"תיק קוליני": חתיכת תיק קולני

אתם כנראה לא הולכים ליפול מהרגליים, בכל הנוגע לקווים הכלליים של התגליות מהסרט וזאת לו רק אפילו אם העפתם מבט חטוף בכרזת הסרט. האייקון המקולל ההוא מופיע שם ומהווה סימן עבור אחד מהנושאים המרכזיים של הסרט, אבל ככל שהסרט הולך ומקלף מעצמו שכבות אחרי שכבות, אתם מגלים שלא רק מדובר בחפירה ארכיאולוגית אל עברה המוכתם של גרמניה, כי אם גם נבירה וחיטוט בפצעים שהעבר הותיר בדורות הביניים וכמובן בדור הנוכחי, שיכול רק לדמיין או לתאר מסיפורים ישנים, כיצד התנהלה מדינתם ואומתם בימים שנראים רחוקים מאוד כעת.

יש בסרט מאבק בין דורי, אשר משתקף בתור ייסורי מצפון מושתקים וכאלו העולים מחדש לתחייה וכולם עולים וצפים בגלל אדם איטלקי ומבוגר, בשנות השבעים לחייו. פבריציו קוליני נכנס לסוויטה היוקרתית בבית מלון גרמני, מציג את עצמו בתור עיתונאי ומבצע רצח מחריד, אשר מיד הופך לשיחת היום בגרמניה. הנרצח - האנס מאייר, הוא אחד מאנשי העסקים המצליחים בגרמניה ומי שמתמנה להיות עורך הדין של קוליני, מטעם כתב ההגנה הוא עורך דין צעיר, אמביציוזי וגם כזה שגדל והתחנך בביתו של מאייר וכעת שרוי בלבטים רבים בנוגע ללקיחת התיק, שנראה כמו קרב אבוד מראש, לא מוסרי ונוגד את רגשותיו, בתור בן טיפוחיו של הנרצח, אשר מימן לו את לימודי המשפטים מלכתחילה.


אם אני נופל, אני לוקח את התיק | באדיבות סרטי רד קייפ

אפשר להבין שהרוצח עמוס וגדוש ברגשות איומים כלפי הנרצח וזאת רק מעצם העובדה שהוא מבצע את הרצח המחריד ואז הולך להתיישב בלובי של המלון "כאילו הוא עומד להזמין אספרפסו" - כדברי פקידת הקבלה, אשר מעידה כנגדו במהלך המשפט. ברור לכל כי מעשה שכזה יכול להתבצע רק אם נגרם עוול נוראי לאדם כה מבוגר, אשר ממתין לשעת כושר בשביל לבצע את המעשה. משם העלילה הולכת ונכנסת לקו די מוכר של דרמות בתי משפט, אשר במהלכן עורך הדין הצעיר והנחוש, יעשה את כל מה שלמד, בטרם דעתו, מוחו ודרכיו עשויים להיות מושחתים מעצם מקצועו.

אבל כמו במיטב סרטי בתי המשפט, תגליות מרעישות יגיעו לזעזע את השופטים וחבר המושבעים, ככה טיפה לקראת הסיום והחשוב מכל, הם גם יזעזעו את קהל הצופים. גם אם מדובר בסרט המבוסס על ספר מצליח, הרי שהוא נועד לייצג, במדיום נוסף, את טראומות העבר של אומה שלמה ואומות שסבלו מנחת זרועה וחשוב יותר, נועד לעמת את האומה הגרמנית עם פשעי המלחמה של הדורות הקודמים שלה. הטראומה הזו והעימותים בין פשעי מלחמה, לבין גזענות אשר עדיין מתקיימת בימים בהם האומה הזו מנסה למרק את מצפונה וגם את דרכיה, כולם מביאים את המשתתפים לנקודות רתיחה ולתגובות מקוטבות לכל אחת מהתגליות, אשר עולות בזו אחר זו ברגעי ההכרעה של המשפט.


הדור הצעיר מול זה המבוגר; בבתי המשפט ובגרמניה בכלל | באדיבות סרטי רד קייפ

קשה להרחיב יותר מדי על התנהלות הסרט, כיוון שמעבר לסיפור המסגרת שלו, כל פרט קטן מסגיר בדל עלילתי חשוב, שעלול להשפיע על הנאת הצופה מהסרט ועם זאת, אי אפשר לטאטא את ליבת הסרט החוצה. ההתעסקות של יוצרי עם ביקורת פנימית והצבת מראה אל פני האומה מהווה את הנתח העלילתי המרכזי וקל מאוד לתת את תפקיד האוחז במראה לדמות, אשר מהווה דור קיים, אשר מוצג בתור כזה, שסבל ועדיין סובל מגזענות טהורה, עקב מוצאו בלבד וההתייחסות אליו בתור נחות, רק משום שלא עומד בקריטריונים מסוימים של מראה בלבד.

קל מאוד להעמיד את הרוצח מהדקות הראשונות של הסרט למשפט מהיר ולא משנה מה הייתה הסיבה שלו לרצח. עצם העובדה שהוא נטל את החוק לידיו מהווה עובדה בעייתית מאוד לעוסקים במערכת המשפט. המילה שמחפש צוות ההגנה שלו, לפחות בתחילתו של המשפט ונוכח השתיקה הרועמת של קוליני, היא: "מניע". מה מניע אדם בשנות השבעים לחייו לקום ולבצע פשע מחריד שכזה ובאיזו תואנה הוא יכול לנסות ולהסביר, לא לתרץ, את המעשים שלו. גם לקראת סוף הסרט, כאשר המניע נחשף, עומדת מערכת המשפט ונציגיה עם האצבעות על כל חלק בפרצוף, מתגרדים בכל איזור בראש ממה שניכר לעיתים כמו איבוד עשתונות ומחסור בתשובה חד משמעית, בנוגע לפרשנות של החוק לצדק שאמור להיות במשפט.


מיי ניים איז פבריציו קוליני....אתה יודע מה מגיע הלאה | באדיבות סרטי רד קייפ

הסרט מנוהל ברובו ככולו בתור דרמת בית משפט מבריקה, אשר מציג את הגיבור הראשי, בתחילה, בתור אדם מיוסר, שנקרע בין רגשות אישיים לבין ניסיון למצוא צדק אמיתי ולשרת את מערכת המשפט, לה התחייב. בהמשך הדרך הוא הולך, מתפתח וצומח; הן בתור עורך דין משופשף והן בתור אדם, אשר לא מקבל את העובדות אשר לפניו כמובנות מאליהן. המבט על הגיבור הראשי משקף עבור הצופים את כל הטלטלות והתהפוכות בסרט, אותו מוביל הבמאי מרקו קראוספיינטר, שטווה היטב את חוטי העלילה אלו באלו, דרך מבט מפוכח על ההיסטוריה, על ההווה וכמובן בפן האישי, דרך ההשפעות של דמות אב, על גיבוריו הראשיים.

הסרט, כאמור, מבוסס על ספרו של פרדידנד פון שיראך, שהיה נכדו של מנהיג הנוער ההיטלראי. פון שיראך למד משפטים והתמחה בפשיעה ואחרי שפרסם אסופת סיפורי פשע, גם הגיע הספר, עליו מתבסס התסריט של הסרט. זהו ניסיון אישי מאוד להציג את הצלקות של הדור הגרמני החדש ועל אף שאולי שיני בנים קהו, אלו של הנכדים מצוחצחות ומבריקות ושום קריוס ובקטוס לא ייכנסו בפיות הללו. על בסיס צרור החוויות הללו, מטעמו של הסופר, מגיע במאי הסרט ומיטיב לייצג את העלילה, המוטיבים המרכזיים וערימת הלקחים דרך סרט קולנוע מצוין, חשוב וכזה שנפלא שמגיע לארץ ולא בהכרח באחד מימי הזיכרון הייעודיים לכך.


איפה סימנתי פה עם המרקר הוורוד?! | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על הסרט:
דרמת בית משפט נהדרת, שלא רק מדברת לאומה כזו או אחרת. מבוצעת היטב ויוצאת מן הכלל ברמת הביצוע בכל חזית אפשרית. מעל הכל עצם חשיבותו של הסרט הזה הוא המדינה ממנה הוא מגיע.


משפט על הבמאי :
מרקו קראוספיינטר מיטיב ללכוד את הדרמה האישית וזו הלאומית, דרך שחקניו ודרך ביצוע נהדר, בסרט שמצליח לזעזע ולהותיר חותם גם הרבה אחרי הצפייה בו.

משפט על השחקנים:
פרנקו נרו, בעלה של ונסה רדגרייב והאיש אשר כיכב בתור "ג'אנגו", במערבוני הספגטי ואף הוזמן על ידי קוונטין טרנטינו להופיע בסרט "ג'נגו ללא מעצורים", בהופעה עוצמתית בשקט שלה. אלאיס מרבק, השחקן הראשי ובן תערובת לאב תוניסאי ואם אוסטרית, בהופעה משובחת. איתם מככבת עוד שחקנית עם רקע הרלוונטי לנושא הסרט: אלכנסדרה מריה לארה, אשר נולדה ברומניה וברחה עם הוריה, כאשר הייתה בת חמש לברלין המערבית, שם היא מתגוררת עד היום עם בן זוגה השחקן סאם ריילי ("קונטרול", על הסט של הסרט הזה גם הכירו השניים).


פעם הייתי ג'אנגו...הייתם מאמינים? | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, שהן מפגן של עוצמה ומרתקות בכל אחת מהדקות שחולפות בסרט.