"הוסט": הלא רק פעם בסגר יבוא להתארח

קורונה כאן. והיא כאן בכדי להישאר, לצערנו. הרבה מפיקים, במאים ואנשי קולנוע לא הצליחו להבין בזמן אמת מה לעשות עם הדבר הזה, אז הם פשוט הסירו את כפפות המשי, החליפו אותן בכאלו מגומי, עטו מסיכות ופשוט יצרו. הם עשו זאת תוך כדי ובפורמטים מוזרים, מוגבלים, אשר שירתו אותם באופן מסוים במהלך התקופה הזו. לא כל יוצר, אשר יצר בעת הקורונה הציג בסרטיו מסיכות, את המגיפה עצמה או שדיבר עליה באופן גלוי ואם לומר את האמת; רובם בכלל לא עשה זאת. הרוב מתעלם מהמגיפה כאילו איננה כאן, כי מי רוצה לראות סרט, אשר השחקנים בו עוטים מסיכות ושומרים מרחק של שני מטרים? כל המטרה בקולנוע היא האסקפיזם והמקום הבטוח, אשר אליו בורחים בעת צרה ומצוקה. לא בסרט האימה הזה.


שיט! שכחתי את המסיכה בבית! | באדיבות רד קייפ הפצה

שימוש במצלמות, שהן כביכול ללא עריכה ובאיכות של צילום וידאו בידיו של צלם לא מיומן, כבר מזמן איננו קונספט חדש. הפאונד פוטג' פרח וזרח המון בזכות אותו סרט מהפכני, בשם "פרויקט המכשפה מבלייר" ואחריו המבול. לא תמיד כולם ידעו לעשות זאת טוב כמו "המכשפה". בשלב מסוים גם הגיע נציג העדה: אורן פאלי והרטיט את אמות הסיפים עם "פעילות על טבעית" שלו. לצידם היו לא מעט סרטים אשר השתמשו במצלמת יד או כל סוג מצלמה ביתית בכדי לחדד את אלמנט הפחד ההיסטרי, על אף שלא פעם לקו בחוסר אמינות בסיסית ועם זאת, שום דבר לא הפריע לצופים להיבהל.

גם הקונספט הנוכחי בסך הכל משתמש בתקופה הנוכחית, בכדי לחדד את השימוש באמצעי "טבעי" של מצלמה ביתית. הפעם אין מדובר במצלמת וידאו או במצלמת אבטחה של בית, אלא במסך המחשב או בפלאפון הנייד, כאשר מספר חברות עושות את מה שכולכם עשיתם במהלך הסגרים (הראשון והשני, בסבירות גבוהה...לגבי השלישי והנוכחי, לא היינו חותמים על כך) - מקיימים מפגש חברתי באפליקציה. האפליקציה המדובר, במסגרתה נפגשות החברות היא זו אשר לתקופה מסוימת נחשבה בתור הגוף, בעל האינטרס הגבוה ביותר להפצת הקורונה: Zoom.


שנייה, יש לי מישהו דופק בדלת בדיוק כשהרוח צריכה להגיע | באדיבות רד קייפ הפצה

מה שהחברות עושות בהמשך המפגש וסביר להניח שלא רבים מכם התנסו בו במפגשי הזום שלהם, הוא העלאת רוח (מיותר לציין כי היא זדונית, אחרת לא הייתה שום סיבה לסרט להתקיים) בטקס סיאנס רשתי, כי מה עוד לא ניסינו לעשות במהלך התקופה הזו דרך הזום? העלאת רוחות כנראה נמנית על הניסיונות שמרביתכם לא צברתם ניסיון בו. הן משתמשות בשירותיה של מדריכת סיאנסים מקצועית ועד מהרה הכל הולך ומשתבש לו במהירות הבזק. שום הפתעות מרעישות לא יירשמו מבחינה עלילתית, אבל בכל הנוגע לאלמנט הפחד, ההפחדה והעובדה שהסרט ממש עושה עבודה טובה בכך ובזרימה הטובה שלו, התוצאה מפתיעה לטובה.

אתם לא הולכים להיקשר לאף אחת מהבנות ואף אחת מהן לא תקבל רקע או יותר מדי עומק לדמותה, כי כמו במרבית סרטי האימה הזולים...אין צורך. ועם זאת, אתם הולכים לקבל תצוגות משחק מאוד משכנעות, אשר מרביתן מתקבלות בצרחות היסטריות. כל אחת ואחת מבנות הקאסט מקבלת את הריבוע הקטן שלה במסך ואת הזמן המוגבל למדי בשביל להתבלט וכל אחת מהן עושה את המקסימום בשביל להשפיע מצידה וביחד הן יוצרות מקהלת צרחות, אשר עליה מנצח רוב סאבאג' בסרט הבכורה הארוך הראשון שלו.


יש למישהו אש? | באדיבות רד קייפ הפצה

הסרט מודע לעצמו מאוד, הוא לא לוקח את עצמו ברצינות יתרה ומגיע בעיקר לבד את הצופים שלו. הוא יודע שאתם לא חושבים שדמויות, אשר עומדות להירצח, ירוצו עם המחשבים הניידים שלהן או עם הסלולרים שלהם תוך כדי התקפה מפני ישויות זדוניות, בדיוק כשם שידעתם כאשר ראיתם את "פרויקט המכשפה מבלייר". הבמאי יודע שכל מה שהוא צריך להוציא, בכל הנוגע לתגובות מהצופים שלו, במשך שעה, הוא: הבהלות טובות ואולי גם כמה דאחקות, בעיקר נוכח העובדה שמתייחסים לסרט בדיוק כמו שהוא: סרט אימה מתת ז'אנר רוחות הרפאים ועל כן יש לו דרור יצירתי ואינו צריך להיצמד בעקביות לתכתיבי מציאות מכל מיני סוגים.

אתם יודעים בדיוק למה אתם יכולים לצפות וכך בדיוק יודעים לקראת מה אתם עומדים להגיע. שום הבהלה לא תפיל אתכם מהכיסא, אף אחד מהשחקנים לא יהיה מועמד לקבלת פרס כזה או אחר עקב תפקידם בסרט ואחד מהקסמים המרכזיים שלו, הוא שהוא יודע שהוא מגיע לארח לכם חברה לזמן מאוד מאוד מוגבל ובמהלכו הוא חייב להיות אפקטיבי באופן מקסימלי.וכל זאת על אף העובדה שהסרט הקצרצר הזה נראה כמו תצרף של כמה סרטים מאותן הסוגות ותתי הסוגות שכבר ראיתם בעבר. על אף כל המגבלות - של הקורונה, של הז'אנר והביצוע המאוד מינימליסטי, בכמעט כל פרמטר, הוא מצליח לצאת עם ידו על העליונה ופשוט לענג את הצופים.


אני מרגישה מחנק בגרון, לדעתכם צריך בדיקת קורונה? | באדיבות רד קייפ הפצה

סיכום בזום:
מה רע בפיצול המסך לחמישה או שישה חלקים ולזרוק קצת חפצים באוויר, למשוך דמויות ממקומן ולהכניס פרצופים מבהילים מדי פעם? שום דבר. סרט אימה נהדר ומרענן, שעוזר ליישן את ז'אנר סרטי הפאונד פוטג' היטב. עם עדכוני גרסה קלים.

ביים לנו בזמן הקורונה:
רוב סאבאג' מגיע מסרטים קצרים וזהו הסרט הארוך-קצר-בינוני הראשון שלו. יודע את העבודה היטב ומצליח לזקק את המקסימום ממינימום האמצעים שהעמידה לו התקופה.

תצרחי, הוא אמר...תצרחי:
הן בכו, צרחו וצעקו. התייאשו, קיללו ואפילו ניסו לברוח. חמש בנות, ששמותיהן האמיתיים מלווים אותן גם בסרט עצמו וכולן נהדרות, משכנעות ואמינות.

מה? באמת כבר נגמר?
57 דקות?! מה?! מה זה החלום הנפלא הזה שאי אפשר להתעורר ממנו? תביאו עוד קצת כאלו, קצרים-ארוכים ונהדרים.