"ריספקט": לא מספיק ריספקט

מי שהייתה לאחת הזמרות המפורסמות אי פעם בתחומה ובכלל, מקבלת סוף סוף את הכבוד שהגיע לה, הבעיה היא שהכבוד, על פיו גם נקרא שם הסרט ואחד הלהיטים הכי מפורסמים של זמרת הנשמה הזו, לא ניתן במנה מספקת עבור אייקון של מוזיקה ומאבקי זכויות אזרח. שני הנושאים הללו, אשר בזכותם הייתה מוכרת אריתה פרנקלין לעולם, מהווים עוגנים עלילתיים, אבל אין בהם מספיק בשביל ליצור עניין לאורך זמן ההרצה הארוך למדי של הסרט או ביצירת התרגשות עודפת, על פי דרך הצגתם, בכל אופן.

אריתה פרנקלין לא עלתה מאשפתות כמו אדית' פיאף, לדוגמא והסרט מבליט זאת לצופים כבר בהתחלה, כאשר היא מוצגת בתור בת לכומר מוערך מאוד בקהילתו, שבעיר דטרויט. היא הייתה מופיעה עבור אורחיו של הכומר בכל סופ"ש ובהמשך הדרך הוא גם סידר לה הופעות מול קצת יותר אנשים ואפילו הייתה החימום ללא מעט נאומים של דוקטור מרטין לות'ר קינג, שהיה בין חבריו של אביה. היא לא הייתה צריכה לחוות רעב ללחם, מצוקות כלכליות, קיומיות או לנסות להיכנס לאולפנים בדרכים לא דרכים וגם לא הייתה צריכה יותר מדי להתאמץ שיגלו אותה, אבל בד בבד היא חוותה לא מעט טראומות ילדות, כפי שמתואר בסרט והן השפיעו על המשך דרכה.


שירו איתי! | באדיבות סרטי פורום פילם

הוריה התגרשו, כאשר הייתה בת שש בלבד ולאחר כמה שנים אמה נפטרה באופן פתאומי. הסרט מציג כיצד שני הוריה, אשר היו אנשים מוזיקליים בעצמם (אביה היה מטיף, כאמור ואמה זמרת גוספל) והסביבה שהייתה לה, דחפה אותה לתרגם את כשרונה לכדי הקריירה, יוצאת הדופן, אשר בסופו של דבר היא בנתה לעצמה. מעבר למות אמה, היא גם סבלה מיחס בריוני למדי מאביה וממערכת יחסים רעילה מאוד עם בעלה הראשון (המגולם על ידי מרלון וויאנס), כל אלו מתוארים בסרט באופן ברור למדי ורק סיפור האונס המרומז מקבל הסוואה טובה ומוזכר לאחר מכן בתור אחד מהשדים, אשר ניהלו את הזמרת המפורסמת והאגדית.

תחילתו של הסרט מסמן שינוי בקו הביוגרפי של דמויות מפורסמות מעולם המוזיקה בזמן האחרון, כאשר הוא הולך לגיל צעיר מאוד של הגברת פרנקלין ומתאר את ילדותה, ההשפעות המוזיקליות עליה וגם ההשפעות החיצוניות לעולם המוזיקה שהפכו אותה לאישה עם מאבקים פנימיים קשים מאוד. משם הוא הולך ומתקדם בקווים המקובלים, הנוגעים לכשרונה הבלתי נגמר של הזמרת, נוגע בפלירטוט קליל ולא מזיק ביחסיה עם המאבק למען השחורים ומעל הכל שם את יחסיה ההדוקים עם האל, אשר לא הפסיק להשפיע על אישיותה, אמונתה ובסופו של דבר על המוזיקה שלה.


משפחה מוזיקלית, כבר אמרנו? | באדיבות סרטי פורום פילם

נתח משמעותי של הסרט, אשר היה אמור להיות עסיסי ובשרני יותר, נוגע במערכת היחסים המתעללת שלה מול ועם בעלה הראשון - טד ווייט וכך היא מוצאת את עצמה נמלטת משלטון פטריארכלי ביתי א' (של אביה, שהכריח אותה לשיר לעיתים) לזה השני, אשר מעביר אותה סדרת חינוך מחודשת. היחסים שלה עם אביה ובעלה הראשון לא נחשפים במלואם או מקבלים עומקים מספקים ורק מרגיש כי הם נמצאים שם בשביל להקשות על המסלול המטאורי, אשר חוותה פרנקלין הצעירה למדי ובין היתר התאפיין בלא מעט חוסר מזל ותסכולים.

ויש גם את כל עניין ילדיה של הזמרת, אשר הם אניגמה בפני עצמה ומוזכרים כמעט כאגביים למדי. מי הגיע מאיזה אבא? כמה יש בטוטאל וכמה מסכים הם רואים אצל סבתא, בזמן הבלתי מוגבל שלהם שם? כל אלו הן לא מעט שאלות, אשר צופי הסרט לא יזכו לקבל תשובות עליהם וזאת דווקא לא מפאת חוסר הזמן, כי להיפך; לסרט יש המון כזה להציע ועם זאת הוא מרגיש לא רופף למדי בקשרי עלילתו ואינו מהודק מספיק, בלשון המעטה. הסרט עצמו מרגיש, בסיכומו של דבר, כמו תחילת המסלול המטאורי של הזמרת האגדית באופן התקדמותו, בתחילה לפחות, רק שהוא מתקדם בצעדים הפוכים לגמרי מאלו בהן פסעה הזמרת על מנת לכבוש כל פסגה אפשרית ובכל דקה שעוברת הסרט הופך להיות מפוזר, משמים יותר וניצל בעיקר בזכות פס הקול שלו.


אבל ביקשתי בלי סוכר בקפה! | באדיבות סרטי פורום פילם

אריתה החלה את הקריירה בבינוניות משמימה, על אף ההבטחה שלה ובשלב מסוים היא נסקה אל על וזאת לא מעט בזכות המפיק המוזיקלי שלה - ג'רי ווקסלר (המגולם על ידי מארק מארון). לו היה להפקה הנוכחית איזה וקסלר אחד, אולי הוא היה מצליח למנף את הסרט הזה למקומות גבוהים יותר מאשר אלו שבו הוא שוקע בשלבים רבים מדי, כאשר הוא חוצה את השליש הראשון, העוסק בילדותה ונושק לתחילת בגרותה של פרנקלין, אשר מרגישה בלא מעט שלבים כמו אוטוביוגרפיה גנרית למדי, שלא רוצה להתפתח.

המוזיקה מופלאה ונהדרת, אבל את זה כבר ידעתם לפני שהתיישבתם לצפות בסרט. הסקירה למסלול חייה והצלחתה של הזמרת אורכת קצת יותר מדי ביחס לעניין שהיא מנסה לגלות עבור צופיה. היתרון הגדול של הסרט, מעל הכל, הוא שמדובר בפגיעה נהדרת בעיקר בדמותה של אריתה פרנקלין עצמה, אשר מגולמת באופן נהדר על ידי ג'ניפר האדסון וגם נבחרה על ידה לפני לא מעט שנים. קשה לומר שהאדסון מתעלה במשחקה מעל ומעבר, אבל היא משרה אווירה פרנקלינית משכנעת ומבצעת את שיריה באופן פשוט נפלא, אשר ממש קשה להישאר אדיש אליו.


סך הכל את צריכה לעלות ולשיר | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
לו אריתה פרנקלין המנוחה הייתה מסתובבת לאיטה בקברה ומנסה לראות מה ייצרו עליה הפעם, ישנה סבירות לא נמוכה שהיא הייתה מחייכת חיוך קטן וממשיכה לנוח.

משפט על הבמאי:
ליזל טומי, הבמאית הנודעת, הולכת על איזו שהיא נוסחא, אותה היא חושבת למוצלחת ובטוחה וזה כמעט נכון, כאשר מדובר בסרט גנרי ועל כן כאשר היא מספרת את סיפורה של אריתה פרנקלין, היא דווקא מאבדת, בכל צעד, המון ייחודיות המשויכים לזמרת ולסגנונה המיוחד.

משפט על השחקנים:
ג'ניפר האדסון בהופעה טובה, שלא תזכה אותה בשום פרס בתחום המשחק, אולי במוזיקה. איתה פורסט וויטאקר ומרלון וויאנס, בתור צוות סביר וכזה שלא מצליח להניף את הסרט מעבר לבינוניות.

משפט על אורך הסרט:
אורכו הוא כמעט שעתיים וחצי. על אף שניתן ליהנות מרפרטואר שיריה המרשים של אריתה פרנקלין, קצת קשה להבין למה בתקופה הנוכחית (לשבת בקולנוע עם מסיכות) ניסתה לייצר טומי את האורך השנוי במחלוקת עבורו.