"עד המוות": קר, קר שם בחוץ...

מייגן פוקס איננה ומעולם לא הייתה או כנראה תהיה שם נרדף להצלחה קולנועית. הטופ של הטופ שלה היה להיות הצמודה של שיה לה באף בסרטים של מייקל ביי, במסגרתם הרובוטריקים מתחילים במסע הקולנועי והכמעט בלתי נגמר שלהם. עד לרובוטריקים היא הייתה קולב נאה בסדרות זניחות ובקושי קיבלה קרדיטים, מעבר לפנים וגוף מהממים ומאז הרובוטריקים...ובכ ן, היא נותרה כזו. היא מקושרת באופן תדיר לקומדיות מטופשות ולסרטי אימה מדרג נמוך למדי ועל כן כל חשד שיתעורר בלבכם לפני שאתם מתחילים לצפות בסרט הזה עשוי להתברר כנכון.

כאשר מורידים את ההגנות ומתחילים בצפייה, הציפיות בהחלט מתחילות להתממש, כאשר היא מגלמת רעייה מתוסכלת, עם סיוטים מעברה וחיי נישואים, אשר כישלון הוא מילה מאוד יפה עבורם. עשרים דקות עוברות בסרט והרף הנמוך מתחיל להשיק לעלילה הסתמית ואז...ירייה, אזיקים ומתחיל שלב ב' של הסרט. שלב הגישושים הוא פרק חדש, כאשר אמה, גיבורת הסרט המגולמת על ידי מייגן פוקס, מגלה כי היא צריכה להסתובב בצימר מרוחק מכל מקום, כבולה באזיקים לבעלה המת ואין כמעט דרך יציאה או שחרור ועל כן שם הסרט - "עד המוות".


אני רציני בכל הקטע הזה של כבולה לבעל | באדיבות סרטי יונייטד קינג

פרק הגישושים עובר באופן כמעט סתמי, אבל מעניין במידת מה, כאשר הסקרנות הולכת וגוברת ואז מתחילים פרקי ג' ו-ד' להיכנס ממש אל תוך הוורידים של הצופה, שבטוח שהוליווד כבר פלטה כל תסריט אפשרי לסרט אימה. הקונספט של גיבורה אזוקה לאדם מת הוא המעניין, הביצוע לשלבים שלאחר מכן, גם אם היה בעוד עשרות סרטים, מבוצע באופן מרתק, מלחיץ ומעורר עניין וחשוב מכך, מעורר מתח גבוה. אלמנט האימה כמעט ולא מגיע לידי ביטוי בהבהלות או הזנקות מכל סוג שהוא, המותחן והחיבור לדמות הנערה האחרונה, שנמצאת במצוקה קיומית, מוזרה ככל שתהיה, הם אלו אשר מותירים את הצופה מעורב ברמה גבוהה מאוד.

הסרט מציג בתחילתו מערכת יחסים רעילה מאוד וכיצד היא עשויה להסתיים, במקרה הגרוע ביותר. המשכו מציג תושייה נשית ויצר הישרדותי חזק מאוד, כפי שמצופה מסרט אימה, אשר, באם ירצה או לא ירצה, משתייך לדרג ביניים במקרה הטוב. חלקו השני של הסרט, גם אם הוא בנאלי באופן יחסי וצפוי מאוד הוא אפקטיבי ומכניס את הצופה לאווירה מתוחה ובהכרח הופך אותו לחלק מהחוויה, כאשר המצלמה נעה באופן עקבי וצמוד כמעט כחלק מגופה של הגיבורה הראשית, כאשר היא מוצאת את עצמה נאבקת על חייה ובכך הצופה מצטרף להיות חלק מהמסע.


התעייפתי מהסחיבה הזו, ננוח טיפה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הנבלים של הסרט נחלקים לשניים, כאשר הראשי מוצא את עצמו בתור גוויה די מהר ועם הימשכו של הסרט מתבהרת התמונה העכורה שהוא ניסה לצייר, על מנת להמית את נפשו עם הפלישתים ואיך אומרים בשכונה? "אם אני לא משחק, אף אחד לא משחק!". היתרון הגדול והמבחן הגדול של פוקס הוא להחזיק סרט, קצר ככל שיהיה (שעה ועשרים), כמעט לבדה ובלא שותפים והיא, למרבה ההפתעה, עושה זאת היטב ובאופן אפקטיבי ואפילו די מרשים, למשך כל אורכו של הסרט.

נכון, יש שם לא מעט רגעים שבהם הצופה תופס את הראש ומתאמץ להבין למה התסריטאי ג'ייסון קרבי לא ניסה להתאמץ קצת יותר בהידוק העלילה והחורים הלא קטנים שיש לה להציע, אבל השורה התחתונה חזקה מהכל, בעיקר כאשר מתייחסים אליו באופן שבו הוא ראוי לקבל יחס - אסקפיזם טהור ומותחן אימה אפקטיבי מאוד. התחושה שהסרט מעביר את הצופה, בלא מעט רגעי מתח, גוברת על לא מעט חולשות עלילתיות ותסריטאיות, ככה שאלו נותרות בגדר רעשי רקע כמעט לבנים, שנעים למסמס אותם נוכח ההצלחה הכוללת.


יש אנשים שהיו משלמים לשכב כמה שניות על הקרח, בקיץ הישראלי הזה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

סביר להניח שאם אתם חובבי מותחני אימה זולים ומראש אתם יודעים כי יש להקל ראש בסרט הזה, הוא בהחלט יחליק באופן נעים יותר בגרון מלכתחילה, אבל אם ביצעתם הכנה נפשית אפילו טיפה יותר טובה לפני תחילת הצפייה, אתם הולכים ליהנות ממה שיש למותחן הזה להציע לכם. זירה מצומצמת מאוד של אירועים, רקע מושלג ורחב יריעה, אשר דווקא מצמצם את העלילה למרחב קטן מאוד, במסגרתו מתנהל מרבית הסרט, כי קר שם בחוץ ועל אף המרחבים הפתוחים, הגיבורה אנוסה להתנהל בין ארבע קירות ואין כל כך לאן לברוח מעבר לכך.

אז שימו בצד את התבניות, השחקנית וגם את הז'אנר. אתם לא הולכים לקבל חידוש באף אחד מהם, אבל בהחלט תוכלו לצפות למקסימום אפקט ממינימום ציפיות ואפילו לסיים את הצפייה עם איזו מחשבה על חזרה כלשהי של הגברת פוקס למקומות קצת יותר חמימים מזירת הקרח, במסגרתה היא מתנהלת במרבית שלבי הסרט. מייגן פוקס מנסה לבצע חזרה מסוימת, אולי לא לקדמת הבמה, אבל בהחלט לנסות ולברוח מהבוז, אשר נגרר אחרי כל אחד מהתפקידים האחרונים שיצא לה לגלם. Nailed It!


תמיד תהיה לנו דרזיק, הערס האוסטרלי בעל הלב המוזהב | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
בהחלט מדובר בהפתעה נעימה לחובבי הז'אנר. סרט שלא לוקח את עצמו ברצינות באף אחד מהשלבים שלו, אבל לוקח את האפקטים הדרושים בשיא הרצינות ומייצר השפעה יעילה מאוד על הצופה.

משפט על הבמאי:
ס.ק דייל האניגמטי והלא מוכר ביים עד כמה כחמישה סרטים קצרים. מעבר לכך לא ידוע עליו הרבה, מעבר לזה שהוא מבין במלאכתו היטב. מייצר מותחן אפקטיבי ומלחיץ.

משפט על השחקנים:
מייגן פוקס נפלאה, בתפקיד טוב וגם אם לא תמיד מרגישה אמינה או מיומנת ברזי המשחק, היא מוכרת את דמותה היטב. לצידה ובתפקיד קצרצר: ג'ק רות', הבן של טים וקאלן מאלבי, שגילם תפקידים קטנים בסרטי מארוול ו-DC, אבל לנצח יישאר דרזיק מ"תיכון הלבבות השבורים" האוסטרלית.

משפט על אורך הסרט:
שעה ועשרים. קולע בול ולא נוזל בשנייה אחת יותר מדי.