"הנוקמת": בכל חודש קופצים קצת ברמת האקשן

זה כבר הופך כמעט להיות הרגל חודשי; לשחרר סרט אקשן, אשר מובל על ידי נציגת המין הנשי. לא כולם טובים, אבל הם בהחלט כאן בכדי לייצר ולהנדס תודעה. הכוח הנשי כאן בכדי להישאר ואם זה אומר לייצר זבלונים, אשר פעם השתייכו למגדר הגברי: So Be It. הפעם הגיבורה הנשית היא מגי קיו, אשר זכורה בעיקר מסרטי טרילוגיית "מפוצלים", אם בכלל. לצידה שלושה כוכבי עבר (בעיקר, אך לעיתים גם רלוונטיים בהווה) מזדקנים: מייקל קיטון, סמואל ל. ג'קסון והאיש שלנצח יהיה מזוהה בתור רובוט הכספית מ"שליחות קטלנית 2: יום הדין": רוברט פטריק, אשר לא מתנער וכבר כנראה לא יתנער מאותו תפקיד אייקוני, שהותיר אותו בתור צל של שחקן לדיראון עולם.


אני אתן את השורות שלי, אתה תביא את הצ'ק ועפתי... | באדיבות סרטי יונייטד קינג

העלילה, בקווים מאוד מאוד כלליים, מדברת על מתנקשת על, אשר קושרת את גורלה עם מנטור ודמות אב, שבלילה חשוך אחד נורה למוות, דרך...ניחשתם נכון: התנקשות ומשאיר תעלומה ומעקב אחרי שביל פירורים, שעשוי להוביל לפענוח תעלומה, שגם תוביל לפתרון מקרה הרצח שלו. המתנקשת העשויה ללא חת תכתת רגליה ואקדחיה בשביל קוצני, אשר לא יהווה עבורה אתגר גדול מדי עבורה ותחפש רמזים אחרי רוצחי האיש שגידל אותה. סצנות האקשן יהיו אלו אשר מובילות את הסרט ואפילו יהיה כאן רומן קטן, מסוג מסוים, אשר תצטרכו לנסות, לפתוח את הראש ולהאמין שאתם חוזים בו. מעבר לכך, הסרט יילך ויצעד בכל קווי העלילה הכלליים ביותר שתוכלו לדמיין ולא יספק שום דבר מיוחד, מעבר לכל המוכרים בתחום.

מה שכן יסופק, בשונה מלא מעט סרטי אקשן גנריים, בינוניים ומטה ומיותרים בדרך כלל, יהיה אקשן. ולא רע. עובדה זו בעצם מהווה את חבל ההצלה של הסרט מעצמו. הדמות הראשית מוכרת את עצמה היטב, בשונה מכאלו שהתקשינו להאמין להן (ג'ינג'ית שלא נסלח ולא נשכח את הופעתה העלובה, בעיקר כאשר כולם יודעים למה היא מסוגלת). מעבר לסיפור המסגרת הכל כך כללי ודי משמים מצליחה מגי קיו, בעזרת סצנות טובות ומשכנעות, לספק הופעה סבירה בהחלט, ראויה לצפייה, בעיקר כאשר מקור ההשוואה לוקח אותה לשחייה בים עם ערימות של דגים, אשר דומים לה באופן מטריד למדי.


את תהיי יוצאת דופן מסרטי המתנקשות האחרונים...או שלא | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסרט נפתח במרחב האורבני הגשום והאפלולי של וויטנאם, אשר מזכיר לא מעט סרטי פילם נואר עתיקים. לתמונה נכנס לו סמואל ג'קסון עם שפם שמתאים בעיקר לתמהוניים, אשר מסתובבים ליד גני ילדים עם כיסים עמוסים בסוכריות. מזלו של הפרוורט ניכר כי שפר עליו והוא מאתר ילדה קטה וזכה בחדר עם ערימת גופות ירויות. הוא מביט בה בעיניים מבודחות, מלמד אותה כיצד לדרוך את הנשק ובחיוך רחב ומטריד, לוקח אותה תחת חסותו. שלושים שנה לאחר מכן, השניים כבר משתפים פעולה במשרות התנקשות פשוטות ומסובכות, בעודם אוספים כספים מכרישי עולם תחתון ומחסלים עבורם אנשים רעים אחרים, הכל רץ היטב כמובן, עד הרגע שבו הריצה פוסקת וצריך להתחיל באחת חדשה, במסגרתה גם רצים אחריה.

ירים את ידו מי שלא צפה בטריילר ועדיין לא הצליח לנחש מה יהיה בסרט ואיך תראה העלילה. מתביישים הא? אבל באמת שאת מה שקורה בסרט הזה יהיה קליל למדי לנחש ולחזות, מלבד אולי הסיפור הרומנטי שיש לסרט להציע לצופיו. הסיפור הרומנטי מבריק לעיתים ולעיתים לא מעטות אחרות גם סובל מחוסר כימיה וחוסר אמינות בסיסית. מעבר לכך, שלושת השחקנים הראשיים מפליאים דווקא בביצוע מענג יחסית ללא מעט סיטואציות, על אף שאין אתגר גדול מדי בביצוע התפקידים, אשר אותם הם מבצעים ללא שום קושי.


או למות או לאהוב | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הסיפור המרכזי ועצם המרדף של אנה (זהו שמה של המתנקשת, אותה מגלמת קיו) אחרי רוצחי המנטור שלה קשה להבנה, מפוצץ בחורים ובעיקר לא מעניין כל כך. עם זאת, כולם מבינים שהעלילה איננה העיקר בסרט שכזה, שבכלל לא מתיימר להציג שום דבר מעבר לאקשן טוב וטקסטים שנונים, אשר נזרקים לחלל האוויר, מדי פעם. בשביל כל אלו מספיקים בהחלט הגיבורה הראשית וצמד הזקנים שלידה, שתפקידים זניחים בסרטי אקשן זניחים, אינם זרים להם כלל וכלל. בטח בצמד העשורים האחרונים.

וכך אפשר לחתום סרט אקשן נוסף, אשר מובל על ידי גיבורה נשית, כנגד ערימות של גברים, שבעיקר מנסים להצר את צעדיה וכושלים בזה אחר זה. היא גיבורת העל הבלתי מנוצחת וכל השאר תפאורה. הדמויות עצמן פלקטיות למדי ולא באמת מעניינות וכאמור רק הביצוע הסביר למדי של סצנות וסיקוונסים של אקשן נותנים לגיטימציה מסוימת לצפות בסרט ואפילו במסך הגדול, לחובבי הז'אנר. אין בשורה בתחום וחבל שאפילו במאי בעל חזון ועבר מוצלח, לעיתים, כמו מרטין קמפבל, לא רוצה לאתגר את עצמו ואת הצופים עם משהו מעבר לסרט אקשן בינוני ובנאלי.


להיות עם חופשי...בארצנו...א� �ץ...ציון וירושלים! | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
בהחלט לא הולך להדביק אתכם לכסאות, אבל כאמור סרט אקשן סביר למדי, שמעביר את הזמן בכיף, בזכות העובדה שהוא יודע את העבודה בכל הנוגע לז'אנר אליו הוא משתייך.

משפט על הבמאי:
מרטין קמפבל ("גולדן איי", "קזינו רויאל"), יוצא עם סרט, אשר הופק על ידי אבי לרנר ובועז דווידזון ומוכיח פעם נוספת, שלצד הצלחות מסחררות כמו ההוא של ג'יימס בונד שעדיין מדברים עליו בעיניים בורקות, ישנם: "הפקח הירוק", "המסיכה של זורו" ועוד ערימת סרטי אקשן זניחים יותר ופחות. כמו זה למשל.

משפט על השחקנים:
סמואל ל. ג'קסון נטוע היטב בתור עצמו, בכל סרט שלא יהיה. מייקל קיטון גם הוא, בעל המניירות הקיטוניות והלשון החדה והרגילה. מגי קיו מובילה את הסרט בבטחה ואפילו ההופעה החלשה של רוברט פטריק לא מזיקה או מעיבה על התוצאה הסופית. אורי פפר הוא הזווית הישראלית הנוספת, מעבר למפיקים ובסך הכל צוות לא רע בכלל של שחקנים.

משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי, בלי מריחות ושטויות מיותרות. כה לחי.