפקפק בממצאים שלו עצמו ולשוב ולהתחקות לאחר הממצאים, עם גרסאות נוספות וטוויסטים בלתי סבירים, אשר הולכים, צפים ומתגלים להם עם שלבי חקירתו.


רק אל תפעיל את המנועים | באדיבות סרטי פורום פילם

מתאו מרחיק ממנו את כל הקרובים אליו ומתמסר לחקירה, תוך כדי שהוא כמעט מאבד צלם אנוש ובכך מזכיר לא מעט סרטים, שהכוכבים שלהם היו חוקרים משטרתיים או עורכי דין. ההקבלה הזו רק מגיעה לחדד את מה שהסרט הזה רוצה להדגיש בנוגע לסגנון שלו ולדרכו הייחודית. אין כאן אמירה ייחודית, בכל הנוגע לדרך ולהתפתחות העלילתית, כולל הדרך והטוויסטים או אפילו בהתפתחותו של הגיבור, מבחינת ההתמסרות הטוטאלית שלו לעבודה ולפרטים הקטנים, אבל הייחודיות היא הירידה לעומקם של הפרטים, הייחודיות היא בדרך שהגיבור קושר את עצמו ואת הקופסא השחורה של המטוס אל הקופסא השחורה הפרטית אשר נמצאת בתוך ראשו.

יאן גוזלן רותם היטב את הפרנויות של הגיבור שלו ואת הניכור שלו מהסביבה אל עומקו של הסיפור. הוא מייצג דור שלם של צעירים שמרגישים, בצדק, שקשה לחיות במציאות בה אי אפשר להימנע ממתן העדפות על פי הון-שלטון אל מול קידום אינטרסים של צרכים אמיתיים, של בריאות ובטיחות. במידה מסוימת, הסרט הזה בהחלט יכול לשרת את הקונספירטיביים, שהתקופה הנוכחית עבורם היא תקופה של פריחה ושגשוג. הבמאי הצרפתי אמנם לא ממציא כאן שום אלמנט חדש, בכל הנוגע לז'אנר סרטי הקונספירציה, שהוא מנסה להעניק להם שפה וגישה אחרות, אבל הוא בהחלט מוציא לפועל ביצוע מלוטש ומרשים, כאשר בחזית מוביל ניני, עם עוד תפקיד אישי נפלא.


מה? אני לא שומע כלום. יש כאן רעש של מטוס שמתרסק | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
ייתכן והסרט הזה ייפול בין הכיסאות והקהל הישראלי, שאולי פחות מכיר את פועלו של ניני, עשוי לפספס יצירה מרתקת ומעניינת, אשר בהחלט יש לה מקום באולמות הקולנוע.

משפט על הבמאי:
יאן גוזלן, אשר שמו נשמע כמו בן לנישואי תערובת מקומיים, עם סרטו הרביעי באורך מלא, בסך הכל ועם שיתוף פעולה שני עם פייר ניני. נשען על קלאסיקות מותחני קונספירציה מהעבר ובהחלט מעניק להם הרבה כבוד ועם סטייל ייחודי משלו.

משפט על השחקנים:
כל מה שאפשר היה לומר על פייר ניני, שהוא אחד מגדולי הדור הנוכחי בקולנוע הצרפתי נאמר כבר בשתי הפסקאות הראשונות של ביקורת זו. לצידו של ניני לא מעט שחקנים צרפתיים ותיקים ונפלאים, דוגמת: אנדרה דוסולייה ואורליין ריקוינג וכל השאר עוטפים היטב את השחקן הצעיר והנפלא הזה.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים וקצת ועל אף שהעלילה הולכת ומגבירה הילוך בכל זמן קצוב, שניתן מראש בשביל לבנות את הסרט, בהחלט היה ניתן להפחית עשרים דקות מזמן הריצה של הסרט.