"ההיסטוריה האישית של דיוויד קופרפילד": הטרלול עובד

מי שאהב את "סטאלין מת" שירים את ידו וייגש לקיר. טעם מיוחד מאוד מזוהה עם חובבי סרטים כגון ההוא ש-יאנוצ'י הפיל על העולם לפני ארבע שנים. הבמאי שאחראי, בין היתר, על "ויפ" ניסה את מזלו בקולנוע, פגע היטב בסיפור שהכי לא מזוהה עם קומדיה וייצר ממנו מן הצגה פעילה ורבת משתתפים, שבעצם בכלל משודרת בקולנוע. גם הפעם הוא לוקח נכס צאן ברזל ספרותי, מפשיט ממנו כל סממן המזוהה עם טייפקאסטים אתניים, צבעוניים ומכניס הרבה הרבה אבק פיות, שנותן לעלילה פשוט להתעופף.

השעשוע, ההומור החד והמושחז וגם השינוי המהותי, שלא באמת צריך להפריע, בכל הנוגע למבטא או מוצא בהחלט יוצר איזון מסוים, בכל הנוגע לסרט שהוא מטורלל מכל כיוון אפשרי. סיפורו הקלאסי של הילד האנגלי, שעלה מתהומות הנשייה ומחיי היתמות האכזריים והפך להיות ג'נטלמן מכובד ולבסוף גם סופר מוצלח וכל תחנה משמעותית בחייו, הוא הסיפור שבו אתם עומדים לצפות, אם תחליטו שזו כוס התה שלכם או שלכן. מדובר בסרט שלוקח זמן לעכל אותו, את הקצב ואת הסגנון שלו.


וולקאם דיוויד | באדיבות בתי הקולנוע לב

נפגוש לראשונה את דיוויד בתיאטרון, מספר על לידתו ובהמשך גם פורס את כל תחנות חייו והקשיים איתם התמודד בתור ילד, בתור נער ובתור עלם צעיר, שהעולם ממש לא חיכה לו שיגיע. כל אחת ואחת מהסיטואציות, בין אם מציגה קושי אמיתי ובין אם היא מציגה רגעים מקסימים ונעימים, מובאת לצופים דרך חוש ההומור הייחודי של התסריטאי והבמאי של הסרט הזה - הסטיריקן הבריטי (יאנוצ'י), שכאמור משתדל לעשות ככל העולה על רוחו עם היצירה, כבדת המשקל ועבת הכרס, אשר הוריש אחריו הסופר האנגלי.

עלילת הסרט מסתעפת לערימות על גבי ערימות של התפתחויות עלילתיות, אשר מרביתן מייצגות את תוכן ספרו של דיקנס, אבל כמובן עם התיבול החריף והמיוחד שמוסיף לו יאנוצ'י. כל אחת מהדמויות צבעונית ברמה זהה לזו שלפניה או אפילו קצת יותר, עד שמגיעים כמובן לטילדה סווינטון שכל כך אוהבת להיות החברה המטורללת ביותר בקאסט והפעם היא גם מקבלת עזרה מאחד - יו לורי, שכאילו מתרעם שהיא חוטפת את כל התפקידים המטורללים הטובים ועל כן הוא מייצר כאן הופעה ברמה שונה לגמרי בכל הנוגע לטרלול המוחלט שהוא מציג.


מי עושה איתי תחרות עיניים משוגעות? | באדיבות בתי הקולנוע לב

חובה לומר שלוקח לסרט טיפה זמן להניע וגם ההומור של יאנוצ'י הוא לא כזה, שכל אחד יכול לזרום עליו ואיתו, אבל עם עוד ועוד שלבים בסרט, אי אפשר שלא לפתח חיבה לכוכבו ולהתפתחויות העלילתיות המשעשעות שמתרחשות. סיפורו של דיקנס משחק לא מעט עם נושא המעמדות וכיצד בני האדם מצטיירים בעיניי עמיתיהם וחבריהם, עם או בלי כסף וחינוך ראוי. כל זאת ובנוסף להיותו של דיוויד גיבור ראשי, אבל לא היחיד בסיפורו שלו עצמו, כי אם גם אלו שמלווים אותו, כאשר רובם ככולם מתפקדים בתור דמויות מרתקות, שעוזרות להחזיק ולהניע את העלילה היטב.

ככל שפיתח דיקנס את נושא הבדלי המעמדות ועלייתו של דיוויד מכלום להמון, כך גם מפתח יאנוצ'י את הנושא האתני ויותר נכון, את המחיקה שלו מהשיקולים, עד כדי רמה שגובלת בהומור, כשם שמרבית השלבים של הסרט משלבים אותו, בתור חלק מהגשת הסיפור לצופים. יאנוצ'י, כמו דיקנס, מטשטש גבולות ופשוט נותן לגיבורים שלו לספר ברוך, חן וללא גבולות ומגבלות את סיפורו המסועף של דיוויד קופרפילד, או נכון ומדויק יותר, את ההיסטוריה האישית שלו.


יש ערימה של חמורים על הדשא | באדיבות בתי הקולנוע לב

משפט על הסרט:
לא בטוח שזו כוס התה של כל אחד ואחת מכן או מכם, אבל הביקורת הזו יכולה גם לסכם ובעיקר יכולה להזהיר את מי שפחות מתאים לו הסגנון היאנוצ'י.

משפט על הבמאי:
הזדמנות נוספת ומרגשת של יאנוצ'י לקחת את אחת הקלאסיקות הגדולות והקאנוניות בתולדות הספרות ולתת לה את הפרשנות שלו. בימוי נפלא וליהוק של צוות נהדר.

משפט על השחקנים:
קשה להתחיל ולסיים עם סרט שמורכב מערימה של כשרונות: דב פאטל עושה עוד קפיצה גדולה בקריירה. לורי ופיטר קאפלדי, שכבר עבדו לא מעט פעמים עם הבמאי הנפלא, נמצאים שוב על הסט ואיתם המצטיינת של הסרט - טילדה סווינטון, שעושה ככל העולה על רוחה בסרט, מבחינת טרלול התפקיד. גוונדולין כריסטי עוד סוחטת את הלימון הזה שקרוי "משחקי הכס" ואיתה גם בן ווישאו הנפלא, בתפקיד אבסורדי וביזארי ואפילו בנדיקט וונג לוקח חלק בפרויקט הנשכח הה.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים של זמן מסך - קצת ארוך מדי, מטרחן מדי בשלב מסוים ויכול היה להסתיים טיפה לכיוון השעה וחצי.