"מינארי": סבתא זפטה מקוריאה

טקסי האוסקר, לאחר שנים של מחסור במגוון אתני ומגדרי, הולכים ומתקנים את דרכיהם וגם אם זה לעיתים מרגיש מאולץ מדי, זה עדיין קורה על פי דרישת הקהל והצוותים. שנה שעברה זו הייתה שנתו של הסרט הקוריאני "פרזיטים" להיכנס ללב ולזכייה הענקית וכמעט חסרת התקדים ההיא. בונג ג'ון-הו פתח את הדלת עבור המעורב האמריקוריאני, שכמעט לא הזדקק לעזרה בפילוס דרכו לעשירייה המובחרת, אבל הפעם זו הייתה שנת הנשים, ממוצא אסייאתי, שגרפו את הקופה והפרסים הגדולים, כאשר מעבר לפרנסס מקדורמונד הוותיקה, המדהימה והלא אסייאתית, זכו גם קלואי ז'או הסינית ויו-י'ונג יון הקוריאנית הקסומה והמקסימה בתהילת עולם.

כן, "מינארי" לא היה אמור להיות כאן. לא באמת היה אמור לזכות בשום דבר מעבר לאוסקר המוצדק למדי שקיבל, בזכות הופעתה המצוינת של יו-י'ונג יון ועם זאת, הוא הצליח להתגנב בחסות חסדיו של האוסקר ההיסטורי מהשנה שעברה, דקה ורבע לפני שהקורונה הפכה להיות השיח השולט והכללי בעולם על תוצרת אסייאתית כלשהי. נישא על גבי הצלחתו של בונג ג'ון-הו, הגיע "מינארי" המאוד אינטימי וקטן המימדים של לי אייזק צ'ונג אל הבמה הכי מרכזית בעולם הקולנוע, כאשר כיסיו כמעט מפוצצים מפרסים נחשבים יותר ופחות וכאלו שלא רבים חשבו שיראו, בזכותו.


תחלום רחוק ויום אחד תוכל להיות "בונג"! | באדיבות בתי קולנוע לב

הבמאי הקוריאני, אשר גדל בארקנסו של שנות השבעים מזמין את הצופים להצטרף אליו למסע על בסיס ילדותו ואל משפחה מתקתקה, אשר עוברת בעקבות חלומו של האב להיות חלקאי אמריקאי ממוצע. אבי המשפחה רוכש שטח אדמה, בו ירצה לגדל ירקות ולמכור אותם אל הרשתות הגדולות וזאת בכדי להגשים את החלום האמריקני הפרטי שלו. המסע של האב - ג'ייקוב ושל בני משפחתו: אשתו מוניקה, בתו אן ובנו הקטן דיוויד הולך להיתקל בלא מעט קשיי קליטה, קשיי אקלים וקליטת היבול שלהם באדמה וגם אל מחוצה לה ואת הכל הם נאלצים לעבור הרחק ממולדתם, כאשר רק במקום מסוים, באמצעו של הסרט, הם מקבלים חיבוק של סבתא, עם המון ניחוחות ומזג קוריאניים.

בין לבין גם הולך ובא חקלאי מקומי מחופף (המגולם על ידי וויל פאטון) וכל התמהיל הזה, בין אמריקה לקוריאה חייב לעבוד, כדי שג'ייקוב יוכל להיות חקלאי מקומי, ממוצע, אבל מספיק מוצלח, בכדי לפרנס את משפחתו בכבוד. אייזק צ'ונג חולק עם הצופים את החוויה של תושב חוץ, שמנסה להיכנס למקום חדש: הן מבחינת העבודה, הן מבחינת השינוי בסביבה ומעיד על כך הצמח - מינארי, אשר על פי המבוגרים יותר בסרט, אמור לדעת לצמוח בכל מקום וללא שום בעיות הסתגלות. כל זאת על מנת שכל בני המשפחה יהפכו למינארי בעצמם, כאשר מכל בן משפחה בקרוואן מתבקש, באופן כזה או אחר, ביצוע התאמות למקום ולמצב החדש.


סך הכל באמת נראה שכיף להם בארקנסו | באדיבות בתי קולנוע לב

הסרט מציג ערב רב של אינטראקציות מעניינות בין בני הזוג, בין האמא לסבתא ובין הנכדים לסבתא. הרגעים בין הסבתא לילדים מייצרים רגעים שהם מכרה זהב עשיר בזכות המשחק המשובח של יו-י'ונג יון ואלן קים הצעיר, אשר קיבל את פרס המבקרים עבור תפקידו (ופרץ בבכי מתקתק ובלתי נשלט, כאשר נשא נאום תודה קצר). אבל מעל הכל הסרט הוא סרט אנושי, אינטימי וקטן שאפילו כנראה לא הבין מה נפל עליו, כאשר החל לקטוף פרסים בזה אחר זה ובקצב מסחרר ולא צפוי, עד שעלה בלם היד (באופן כמעט מלא, יש לציין) לבסוף בטקס הפרסים המוזהבים הגדולים מכולם.

העובדה שהאוסקר רשום על הסרט אך ורק בזכות השחקנית הקוריאנית הוותיקה רק עושה עימו חסד ותיקון אמיתי, שכן שאר חמשת המועמדויות שלו לא באמת היו אמורות להבשיל לכדי זכייה, אבל אצל אוסקר הזהוב, כל מועמדות נחשבת כמעט כמו סוג של זכייה, ככה שאין הרבה על מה להתלונן, מצד הבמאי הלא מבוגר מדי, שלא היה גם כל כך מוכר עד כה. קוריאה עורכת הופעה נוספת בין השמות הגדולים, כבר שנה שנייה ברציפות ולמרות שהפעם זה נראה כמו חלק מניסיונות דה לגיטימציה לקולנוע הקוריאני, השאיפה היא שהפעם הבאה תגיע כאשר יגיע הזמן והרגע לזכייה אמיתית נוספת.


לא רוצה לחנוק אותך, פשוט חשבתי שאולי יהיה עוד אוסקר בכיוון שלנו | באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
דרמה קטנה-גדולה, אינדית או כמעט אינדית, אשר עשויה מכל האלמנטים בגינם מניפים פרסים בפסטיבלים והצליחה להתגנב אל טקס האוסקר ואפילו לגנוב פסלון קטן ומוצדק.

משפט על הבמאית:
לי אייזק צ'ונג אשר היה מועמד לשני אוסקרים, בזכות הסרט הזה, הן בתחום הבימוי והן על התסריט המקורי, מבצע זינוק עצום בסרטו הרביעי בסך הכל ומביים ברגישות ובתבונה את סרטו והצוות עליו הוא אמון.

משפט על השחקנים:
המוכר מבין צוות השחקנים הוא סטיב יאון שכבר השתתף בלא מעט סרטים ("אוקג'ה", "המקור", "ספייס ג'אם: אגדה חדשה") וסדרות ("המתים המהלכים") והוא נפלא, בתפקידו בתור האב של המשפחה. ירי האן הנהדרת בתור האם, נואל צ'ו הלא מוכרת בתור הבת ואלן קים, המרגש בתור הילד המתוק וכאמור גם וויל פאטון מפציע פה בתור השחקן האמריקאי המוכר ביותר בקאסט. אבל מעל כולם, כאמור, מי שגנבה את ההצגה היא יו-י'ונג יון, שקטפה את האוסקר על דמותה בתור הסבתא הנפלאה. בצדק.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, אשר חולפות ביעף, גם אם הן איטיות למדי. יוצא מן הכלל.