"מעילה": איך זה נגמר בסוף כולם יודעים

לא ברור באיזה שלב נכנסה הפרידה של יהודה לוי ושלומית מלכה לתוקף, אבל אם זה היה איפה שהוא תוך כדי הצילומים לסדרה, אפשר להבחין כי הוא מינף את האכילה המנחמת שלו, עבור ההשמנה המאסיבית בעבור תפקידו בסדרה. יהודה לוי, מעל הכל ולפני כולם הוא הדמות ב-ה' הידיעה. עופר מקסימוב תמיד היה המנוע לפעולותיה של אתי אלון, או לפחות כך הסדרה מספרת ואת דמותו הסדרה מפליאה להדגיש, על אף עצם העובדה שלא יותר מדי משתנה במהלך שבעת הפרקים של הסדרה.

לפני כשנה וחצי עלתה עוד סדרה (חצי דוקומנטרית) על סיפורה של אתי אלון: "האישה שגנבה 250 מיליון", אשר שודרה בקשת. הפעם "yes" הוא הגוף שלוקח את עצמו את התפקיד; לספר את הסיפור של אתי אלון והוא בהחלט עושה עבודה טובה יותר, אבל גם תוך כדי, תורם להפיכתה להיות אתי שבלון. שבלונה של כמעט עונה שלמה, הכוללת שבעה פרקים, במסגרתה מקבלים הצופים טעימה מהלך הרוח שהוביל את אתי אלון לבצע את המעשים אותם ביצעה. הסדרה מספרת על בני האדם השבורים, הפגומים והמרוסקים שהיו למשפחת מקסימוב, כאשר האב מהלך פרא מעליהם ועם זאת, שום דבר לא התחדש לנו בצפייה בסדרה, על הפרשה ועוד פחות, בכל הנוגע לדמויות.


הנה אני מרמה עם קלסר | באדיבות yes

המניעים ברורים, המעשים ברורים כשמש ועם זאת, מרגיש כי יוצרי הסדרה החליטו למתוח עוד הימור, עוד חזרה לקזינו ועוד כמעט הסתבכות שנגמרת במוות פעם אחר פעם ובכל פעם מגיעה המושיעה, מקבלת את הצלצול בפלאפון הנושן, מתקתקת כמה פעולות במסוף הירוק שלה ומנצלת עד תום את התום של המנהל שלה ואת התמימות של כל מי שנשם אוויר לידה. מעבר לכך שהסדרה מגוללת בפנינו את "מעלליהם" של האב, האח והאחות לבית משפחת מקסימוב, קשה לומר שיש אלמנטים אשר עשויים לרגש אותנו, בתור צופים.

דמותה של דאנה איבגי בתור אתי אלון היא דמות שטוחה, פלקטית, חיוורת ולא כל כך מעניינת, שאין לה יותר מדי מה לומר מעבר לשדר פרצוף במצוקה תמידית, גם כאשר טוב ולא היה הרבה מזה. מן ניו (מה"מטריקס") נשית, אשר נראית טרודה בכל צרות העולם ולא מצליחה להוציא שביב של רגש אחר מלבד דאגה. מנעד הרגשות אשר הציפו את אתי אלון ומנעד מצבי הרוח שעברו על דמותה האמיתית היו בוודאי קצת יותר ממשהו בין אדישות לייאוש, אבל את זה הסדרה מפספסת לחלוטין ומותירה בעצם את נטילת שרביט המשחק והובלת הסדרה לגמרי בידי יהודה לוי. לוי, במשחקו לעיתים מוקצן ולעיתים מופרז, אבל עדיין מצליח לעורר רגש, אמפטיה, בוז, סלידה ועוד מנעד רגשות מעורבים מצד הצופה.


אני בדיוק קובע תור לספר, שיעגל בצדדים | באדיבות yes

הסדרה מפתה את הצופים בעזרת הסיפור, שמרביתם מכירים כבר במשך כמעט עשרים שנים ומנסה בכל פרק לחזור על תרגיל הפיתוי הזה. אבל מעבר לכך שהחבל הנכרך על צוואר הצופה עם תחילת הסדרה, לאחר מספר פרקים שהכל חוזר על עצמו שוב ושוב ללא הרף, נשחק החבל, נקרע ומצליח בדיוק לסחוב את הצופה עד לפרק האחרון של העונה, בכדי לעשות פעולה כפולה של שחרור: הן עבור קהל הצופים והן עבור יוצרי ושחקני הסדרה, אשר בהחלט מרגיש כי מיצו את מרביתה במהלך החלק הראשון שלה.

על אף שנדמה שהסדרה נכשלה באופן טוטאלי, ישנם עוד כמה זוויות חיוביות מעבר ליהודה לוי והפאה הביזארית על ראשו, נטולת הזוויות. היא סדרה מעניינת, אשר כן מצליחה לשבות את הצופה, באופן חלקי לפחות. יש בה תצוגות משחק לא רעות, מעבר לבנאליות של איבגי, כרסו, שערו והזנחתו הכללית של יהודה לוי. דובר קוסאשווילי בתפקיד רע כל כך טוב ואיתו עוד קאסט ישראלי נפלא, הכולל את ענת וקסמן, שני קליין ושלום אסייג (בתפקיד בינוני למדי). בתפקידים מזעריים מאוד ואפילו כאלו שדי נחרשו על ידם, מגיעים איציק כהן ואורי גבריאל, לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב, למשך רבע פרק פה ועוד רבע פרק שם ומשלימים ערימה יפה של שחקנים שמקבלים אזכור בסדרה.


גם התוכי של בזק הגיע להופעות אורח | באדיבות yes

"מעילה" הייתה אמורה להיות משהו שדומה יותר להופעתה הנוצצת על שלטי החוצות, המבליטים תסרוקות זעקניות וצעקניות ברחבי הערים. היא הייתה אמורה להיות הדבר הגדול הרגעי הבא, אבל במקום זה היא סיפקה בנאליות מתמשכת, שעל אף שסיפרה את אחד הסיפורים המעניינים שקרו במדינה בעשורים האחרונים, היא נותרה בעיקר בגדר סוג של קריין שבלוני, אשר מנסה לתאר באופן הכי צנוני שיכול להיות כיצד התרחש אחד המחדלים הגדולים ביותר במדינה. היא מחזיקה מעמד איכשהו, אבל לא מדובר ביצירה שתלווה אתכם מעבר לשבעת הפרקים, אותם היא מכילה.