"ז'אן דה פלורט" ו"מאנון": קלאסיקות על זמניות

צמד הסרטים הללו כבר קיבל כל כך הרבה כתרים, הכרה ואהבה ברחבי צרפת ובעולם כולו, שכמעט בלתי אפשרי לשפוך עוד מילים על השניים הללו, אשר מסתכמים בארבע שעות צפייה בטוטאל, אבל ננסה בכל מקרה. ההפקה של שני הסרטים המדוברים הייתה היקרה ביותר בהיסטוריה של הקולנוע הצרפתי והתבססה על הרומן המצליח, מאת מרסל פניול, אשר נושא את השם "מי הגבעות" וראה אור 23 שנים לפני צאת צמד הסרטים בהשראתו. גם הרומן עצמו חולק לשניים, אשר נשאו את השמות עליהם מתבססים שמות הסרטים: "ז'אן דה פלורט" ומאנון".


יום אחד יהיה לך סרט משלך, כלומר...עוד השנה | צילום: IMDB

כמעט ולא היה פרט שקשור לסרט שלא הפך אותו לאגדה, שהזמן לא רלוונטי עבורה, בשל תוכנה והמאבקים המרכזיים בה, שמרביתם נמשכים עד לימינו אנו; החל מהמוזיקה המפורסמת של ז'אן קלוד פטי, דרך אתרי התיירות בפרובאנס אשר חוו שגשוג עצום, נוכח העובדה שהסרט צולם באתרים המקומיים שיש לפרובנאס להציע וכלה בשחקנים הראשיים האגדיים, לא פחות, אשר התייצבו בכדי להפוך את הסרט הזה למה שהוא והוא הפך להיות חלק מהם, בכל כך הרבה מובנים הלאה.

צמד היצירות הנפלאות הללו היו חלק מהנפתו של הקולנוע הצרפתי בחזרה אל על, לגבהים המוכרים לו והיוו את חידוש גל הסרטים הצרפתי המודרני. משרד התרבות בצרפת רצה לנכס לעצמו את היצירה ותרם ביד נדיבה, עובדה שהפכה אותו, כאמור, לסרט הצרפתי היקר ביותר אי פעם (באותה התקופה). היצירה אמורה הייתה להיות סרט אחד ארוך של ארבע שעות, אבל מכיוון שבאותם הזמנים (והאמת גם כיום) החשש היה שהצופים לא יוכלו לשבת ארבע שעות ברצף באולמות הקולנוע, "ויתרו" בהפקה והחליטו לפצל את הסרט לשניים - עובדה אשר שיחקה לטובתם, כאשר המוני הצופים רק כססו ציפורניים לקראת סרט ההמשך.


מהר, בואי נכבה את הנר מהר, לפני שאמא תבוא | צילום: IMDB


"ז'אן דה פלורט": הגיבן שלא ישן

קצת קשה להאמין שהיום, שלושים וחמש שנים לאחר צאת הסרט הזה, תוכלו להאמין שאתם עשויים למצוא את עצמכם מרותקים למסך מהדרמה המיושנת, לכאורה, אך המעניינת והמושכת הזו, אבל זו עובדה קיימת: הסרט הזה והבא אחריו אינם כאלו שיישכחו במהרה או ישאירו אתכם אדישים. הרלוונטיות של הנושאים המרכזיים שלהם, של הלך הרוח שלא חייב לשייך את עצמו לתקופה מסוימת ומעל הכל של המכלול הנפלא הזה, אשר כלל תצוגות משחק פנומנליות, פסקול מדהים, צילום ונופים עוצרי נשימה ובימוי מהוקצע, כל אלו הן סיבות ליבה לעצם העובדה שאתם תהיו ממוגנטים למסך, למשך שעתיים בסרט הנוכחי ושעתיים גם בסרט הבא אחריו.

זהו סרט, המייצג סיפור, אשר מפגיש תפיסות עולם שונות, בכל כך הרבה מובנים: ראשית, הוא מגיע לעמת בין עירוניים לבין כפריים, שדווקא עושים חילוף בתפקידים. בן העיר האמיד למדי מגיע במקרה לשטח שנותר לו בתור ירושה ודווקא רוצה לדבוק בו בשביל לברוח מהחיים העירוניים והחונקים. צמד בני הכפר, שבסך הכל רוצים למכור פרחי ציפורן אדומים ולהרוויח עליהם כמה שאפשר להרוויח על פרחים, דווקא מוכנים לעשות מה שצריך, בכדי לשמור על זכותם למכור וכמה שיותר ומונעים ממניעי רווח "עירוניים" וקפיטליסטיים טיפוסיים.


סגרנו שנדפוק אותו חזק, עד שהוא יראה ציפורנים בעיניים | צילום: IMDB

חלום הקפיטליזם עושה גיחה דווקא אל בני הכפר הפשוטים יחסית. מקרה קלאסי של הדשא של השכן ירוק יותר והפעם אכן מדובר בצמד שכנים, אשר כל אחד מהם רוצה שבשטח הדשא שלו תגדל הפרנסה שלו ומקור אושרו. השאלה והחצייה בין שתי תפיסות העולם הללו היא עד לאן יוכלו להרחיק לכת כל אחד מהשכנים, על מנת לקבל את מבוקשם. מעבר לצורך לאתגר את התפיסה הקפיטליסטית אל מול זו הפשוטה של עולם הכפר, יש כאן (בעיקר בסרט השני) גם מאבק בין מיני, אשר עוד נרחיב עליו את הדיון בסקירה על "מאנון", כמה שורות מתחת.

סזאר (איב מונטאן) ואוגולן (דניאל אוטיי) לבית משפחת סובירן מתאחדים לאחר שחרורו מהצבא של אוגולן הצעיר. סזאר הינו רווק מזדקן, אשר רואה באחיינו הצעיר תקווה אחרונה לא רק להפרות את אדמתו, כי גם לייצר המשכיות למשפחתו. אוגולן הצעיר והמוטיבציוני מוכיח לדודו כי השטח עליו הוא חולש נפלא לגידול פרחי ציפורן, אבל הבעיה היחידה היא מקור ההזנה לאותה פרחים ואותו מקור קיים דווקא בשפע אצל השכנים הקרובים להם. מפה לשם, אדמת השכן עוברת ל-Next of kin שלו; אדם חביב, מקסים ולבבי בשם ז'אן קדורה מגיע מהכרך הגדול לרשת את השטח ובמקום למכור אותו, כפי שקיוו צמד הנוכלים, הוא דווקא מחליט להשתקע, רחמנא לצלן, בכפר המסריח, האיום ועוד בשטחו, נטול המים. או כך לפחות גורמים לו לחשוב השניים.


סמי וסומו זוג עבריינים... | צילום: IMDB

עם השתלשלות והתגלגלות האירועים, אשר נופלים בזה אחר זה כמו אבני דומינו, אנו למדים להכיר את דמותו, אופיו והמוטיבציה הבלתי נגמרת של ז'אן, שמוכן להעמיק, לקרוא ספרים אודות האופן שבמסגרתו הוא יכול לפתוח לעצמו חוות גידלו ירקות וארנבות (מה?!). הכפריים המקומיים רואים ושומעים זאת ומגחכים, אבל לא לאורך זמן. ככל שהסרט הולך ומתקדם, נוכחים ומזדהים הצופים עם דמות עמוסה בכוונות טובות, תקוות גדולות וגם משברים בסדר גודל תנכ"י וכאלה המבקשים התערבות אלוהית, אליה מתייחס הסרט לא מעט ומרמז גם ללא הרף על הנוכחות השמימית.

עם השתלשלות האירועים אנחנו גם לומדים להכיר את האופי, מהצד השני של המתרס, של האחיין והדוד שהאחד גורר את השני ומדרדר את השני לצפות בז'אן הולך וקורס תחת הנטל של הניסיון לחיות חיי כפר פשוטים, על פי ספרי לימוד ובלי עזרה אמיתית. היעדר העזרה נובעת בעיקר מקנאה, צרות עין (עוד לפני שזה הפך להיות המשפט המוביל של הערסים בישראל), הרצון של החקלאים הפשוטים להוכיח לבן העיר שאין קיצורי דרך באותה הדרך להצלחה וכמובן עובדה קטנה שכרוכה בכך שהשטח והמים הנסתרים שלו הם מטרת העל עבור שני האיכרים. התוצאה, כפי שתוכלו לשער בוודאי.....לא נרחיב ולו במילה, כי פשוט תעצרו כאן וטוסו להשלים את החסר.


Are You Entertained? | צילום: IMDB




"מאנון": ושוב איתכם

החלק השני לאגדה נוגע בעיקר בהשלמה וסיפור נקמה...רגע, סיימתם כבר את הראשון? מוכנים לפרק ב' בטווח קצר? יאללה...נמשיך. מאנון הצעירה כבר בגרה ונותרה בכפר ההוא, בתור רועת עיזים. הקרובים לבית סובירן כבר מתחילים לגלגל כסף גדול, לצד מכירת פרחי הציפורן, עבורם הם מצאו במקריות גדולה מעיין שופע בסביבה. על התרמית הטראגית שביצעו בז'אן דה פלורט, הגיבן והמסכן, כבר גילתה בתו בתום הסרט הראשון ולאחר שקברה את אביה. אבל כמו בכל דבר בחיים, הגלגל חייב להשלים את כל היקף הסיבוב ובסופו של דבר אותו גלגול יושלם במלואו, כאשר כל מי שצריך יבוא על שכרו ועל עונשו.

רצה הגורל (או מרסל פניול, אם תרצו) ומאנון בגרה להיות בלונדינית צרפתייה יפיפייה ובעלת מבט נוגה. בנוסף היא גם סיגלה לעצמה מלמולים, שכנראה העיזות שלה מצליחות להבין בתור סוג של תקשורת ואילו אנחנו...מסתכלים בתהייה מהצד ומחפשים לה את כותונת המשוגעים. אוגולן גידל שפם, כי אמרו לו שזה מושך נשים ופתאום הוא מתחיל להבחין בבלונדה היפיפייה, אשר תרם ליתמותה והוא מרגיש שהגלגל, מבחינתו, יכול להתגלגל על מאנון, למחוץ אותה והיא עוד תבקש טבעת. ובכן...כאן מתחיל פרק נוסף בטרגדיה של צמד הסרטים, המבוססים על אותו סיפור מחולק ונהדר.


אז...........זה לא? | צילום: IMDB

בחלק הזה הפמיניזם המודרני מתחיל להרים את ראשו ומבשיל לכדי יריבות בין תפיסות עולם מנוגדות וכמובן בין שני המגדרים. הדוד ואחיינו, אשר בטוחים שכל מה שצריך לעשות בשביל להמשיך את השבט המשפחתי הוא רק לקטוף אישה, כפי שהם נוהגים לקטוף את פרחי הציפורן האדומים שלהם, אך במהרה הם מגלים כי הם יעמדו על טעותם. מהצד השני, מאנון הכנועה למדי איננה הדוגמא הקלאסית לכוח נשי מתפרץ, כי אם לסוג מסוים של ייצוג נשי, שצובר את כוחו תוך כדי תנועה, כזה שבהדרגה מתחיל לבקש ואז לדרוש (בשקט כמובן) את השיוויון והזכויות המגיעות לו.

סרטי הנקמה המודרניים של השנים הנוכחיות מתאפיינים בהשמת כלי נשק מסוים בידיה של גיבורה ושליחתה לחסל אויבים גברים. אפשר גם ללכת לכיוון של אומנות הלחימה או סתם לקחת סרט עם מאפיינים גבריים ולהפוך אותו, הפוך על הפוך, בצבעי עדינים יותר, כאשר הגיבורה היא האישה. בסרט הנוכחי מאנון מייצרת אלמנט נקמה שונה לחלוטין, כאשר עיירה שלמה תנסה למרק את חטאיה ולהקיא מתוכה קורבן אנושי, שיצטרך לשלם על הפשעים, שגם תושבי העיירה העלימו עין וסירבו למגר.


כשתגדלי, פשוט תשרפי להם את הכל | צילום: IMDB

סיום הסרט מתאפיין במלודרמה לא קטנה ותיאטרלית, כאשר הוא קצת חוטא לדרך בה פסעו צמד הסרטים הללו, אבל אין הדבר מצליח לגרוע במאומה מההנאה ממנו ולחובבי טוויסטים מרעישים, תוכלו גם את זה למצוא בדרמה הצרפתית המצוינת והשנייה בתור. וכך בעצם מגיעה לקיצה אגדה צרפתית שהייתה ועוד איך, חולקה לשני חלקים, היוותה את אחד התפקידים הגדולים האחרונים מצידו של איב מונטאן, אחד התפקידים הזכורים והגדולים אי פעם של דניאל אוטיי (שהביא עימו זכייה בפרס באפט"א ושני פרסי סזאר, על תפקידו בשני הסרטים) וכמובן בל נשכח את ז'ראר דפרדייה, בתפקיד יוצא מן הכלל, מהסרט הראשון.


מראה, מראה שעל הקיר...מי הכי מבואסת בכלללללל העיר | צילום: IMDB




הסרטים "ז'אן דה פלורט" ו"מאנון" עולים היום (ה-11-08-2021) לצפייה ב"סלקום tv"