"דרך הקרח": ניסן בנוף מושלג - טייק 3

כבר הרבה זמן שליאם ניסן לא הישיר מבט אל המצלמה ואמר איזה משפט קלישאתי של "אני הולך לכסח לכולם את הצורה". אפילו בסרט הזה זה מתעכב ובכלל לא אמור לקרות ועדיין הוא מוצא את עצמו זורק לאוויר העולם איזה "עכשיו אני עצבני". מי שעד שנת 2008 היה מזוהה בעיקר בתור אוסקר שינדלר ועוד שלל ומגוון תפקידים ולא בתור כסחן קבלנות, שינה לעצמו באותה השנה את הקריירה לכיוון סרטי אקשן. הוא הפך להיות המבוגר הזועם, שיכול לפרק אקדח אל תוך מוח של יריב בכמה תנועות ידיים ורגליים. אחרי "חטופה" ניסן הפך להיות האבא העצבני שאף אחד לא ירצה לקחת את הבת שלו לדייט, בטח ובטח לא לחטוף אותה ומאז הוא ממחזר את הדמות עד עצם היום הזה.


היום אנחנו רגועים, כן? בלי מכות ויריות | התמונה באדיבות סרטי פורום פילם

ו"חטופה" היה אקשן נהדר וזו הבהרה בכדי שלא תבינו לא נכון, פשוט ניסן וז'אנר הסרטים שאיתו הוא מזוהה הלכו והתדרדרו מאז. ניסן המשיך להיות המכסח והסרטים בהם הוא כיכב המשיכו להיות עם אותו הטעם ומסרט לסרט הם רק הלכו והפכו להיות תפלים ולעוסים יותר ויותר. בכל פעם ששמו ופרצופו התנוססו על כרזת הסרט, אתם ידעתם, פחות או יותר, מה אתם הולכים לקבל. כן, היו פה ושם ועדות חריגים עם סרטים שיצאו מן הכלל, אבל ליבת הסרטים שניסן כיכב בהם היו כמעט "העתק-הדבק" בכל הנוגע לאופי התפקיד ואופיו של הסרט, שבמסגרתו ניסן כיכב. ותמיד היה מדובר, פחות או יותר, באותו התפקיד, עם שם אחר וזהות קצת שונה, אבל בסופו של דבר הוא נותר בתפקידו של בראיין מיילס, האב הדואג והעוצמתי של קים, חסרת המזל, מסדרת סרטי "חטופה".

שלוש עשרה שנים לאחר אותו תפקיד, ניסן כבר משווק באופן טבעי בתור פצצת סרטי אקשן וגם הפעם אתם חושבים שאתם יודעים למה לצפות, כאשר אתם מתיישבים באולם הקולנוע והאורות כבים. הפעם ניסן גם לוקח תפקיד נוסף, שכולל שהות ארוכה בשלג, לאחר שהפעם הראשו נחנכה לפני עשור ב"שטח פראי", שהיה דרמה מוערכת, יחסית לזבל שניסן עשה באותם השנים, הפעם השנייה הייתה דווקא ממש לא מזמן ב"מרדף קר" המעניין והסרקסטי ושוב יחסית להררי השטויות הקייג'יות (על שמו של ניקולס קייג' היקר, הזבלן והאהוב) שהוציא ניסן באותה התקופה ולא הפסיק מאז אותו עשור. הפעם המרדפים והאקשן בקור מגיעים לשיא (בעיקר שלילי), כאשר הוא מנמיך את יכולות המשחק שלו באופן ניכר, כמו הטמפרטורה הנמדדת בסרט, שגם רמתו מונמכת באופן טבעי.


אתה...אתה...תסגור את הסרט הזה עכשיו! | התמונה באדיבות סרטי פורום פילם

הפעם ולפני שמתחילים בכלל לחשוב על איך הסרט הזה מתנהל, קשה לחשוב ולתאר מי חושב לעצמו שהתסריט הזה היה יכול לעבוד. ערימה של קלישאות שאפשר לראות מתקרבות מקילומטר, זה מה שאתם הולכים לקבל מהרגע הראשון ועד שהמסך מחשיך שוב. החל מהרגע הראשון, שבו ניסן מופיע לראשונה, דרך הופעתו הראשונה של פישבורן בסרט ועד סוף הסרט, שנגמר פחות או יותר כמו שאתם חושבים שייגמר. ליבת הסרט, שהיא הנסיעה הקפואה, בכלל מעלה תהיות בנוגע לאיך אפשר למלא זמן מסך במה שאמור להיות נחלתם של נהגי משאיות מהשורה ומגלה אנשים שהם כמעט ברמה של דוקטורים למשאית ותנאי סביבה. הגם אם זורקים את כל עניין האמינות העלילתית מהחלון, הרי שניפול בכל הנוגע לאמינות רמת ואיכות המשחק, האפקטים וכמובן התסריט הירודים עד מאוד.

הסרט הנוכחי מתאר את ליאם ניסן בתור נהג משאית, לא איש כל יכול כי אם אדם קשה יום המטפל באחיו, פגוע נפשית משירותו הצבאי. השניים מתפקדים בתור צמד חמד; נהג משאית ומכונאי מחונן עם פיגור, שנובע מהטראומה בה לקה, כאמור, עקב שירותו הצבאי. תחילת הסרט מתרחשת במכרה, בו קורה פיצוץ ולוכד תחת האדמה 26 כורים שמחכים לחילוץ, אשר יכול להתרחש רק אם יעבירו להם ראש מקדחה ענקי (או מה שזה לא היה) שצריך עבור נסיעה של כמעט 500 קילומטרים על נהר קרח קפוא. לפני שאתם חושבים שבן דמותו של לורנס פישבורן הולך להגיד: "תביאו לי את ליאם", הוא דווקא מראיין אותו ואת אחיו באחת הסצנות המוזרות והמטופשות שנראו לאחרונה בקולנוע; או אז עוברים לנסיעה עצמה.


תשיג לי בבקשה את ליאם ניסן לקאסט - תפור עליו בול | התמונה באדיבות סרטי פורום פילם

אתם בוודאי שואלים את עצמכם מה אפשר לעשות בשעה של סרט עם נסיעה על הקרח ואיך אפשר להרים צמד משאיות שהתהפכו? במהלך הצפייה כנראה שתשאלו עוד שלל שאלות שההיגיון הפנימי והחיצוני שלכם לא יוכלו לענות עליהן ואיכשהו ייצא מזה סרט שלם, שבמקום לייצר שיאים של מתח ואקשן, מייצר עוד ועוד רגעים מביכים, שפשוט קשה לדמיין למה הם מתקיימים בסרט ובכלל. בין אם בעלילה, בין אם בטקסטים האידיוטיים המתברברים להם אל מחוץ לשפתי השחקנים ובין אם באפקטים הנוראיים, ששיאם במשאית אחת שמבצעת זינוק מוזר ואקראי אל תוך מימיו של אגם קפוא. אין שום משמעות לחוקי הפיזיקה והטבע בסרט הזה, כמו עוד רבים מהסרטים, במסגרתם ליאם ניסן הוא הכוכב הראשי, אבל הסרט הזה בהחלט מצליח לשבור לא מעט משיאי הטיפשות של סרטיו.

זה מרגיש כאילו "דרך הקרח" הגיע ארצה, שבוע לפני שנטשה רומנוף מגיעה, בקול תרועה רמה ובמה שיהווה שיא קולנועי, בתקופת פוסט קורונה, רק על מנת כדי שנוכל להעריך סרטי אקשן טובים ולזכור שהם עדיין מתקיימים באותו עולם שטורח לייצר עדיין סרטים כאלו, של ניסן (שגם בתחילת פוסט הקורונה כיכב באקשן בינוני בשם "גנב עם כבוד") שמתיימרים להיות איזה שהוא סוג של אקשן. אין בשורה, גם הפעם ומהשחקן שפעם היה אחד המגוונים והמרשימים נותרה רק דמות דהויה ומשומשת, שרק נותר להצטער שיש לה קהל יעד, אשר מצדיק באופן מסוים את השימוש בה.


מישהו יכול לקרוא לענק הירוק שירים לי את המשאיות מהקרח? | התמונה באדיבות סרטי פורום פילם

גזר הדין:
אוי ואבוי לעיניים ולאוזניים. היו כמה רגעים מעטים שהסרט הזה עבר בסדר, אבל זה בעיקר כאשר העיניים נעצמו וגם כאשר הסרט נגמר.


זה שצעק "אקשן":
ג'ונתן הנסלי, אשר כתב את התסריט של "ארמגדון" וגם את זה של "המעניש" המשמים (וגם ביים אותו) , בכיכובו של תומאס ג'יין וביים את "להרוג את האירי" נופל על התחת ולוקח את כולכם איתו.


אלו שקיבלו את הכסף הכי קל בקריירה:
ליאם ניסן ולורנס פישבורן הם הכוכבים הגדולים של הסרט ואולי עדיף אם ניתן היה למנוע את כניסתו לפילמוגרפיה של השניים, אבל.....כסף קל וזה.


למה לא נגמר קודם?
שעה ושלושת רבעי, שהרגישה מעייפת, כאילו היא עשויה מיותר זמן. לכאלו סרטים נדרש המינימום של המינימום בשביל לייצר חוויה מקסימלית.