"האלמנה השחורה": הוציאה את זה מהמערכת

נדמה כי בינתיים היחידה שהצליחה לרשום הצלחה בתור גיבורת סרטי קומיקס, במידה מסוימת, היא גל גדות והיא בכלל של DC. "קפטן מארוול" גנבה את הבכורה בסרטי מארוול, בתור הגיבורה הנשית הראשונה שמקבלת סרט משלה ו...כשלה וכעת הסרט המצופה, מכל כך הרבה בחינות (תחילת שלב 4 הקולנועי ביקום של מארוול, סוף סוף האלמנה מקבלת סרט - שנתיים לאחר מותה וסוף סוף הוא מגיע לקולנוע, אחרי שנת קורונה ראשונה) וגם הוא די נופל על הפרצוף, גם אם לא מדובר בסרט רע או נוראי, מדובר בסרט בינוני למדי, בנאלי אם אפשר לומר במונחי היקום של מארוול ומעל הכל סתמי ומאולץ.


טוב, אפשר להתחיל את החפיפה, לא? | באדיבות סרטי פורום פילם

מדובר בסרט שכולם חיכו לו מכל הסיבות הנכונות, אבל הוא הגיע מאוחר מדי; כאשר כולם יודעים שיש אלמנה שחורה אחת פחות בעולם והיא לגמרי פספסה את מציאות הקולנוע. הסרט מגיע אחרי ששתי סדרות מצידה של דיסני כבר סיימו את עונתן הראשונה ("וונדה-ויז'ן " ו"הפלקון וחייל החורף") ועוד אחת עומדת לנעול את זו הראשונה שלה גם כן ("לוקי") ונדמה כי בזמן שהתרגלנו לראות את היקום של מארוול בטלוויזיה, הוא פתאום קצת פחות מושך ומרשים בקולנוע. שלא תבינו לא נכון; אחת החוזקות הבולטות של הסרט הזה היא עצם העובדה שהוא נפלא בכל הנוגע לסצנות האקשן המרהיבות, המארווליות והכל כך מותאמות לקולנוע, אבל בשאר האיזורים מדובר בפספוס לא קטן.

ג'והנסון, אשר משמשת בתור אחת מהמפיקות של יקום הסרטים הבלתי נגמרת קיבלה את מה שהיא ועוד מיליוני צופים אחרים רצו, אבל בסופו של דבר התוצאה הסופית היא שאפילו הסרט שאמור להבליט אותה מעל כולם נדמה כאילו מזיז אותה הצידה והיא הופכת להיות משקיפה מהצד. את עניין ההשקפה מהצד היא עושה נפלא, במה שהפך להיות תחרות בין איזו תמונת גיבורה מהורהרת מסתכלת מהצד תיבחר ליפה ביותר מהסרט. בסופו של דבר, בעודה בודקת איך אפשר להסתכל מהצד ברצינות תהומית, גיבורי המשנה גונבים לא מעט שורות, פאנצ'ים ונתחי עלילה ונדמה שהאניגמה שהייתה דמותה של האלמנה הופכת להיות משמימה ובנאלית ובכלל כל הסרט כולו הופך להיות מעין טקס אשכבה לדמות שלא תשוב עוד מהמתים והכנה גנרלית לפלורנס פיו, אשר עומדת לרשת את תפקידה של ג'והנסון בתור "האלמנה" ותקבל את החלקים שלה בסדרות דיסני עתידיות וגם הכנה לקהל למפגשים העתידיים והמרובים עם פלורנס פיו.


הכי חשוב שהכניסו המון פוזות למצלמה | באדיבות סרטי פורום פילם

מסצנת הפתיחה, אשר מציגה משפחה אמריקאית טיפוסית מאוהיו, ברגעיה המאושרים האחרונים בתור משפחה ועד לכתוביות הפתיחה, המלוות בגרסה מרוסנת ומלנכולית של Smells Like Teen Spirit חוזים הצופים בתהליך המואץ של נטשה רומנוף הופכת מילדה מתוסכלת לגברת ממורמרת ולבסוף לנוקמת שנמצאת בדיוק בשיאו של משבר הסרט השלישי של קפטן אמריקה. בעוד היא בורחת מהמזכיר רוס (המגולם על ידי וויליאם הארט) היא מקבלת קריאה מוכרת להגיע לבודפשט ושם היא פוגשת את ילנה, "אחותה" הקטנה, אותה היא נטשה (ומכאן שמה, כביכול?), כאשר אמם ואביהם (המזויפים למדי, יש לציין) נלקחו / נטשו אותם (או שמהנטישה הזו מקור שמה?).

מאחר והשורש נ.ט.ש מלווה את גברת רומנוף במשך שנים רבות, היא מחליטה להצטוות לאלמנה-אחות, שהצליחה להוציא מהמערכת שלה את השפעת דוקטור דרייקוב, אשר היה אחראי על הפיכתן של הבנות לאלמנות-מתנקשות. השתיים הולכות לחפש את שאר אחיותיהן, בכדי לשחררן לחופשי מהנבל הלא כל כך מוצלח, המגולם על ידי ריי ווינסטון, שכבר ידע תפקידי נבל טובים יותר בחייו. כידוע לכולנו, בסרטי קומיקס, הנבל מכתיב את הקצב לעלילת הסרט וגם לטיבו ואיכותו ומר ווינסטון ההולך ומזדקן אינו אחד טוב כזה (לפחות בסרט הנוכחי) ואיננו נוכח מספיק בסרט, איננו רשע דומיננטי מספיק ופשוט איננו...דרייקוב בחזקת נמצא-נפקד בתור דמות שאמורה לתת את הטון ואיתו נגררת לאותו הסטטוס גם הדמות הראשית, שאמורה להכתיב גם היא את הטון והשניים מותירים את המושכות בידי שחקני המשנה.


רצה לכיוון השלב הבא ביקום של מארוול | באדיבות סרטי פורום פילם

לאחר היכרות קצרצרה עם הדמויות הפועלות, עוברים למרדפים ולמן סגנון עלילתי בונדי, אשר לוקח את הגיבורות בין לוקיישנים שונים, במרדפן אחרי הנבל, בעודן מוצאות עוד ועוד רמזים על מקום הימצאו ומוסיפות דמויות חדשות (לצופים)-ישנות (לעצמן) אל המשוואה. הסיפור הזה נגרר ונפרש על לא מעט חלקים טובים בסרט ומוציא מעצמו בעיקר עוד ועוד סצנות אקשן לא רעות בכלל, אבל קצת פחות מההומור המאוד מודע לעצמו, שסיגלו לעצמם הסרטים של גיבורי מארוול ועם הסגנון הזה הפכו להיות מזוהים, מעבר לאפקטים וסצנות אקשן המבוימות היטב.

בסופו של דבר, המשוואה שהסרט הזה מספק לנו, היא משוואה פשוטה למדי, שראינו בלא מעט סרטים מבוססי קומיקס. אין סאבטקסט מתוחכם, הסוף של הגיבורה כבר ידוע מראש ונדמה שהסרט מספק בעצם מן סוג של פלטפורמה לשלב הבא, שאמור לעניין את הצופים יותר ולהניע אותם מאשר לספק הצצה ייחודית לחייה של מתנקשת העל, שערקה והחליפה צד. ייתכן ואפשר היה לעשות זאת טוב יותר בתור סדרה, כמו אלו שדיסני יצקה עבור צופיה בשנה החולפת, אבל אולי לא ג'ונהסון והאלמנה לא רצו סוג של פיחות מעמדי. מה שעשו הסדרות עד כה היה לספק לצופים הצצה מורחבת על דמויות אשר לא קיבלו מספיק פוקוס וכמעט לא קיבלו זמן מסך בסדרת הסרטים ואולי היה עדיף לאלמנה להתמתג איתם ביחד מאשר לקבל את מתנת הפרישה הזו.


סעי, סעי......לסדרה או לסרט הבאים רק אחת מאיתנו מגיעה | באדיבות סרטי פורום פילם

גזר הדין הזה היה ידוע:
כן, האלמנה כבר נפחה את נשמתה לפני שנתיים ומשום מה הסרט הזה המשיך לרדוף ולבקש את כבודה האבוד וייצר, בסופו של דבר, בדיוק את האפקט ההפוך.

מי אחראי על הסיפור הזה?
קייט שורטלנד היא במאית שכל קשר בינה לבין אקשן אפילו לא מקרי (בעיקר ביימה דרמות רומנטיות עד כה). לעזרתה נחלץ התסריטאי אריק פירסון ("ת'ור: ראגנארוק", "גודזילה נגד קונג"), שעושה עבודה עמומה, כמו בסרטיו הקודמים, בכל הנוגע לתסריט עצמו ומקדם אותה רק בכל הנוגע לאקשן המרהיב. איפה שהוא, בדרך, השניים שכחו לפתח את הדמויות שלהן כמו שרצוי.

כל אלו שהתעופפו בשמיים בסיקוונס הסיום:
סקרלט ג'ונהסון נפרדת באופן סופי(?) מסדרת סרטי הקומיקס של מארוול בתפקיד טוב ובסך הכל מעבירה את הלפיד לפלורנס פיו, שמציגה דמות די דהויה ומשומשת ובעלת מבטא רוסי מזויף וכבד. דיוויד הארבור ורייצ'ל ווייז גם הם עם מבטא סובייטי כבד ולא אמין, אבל לפחות הארבור מבליט את עצמו לקראת, אולי, סרט ספינאוף משלו.

כמה זמן להחזיק את הפיפי?
שעתיים וחמש דקות. אלו הזמנים הרגילים לסרט מארוול ועם זאת...אולי, נוכח הדלות העלילתית, אפשר היה לקצר קצת.