"המערב הקרוע": העיקר שהם לא מתעייפים

יש מצב גדול שגם ערימת המפיקים של הסרט הזה ביטחו את כוכביהם בלא מעט כסף וקיוו שינפחו את נשמתם בשביל לקחת צ'קים גדולים אחרי שהסרט הזה יורד. מדובר על שלושה כוכבים מזדקנים שאלוהים יודע מתי היו שותפים לסרט טוב מבחירה או לא ועוד כמה כוכבי עבר לרגע, שנזנחו ונשכחו זה מכבר וזו הזדמנות טובה עבורם בשביל לעלות על איזה שהוא גל תודעתי. אם חשבתם בטעות שמשהו גדול ייצא מהמפגש המשולש, שאולי פעם היה נחשב גם כמעט אלוהי, הזה, תחשבו שוב. בינוני במקרה הטוב והמפרגן.


שמע חבר, תהנה מרגעי התהילה | באדיבות סרטי פורום פילם

רוברט דה נירו עוד פרגן לעצמו עם "האירי" ו"ג'וקר" בשנתיים האחרונות, אבל מעבר לכך שמו נקשר באופן תמידי בקומדיות נמוכות ונלעגות וכמוהו גם מורגן פרימן - האיש והפרסומת המעיקה ביותר למזגן המקומי. השניים באמת עושים סרטים בקצב שלא מבייש את ניק קייג', בשנים האחרונות וזאת חרף גילם המתקדם ועם זאת, כאשר מבחינים בטיבם של הסרטים, אפשר להבין את ההיגיון מאחורי ערימות הסרטים בהם שמם מופיע בקרדיטים. בכל הנוגע לצלע השלישית בסרט הנוכחי - טומי לי ג'ונס, הוא אולי נחשב בררן יותר בנוגע לכמויות, אבל גם האיכות אצלו ירודה, בסרטי אקשן בינוניים במקרה הטוב.

אין ציפיות רבות כאשר מעיפים מבט חפוז בכרזת הסרט ורואים את השם הישראלי ה"מבריק" שקיבל. כגודל הציפיות, האכזבה כבר מגיעה מובנית כחלק מהחבילה. כי למה תצפו כאשר תציצו בתקציר או אפילו תרהיבו עוז ותצפו בטריילר? לא להרבה מדי. סרט שנשען בבסיסו על שחקני עבר ואינו מניח כובד משקל דרמטי בידיהם המוכשרות מאוד, הוא סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות יותר מדי, אפילו בהיותו קומדיה, שמנסה לקרוץ ללא הרף אל הברנז'ה ההוליוודית בחינניות. זה לא מצחיק, זה לא עובד וזה במקרה הטוב בינוני. במקרה הטוב.


הו כן, אני מתכוון לעשות עוד כמה כאלו בשנים הקרובות | באדיבות סרטי פורום פילם

צמד מפיקים, שהם דוד ואחיין, אשר מתמחים בייצור סרטי טראש, מתחמקים מחובות לכריש, חובב קולנוע, מהעולם התחתון. פעם אחת יותר מדי מבטיח הדוד החרטטן לעבריין המסוכן שייכנס איתו בתור משקיע וירוויח הון ואותה הפעם תסבך אותו בניסיון תרמית, שלא רק כולל הפקה כושלת תודות לתסריט זול. מקס ברבר (ע"ע הדוד החרטטן המגולם על ידי דה נירו) לא מוכן למכור את תסריט חלומותיו בשביל להרוויח הון רגעי, אבל מנסה לארגן הונאת ביטוח על שחקן ראשי זקן, כושל ובעל נטיות אובדניות. כאשר הוא מבטיח חלק לרג'י פונטיין (מורגן פרימן) וגם שידאג לכך שהכוכב הראשי שלו ימות על הסט, הם מתעלמים מהאהבה המשותפת שלהם לקולנוע ומתרכזים בהמתנה דרוכה וניסיונות דחיפה למותו של כוכב הסרט שלהם - דיוק מונטנה (טומי לי ג'ונס).

הניסיון של ג'ורג' גאלו, שכתב לא מעט תסריטים (הזכורים ביותר שבהם הם אלו של "בחורים רעים" הראשון והשני) וגם ביים לא מעט סרטים (שאף אחד מהם לא זכור או זכה להצלחה גדולה), לייצר קומדיה פרועה עם ערימה של קריצות לסרטים הוליוודיים קלאסיים, דרך כוכבים וקלאסיים, כל אחד בפני ובזכות עצמו, צולח באופן חלקי לחלוטין. מדובר בסרט שבאופן קומי די נופל על הפרצוף. הוא לא מצחיק מספיק, באופן שגורם לצופה לשבת ולהחזיק את הבטן, הוא לא נודף ניחוח קלאסי, על אף הניסיון שלו לשוטט במסדרונות ההוליוודיים, לשוחח על נושאים הוליוודיים ולעשות זאת דרך כוכבי עבר, מהגדולים שבהוליווד ועם זאת, הוא חביב. כמו כלבלב קטן, שבא ללטף כאשר רואים אותו ברחוב ואחר כך עוזבים אותו ונותנים לו להתקדם עם בעליו הלאה.


Not controlling the game | באדיבות סרטי פורום פילם

קשה באמת להבין מי קהל היעד של הסרטים הללו. הצופים המבוגרים אשר זוכרים בערגה את התפקידים הגדולים של השלושה לא ירוו נחת מהסרט השטותי והבינוני הזה, שלא באמת מצחיק. גם הבדיחות ההוליוודיות מכוונות יותר לקהל מבוגר, שעשוי להבין את הניים דרופינג של קלאסיקות הוליוודיות נצחיות, אשר נותרות בסרט הזה רק בגדר שמות מפוצצים ותו לא. בערך כמו השחקנים בסרט. הקהל הצעיר לא יתחבר להומור, לא יתחבר לשחקנים הראשיים ובכלל לעלילה ולכן, שוב ובפעם המי יודע כמה שהקהל הישראלי יעמוד משתומם מול קופות הכרטיסים וינסה להבין למה 2x - למה יצרו את הסרט? ולמה לעזאזל הביאו אותו לארץ? כאשר בבירור הוא לא יניב הכנסות מרובות.

מערבון בתוך סרט נוכלים הוליוודי יכול היה להניב הברקה הוליוודית הרבה יותר גדולה, בטח עם הקאסט היומרני (לשעבר) שיש לו להציע. המטעמים הדרמטיים וגם הקומיים (לו הם היו נכנסים במינון ובטוב טעם) שיכלו לבצע כוכביו של הסרט הזה רק יכולים לגרום לצופים, אשר גדלו על סרטיהם, לחלום בהקיץ. מה שנותר בסופו של דבר הוא סרט עבש, מעיק, מטופש שמנסה, בעזרת שטיקים קולנועיים, על קולנוע וברחבה הקולנועית, לסחוט אהבה ואהדה מצידם של הצופים. כמעט חצי שנה מאז שחזרו אולמות הקולנוע לעבוד בארץ ונדמה שהמפיצים מנסים לשמור על המרחק בין הצופים בעזרת הסרטים שהם מייבאים ארצה. אפשר לוותר בהחלט.


יאללה, לפרויקט הבא ובתקווה שיהיה טוב יותר | צילום באדיבות: IMDB

משפט על הסרט:
לא בשביל זה החזירו את הקולנוע, בסופו של דבר, לפעילות. אלו שרוצים אתנחתא קומית, מוזמנים לעשות כן בביתם ולא מול המסך הגדול עם סרטים מדרג ב' כמו אלו.

משפט על הבמאי:
הוא כתב את התסריט עבור צמד סרטי "בחורים רעים", כאמור ועדיין שום דבר שג'ורג' גאלו יצר בחייו לא הותיר חותם מיוחד, שיגרום לשמו להיות זכור בתור במאי או תסריטאי ייחודי. גם הסרט הזה לא יהיה זה שיביא את הישועה.

משפט על השחקנים:
מורגן פרימן בתצוגה די מביכה. דה נירו חלש למדי וטומי לי ג'ונס סביל יחסית. זאק בראף היה מעדיף להתעטף בבגד כחלחל של אח בית חולים, כי רק שם הוא היה שווה אזכור כלשהו. אמיל הירש מעציב את כותב שורות אלו, פעם אחר פעם, לאחר שחזה דברים דגולים הרבה יותר לקריירה שלו ואדי גריפין מעולם לא היה שחקן של סרטים גדולים, אבל Damn הוא היה לפחות מצחיק.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים. אפשר היה לקצר גם את זה בעשרים דקות ולהגיש קר.