"הנוסעים": ערימת ילדים

אם "בעל זבוב" היה מתרחש בחלל וקולין פארל היה הבייביסיטר הראשי למשך זמן מה, איך זה היה נראה? ובכן, לא רע כמו שגרמו לכם להאמין. סרטי מסע בחלל, בניסיון להציל את מה שנותר מהאנושות המכחידה את עצמה, הם כבר מזמן לא תופעה חדשה בנוף הקולנועי והגרסה הנוכחית בהחלט מרתקת החל מהרגע הראשון שנפגוש את גיבורי הסרט בטריילר הצבעוני והאינטנסיבי וגם החל מהרגע הראשון שיתחיל הקו העלילתי הראשי של הסרט. כל ההתרחשות העלילתית של תחילת הסרט לוקחת את הצופה בדיוק למקום שבו הוא רוצה להיות, אבל בכל רגע במסגרתו הסרט מתקדם ולצד המתח הגואה, גם חוזרת תחושה מוכרת שהכל כבר ברור וידוע.


מוכן להיכנס בממשלת רוטציה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

הקפאת נוסעים והפשרתם בעת ההגעה ליעד המיוחל, שכמובן ייקח עשרות שנים להגיע אליו היא אחד מהקווים העלילתיים מהמוכרים ביותר, בכל הנוגע לסרטי חלל. לגדל שלושה דורות של בני אנוש בחללית, על מנת לפתח את אלו אשר יושיעו את המין האנושי זה חתיכת תיק, שלא כתבו עליו הרבה ספרים וסרטים. הקונספט המרכזי של הסרט לא כל כך מצליח להתפתח באופן פילוסופי והופך למעין מותחן, המפלרטט עם ז'אנר האימה ובכך בעצם נעוץ הכישלון היחסי שלו, בכל הנוגע לדעת הקהל והמבקרים עליו ברחבי העולם, אבל מאחר והסרט כבר שוחרר כמעט לפני שלושה חודשים בארצות הברית והתפוצות, הציונים פורסמו והציפיות ירדו - אפשר להתכונן אל הסרט באופן מיטבי ואף להפיק ממנו הנאה לא קטנה.

אם האנושות הייתה בצרה צרורה והייתה זקוקה לבחינת כוכב, אשר יהווה בית חדש לחלק מאוכלוסיית כדור הארץ וטיסה לאותו כוכב מושיע הייתה לוקחת כמעט מאה שלמה, מה הייתם עושים? להזכירכם; הקפאת בני אדם והפשרתם איננה אופציה וצריך לחשוב אל מחוץ לקופסא. הסרט הנוכחי מציע משלחת לאותו כוכב ישע, שפשוט תתהווה תוך כדי תנועה, נשמע הזוי ומוזר? בהחלט כן ובעיקר כאשר המבוגר האחראי היחיד (המגולם על ידי קולין פארל), עולה גם כן אל הטיסה די ברגע האחרון וזאת בעיקר בגלל סנטימנטים וגם קצת בגלל שהוא מרגיש מחויב להיות זה שיכוון את הצוות שעל הספינה שבה, טכנית, ההורמונים אמורים לדבר די חזק.


אני אבוא לשמור עליכם, אל דאגה חמוד | באדיבות סרטי יונייטד קינג

חבורה של בני נוער, אשר הופקו מהזרעים המשובחים ביותר והביציות הטובות והמובחרות בעולם מתהווים ומתאגדים, שלא על פי בקשתם בתוך ספינת חלל אחת והמקבלים את כל מה שהם צריכים, על מנת להיות הסבים והסבתות של אלו שבסופו של דבר יגיעו ליישב את הכוכב. אם חשבתם במקרה שבמהלך הסרט יהיו ספיד דייטים, על מנת שהצעירים יכירו זה את זו טוב יותר לקראת קיום מצוות פרו ורבו שלהם, הרי שלמארגנים של כל האירוע הזה ישנן מחשבות אחרות לחלוטין. אתם עומדים לקבל חבורת צעירים וצעירות מסורסים ומסורסות, שכמעט מתנהגים באופן רובוטי. למה? סודה לשתייה או נכון יותר, משהו בסגנון של מדכא הליבידו המיתולוגי הצה"לי הזה ובצבע כחול, כמו הים שהצעירים הללו לא הכירו ולא יכירו (לפחות את זה של כדור הארץ).

הבעיה המרכזית של הסרט היא שהכל צפוי בו, אין רגעים שיפילו אתכם מהמושב או ישמטו לכם את הלסת ועם זאת הוא שומר על מינון קבוע ונכון של מתח, לכל אורכו ורוחבו וזאת על אף העובדה ששום דבר בעלילה לא לוקח את עצמו למקומות הקיצון ולא מאתגר בשום שלב את הצופים. יש כאן וואחד תיק שנופל על חבורת הצעירים והוא להיות האדם והחווה המודרניים ובחלל החיצון ויתרה מכך, נאמר להם בפירוש שהם צריכים להביא ילדים ונכדים ולהצעיד אותם באופן כמעט עיוור להיות כלי, בו תשתמש אוכלוסיית העולם על מנת להושיע את עצמה.


אנחנו יכולים לנסות להביא ילדים ביחד? יש מלא פונדקאיות כאן | באדיבות סרטי יונייטד קינג

במקום להרחיב את העניין הזה, בוחרים יוצרי הסרט להתמקד ביריבות, נוסח "בעל זבוב", אשר די ברור לכל בר דעת מה מתרחש ומה עוד יתרחש. אין אף סוד ואין אף הפתעה שתוכלו לבלוע במהלך הסרט ועל אף צרור העובדות הללו, די מפתיע לראות סרט שבסך הכל עובד טוב וזאת בעיקר בגלל, או נכון יותר בזכות השחקנים שלו. הצוות הצעיר, לאחר שמזיז את המבוגר האחראי הצידה, משתלט באופן מהימן על כל מה שנשאר מעלילת הסרט וצמד הגיבורים הראשיים והמוכרים משתלטים על כל חלקה טובה ובעיקר פיון וייטהד, אשר סוף סוף הצליח להמיר את עצמו לגרסה צעירה של כריסטאין בייל ב"אמריקן פסיכו".

הדמויות, ברובן, נותרות שטוחות כמו שהן מתחילות את הסרט עם ובלי ההכרה והידיעה על אופן הגידול של כולם בחללית, הנושאים העמוקים לא מתפתחים מספיק ובסופו של דבר הסרט נותר שטוח למדי ומבלי יותר מדי עומק. עם זאת ועל אף כל האמור, הסרט עומד היטב בחוקי ז'אנר המתח ואלמנט המתח נותר אפקטיבי כמעט עד הרגעים האחרונים שלו. הציפיות צריכות לקבל רידוד נכון לפני שמחליטים להתיישב מול המסך הגדול ולצפות בסרט ורק אז אפשר להנות ממנו בדיוק כפי שהתכוון המשורר.


אין מצב. לא מוכנה שיהיה לי ילד עם תלתלים של ניסים גרמה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
על אף שהטריילר וכרזת הסרט רמזו על מיניות אינסופית והורמונים מתפרצים, בסך הכל מדובר בסרט רגוע בכל הנוגע לנושאים הללו וגם כזה שהוא לא רע. כמובן שאינו טוב מספיק, אבל ממלא היטב את הנישה של מותחני חלל ובהיותו מותחן לא רע וגרסת חלל מודרנית לעלילת "בעל זבוב", הוא עובר בגרון בצורה חלקה יחסית.

משפט על במאי הסרט:
ניל ברגר פרץ לפני שנים רבות עם "אמן האשליות" וזינק לאחר מכן קדימה עם "ללא גבולות" ואפילו הפתיע לפני כמה שנים עם "אפ-סייד" המחדש והמצוין. הפעם הוא חוזר לביים סרטי צעירים (כשם שעשה ב"מפוצלים") ועושה זאת לא רע בכלל.

משפט על השחקנים:
קולין פארל סביר ביותר בתפקידו הקצר, אבל הוא איננו העיקר. טיי שרידן ("שחקן מספר אחת") ופיון וויטהאד ("דנקירק") שולטים במסך ואיתם גם לילי-רוז דפ ("המלך") השובה (ובתו של ג'וני דפ המטורלל), כאשר וויטהאד עושה עליית מדרגה רצינית ברמת המשחק שלו בסרט הנוכחי וזוהר מעל כולם.

משפט על אורך הסרט:
שעה ושלושת רבעי, בלי מריחות ובלי תוספות מיותרות.