"פאלם ספרינגס": ברוך הבא, באיחור של שנה...

כבר כמעט שנה בדיוק שהסרט הזה מסתובב לו בין פסטיבלים, גורף שבחים ואפילו זולג לו לסטרימינג (של hulu), לפני שחשב שיוכל להלך לו בחופשיות בין דלתות אולמות הקולנוע. אחרי איחור אופנתי והמון אהבה, הגיע התור של הקומדיה המולטי ז'אנרית הזו להגיע ארצה ובהחלט אפשר לומר שהציפייה משתלמת, כאשר אתם מושיבים את הישבנים באולם שכל כך שיווע לקולנוע טוב שיגיע אליו. מדובר בעוד סוג של גרסה נוספת למה שהפך לז'אנר בפני עצמו - סרטי הלולאות, אשר לאחרונה אפילו הביאו אוסקר לסרט הקצר: "זרים גמורים".


לא אמרתי לך שתביא מרשמלו? | באדיבות באדיבות בתי קולנוע לב

כל מה שאתם צריכים לדעת על הסרט הזה הם מספר דברים: הוא לא מקורי בכלל, כיוון שהוא משעתק, בפעם המי יודע כמה, את הקונספט העלילתי של "לקום אתמול בבוקר", בכיכובו של ביל מארי ועם זאת...הוא בא עם טוויסט ועם אמירה מסוימת. הוא מצחיק לאללה, הוא רב ז'אנרי ובסופו של דבר ולאחר הכל הוא סוג של קומדיה רומנטית, אבל כזה שאוהב להתעסק עם הבנאליות של ז'אנר הקומדיות הרומנטיות. הגיבורים שלו הם לא אלו שאתם רגילים לראות מככבים בקומדיות רומנטיות, כפי שבשנים האחרונות הכתיב ג'אד אפאטו לעולם וגם אם יש כאן תבנית עלילתית קבועה, שמסתיימת בדיוק כמו שציפיתם, הדרך עושה את השינוי - לחלוטין.

הסרט מציג את ניילס, המגולם על ידי אנדי סמברג הנפלא, אשר מתעורר בכל בוקר לצד חברתו: מיסטי הבלונדינית, הצעקנית והמאוד מרוכזת בעצמה. השניים מתכוננים לחתונה של חברתה הטובה של מיסטי ונהנים מיום החתונה באתר פאלם ספרינגס, כאשר ניילס עסוק בעיקר בפיצוח פחיות בירה והירגעות מוחלטת מהטירוף שמתרחש סביבו. ניילס כבר לגמרי יודע איך לשים כל סוג של טירוף בצד, כאשר הוא יודע שבסוף היום הוא נכנס לשינה, בסיומה הוא יתעורר ויחזור על אותו היום בדיוק, עם טוויסטים שהוא ייצור לעצמו. העובדה הזו וההשלמה שלו עם המצב מאפשרים לו להרגיש בנוח עם הסיטואציה וניכר שאין לו שום בעיה להישאר בלולאת הזמן שהותירה אותו בחופשה אינסופית עם ערימת אנשים שלא בחר לבלות איתם את היום היחיד בחייו, שחוזר על עצמו ללא הרף.


מה? מה? מה?! עוד פעם את?! | באדיבות באדיבות בתי קולנוע לב

למשוואה הפשוטה הזו נכנסת הרמת כוסית לא מתוכננת של שרה; אחות הכלה והכבשה השחורה של משפחתה ואת הסיטואציה הזו מזרים ניילס לכיוון שונה לגמרי ולאחר מכן יוצר את אחד הסיקוונסים החינניים ביותר שנראו לאחרונה מאז שקוויקסילבר סידר מחדש חדר שלם עמוס בשומרים חמושים. ניילס מוציא את שרה (כריסטין מיליוטי הנפלאה) מהמבוכה ולאחר מכן מפלרטט איתה בריקוד מסונכרן ומתואם עם שאר הדמויות ברחבת הריקודים. כאשר השניים ממשיכים לשלב הבא מתרחש מאורע יוצא דופן, אשר בסופו נשאבת גם שרה אל העולם הלולאתי, בתוכו נמצא ניילס והשניים מוצאים את עצמם מעבירים בנעימים את הזמן הכפוי והאינסופי הזה שנכפה עליהם מהיקום, בדרך כלשהי.

כך נוצר לו מסלול שמתחיל בתור סרט לולאה פנטסטי ובדיוני ולאיטו מתנקז אל תוך הקווים המנחים של קומדיה רומנטית, שכמובן נושאת בחובה את הקווים המנחים הראשוניים של סרט לולאה. הטוויסט בהוספת שותף נוסף לנסיעה המוזרה והחוזרת על עצמה מיד הופך לשיח על זוגיות ארוכת טווח; הידועה בשמה השני - נישואין. מה שמתחיל בתור נושא משני של הסרט, הופך במהרה להיות הנושא המרכזי שלו ומייצר לעצמו דיון פנימי, שכל עניין לולאות הזמן האינסופיות מהוות רק כלי קיבול בשביל לייצר שיח קצת שונה מזה הקבוע והרגיל אודות נסיעה אינסופית עם שותף אחד, עד לסוף הימים.


סליחה, עובר פה עם השתייה שלי...תיזהרו בבקשה | באדיבות באדיבות בתי קולנוע לב

מעבר לאותו טוויסט של תוספת כוח לנופלים בלופ הבלתי נגמר, הסרט שנכתב על ידי ברבקוב ואנדי סיירה, מלווה בכתיבה שנונה של צמד התסריטאים, שהופכת את החוויה לכזו שלא מרגישה לעוסה מדי, בעיקר ביחס לעובדה שמדובר בסרט שחייב לייצר לעצמו חדשנות מדי סיקוונס ולגלגל את הנושא המרכזי באופן מבוקר יחסית, בשביל לא לגרום למיאוס ואותה תחושת חזרתיות, אשר נוצרת בעיקר בתוך הסרט עצמו. יוצרי הסרט רוצים שהצופים ייהנו ממנו ומצד שני גם לא בוחנים את גבולות הז'אנר הרבה מחוצה לו, על מנת לא לסכן את המניה הבטוחה שהם מחזיקים ביד.

למרות שאחרי ההתחלה המאוד מבטיחה של הסרט הזה, ניכר כי הוא הולך ליפול לבורות קלישאתיים מאוד, הוא מצליח להחזיק מעמד היטב בזכות הכתיבה הנהדרת, הבימוי המוקפד ובעיקר דרך הכימיה וההופעות של השחקנים הראשיים, שמקבלים תגבור, מכיוון הופעת האורח שמצליחה להותיר חותם, בידי שחקן שלא יודע מה המשמעת של להופיע בסרט כלשהו מבלי להותיר חותם. מה שהיה הלהיט המחמם של הקיץ הקודם בפסטיבלים ובשירותי הסטרימינג עושה עלייה ולבטח יהיה גם להיט מרענן מאוד גם הקיץ הזה וגם באולמות הקולנוע.


איזה מספר אני מסמנת עכשיו ביד? | באדיבות באדיבות בתי קולנוע לב

משפט על הסרט:
אחת הקומדיות המרעננות של הקיץ, בזכות כתיבה נפלאה, משחק מצוין, עלילה כובשת וזמן מסך מוקפד ומצומצם, שפשוט הופך כל רגע להנאה מובטחת. גם בלופים אינסופיים.

משפט על הבמאי:
כמו שזה סרטו הארוך הראשון של אנדי סיירה, התסריטאי, כך גם מקס ברבקוב מביים את הסרט הארוך הראשון שלו ואיזה יופי של סרט ראשון השניים רושמים לעצמם.

משפט על השחקנים:
כימיה מושלמת בין סמברג לבין מיליוטי, שניכר שכאשר ראיין ג'ורג' ירצה לבצע את ה-Pitch Meeting שלו, העיניים שלה לא יצטרכו להשתנות, על מנת להתאים לגודל. הכוכבת בעלת העיניים המוגדלות והכובשות וסמברג הסטלן החייכן פשוט חורכים את המסך עם התאמה מושלמת. לצידם ג'יי. קיי סימונס שפשוט נמצא בכל מקום ותמיד מתפקד בתור התוסף המושלם לדלק של הסרט ולצידם ובתפקידים קטנים גם ג'ון סקוויב הבלתי נגמרת ודייל דיקי הוותיקה.

משפט על אורך הסרט:
שעה עשרים וקצת. מושלם.