"לוקה": לאקי לוקה

מזלו הגדול של "לוקה", לפחות בארץ ישראל, הוא שהוא בין סרטי הילדים הראשונים שמשתחררים לקולנוע לראשונה מאז תום עידן הקורונה (להוציא את אלו ששלפו מהבוידעם וכבר שוחררו בכל מיני פלטפורמות אחרות). עוד מזל גדול שלו, הוא שהקהל שלו הוא קהל שבוי שלא יוותר על הצפייה בו. הוא אולי לא ירשים, או ירגש כפי שריגשו עמיתיו למותג (כי הוא בכל זאת ריגש וזאת מנקודת מבט של מבוגר רגשן), אבל הוא בהחלט יוכל לסמן Check על לא מעט רגעים מצחיקים, מבדרים, משעשעים ואפילו כאלו שגורמים למעט (ממש ממש) מעט מחנק בגרון.

הפיקסאר השני, שיוצא בטווח של חודש לבתי הקולנוע בישראל גם הוא מתהדר באנימציה נפלאה ומרשימה, כפי שמצופה מאולפני פיקסאר, אבל במקום מסוים הוא פשוט יעצור ולא יתקדם יותר מדי הלאה, לפחות בכל הנוגע לאקסטרות שגדלנו ללמוד ולצפות מהאולפנים. בטח רגע אחרי ש"נשמה", זוכה האוסקר העמוק (מדי אפילו) יצא באופן רשמי לאולמות הקולנוע. אין בסיס השוואה מתאים, מעבר להיותו של הסרט הנוכחי בדיוק ההפך ממה שעמיתו הבוגר מהווה עבור קהל הצופים.


זה מטוס? לא...זו ציפור שם על הראש שלך | באדיבות סרטי פורום פילם

"נשמה" היה ללא ספק אחד הסרטים הבוגרים ועמוקים של אולפני פיקסר, "לוקה" לעומת זאת...אחד הפשוטים יותר ואין בכך שום רע, חוץ מהעובדה שהוא לא מבדל את עצמו בתור בן למשפחת המותג המוערך. אין עובדה זו פוגמת בכך בעצם העובדה שאולפני פיקסאר גם יודעים ליצור סרטים בינוניים או סתם טובים וגם הסרט הזה הוא דווקא נהדר, פשוט לא עילוי. לא מהמצטיינים. אבל כמו כל משפחה גדולה (ומצוירת), פיקסאר אוהבים את כל ילדיהם ומעניקים לכולם את הבמה לפרוח ולהתפתח, אל מעבר למסך ולהתחיל לשווק את עצמם ואת מוצרי הצריכה שלהם, לאחר הסרט. רק לאחר מכן יחליטו כמה בפיקסאר אוהבים את הילד החביב הזה.

כאשר "מוצאים את נמו" מהווה השראה מסוימת לחלק העלילתי, במסגרתו מתקיימים החיים מתחת למים, הסרט עובר, בשלב מסוים, לסרט חברים קלאסי, ואז בהחלט ניתן להבין שמדובר פה ביצירה כיפית לילדי הדור הצעיר. סרט ילדים מובהק שמגיע עם ערימת מסרים פשטניים למדי, ארוזים בנייר צלופן. אולי חודש הגאווה הוא הזמן הנכון בשביל הסרט הזה לעלות וממש לא בטוח שאנריקו קאסרוזה, במאי ויוצר הסרט התכוון לתקופה הזו במישרין, אבל "לוקה" הוא בדיוק מה שבני ובנות הקהילה הגאה עשויים לאמץ, כחלק מחבילת המסרים שהסרט הזה רוצה לומר על להיות שונה ועל הצורך להסוות את עצמך, כאחד מכולם וככולם.


איפה מורחים את הדבר הזה בדיוק? | באדיבות סרטי פורום פילם

סרטו של אנריקו קאסרוזה מתרחש אי שם בשנות החמישים, בעיירה פורטורוסי האיטלקית והציורית ומספר על לוקה, מן בן ים שרועה את דגיו עד ליום הקסום והמופלא, עבורו לפחות, שהוא מוצא כל מיני פריטים אנושיים וסקרנותו מתחילה לעלות על גדותיה ולגבור עליו. הוא פוגש חבר, בן ים בדיוק כמוהו, בשם אלברטו והשניים הופכים לחברים קרובים עד מהרה, כאשר אלברטו מגלה ללוקה כי הוא יכול לשהות מחוץ למים וללבוש עליו צורת בן אנוש. בכל פעם שלוקה שב למים הוא עוטה את צורת בן הים שלו ואילו בחוץ הוא ילד אנושי, על אף שאין לו כל כך מושג כיצד להתנהג כאחד כזה.

משפחתו של לוקה חרדה מאוד מהרגע שבו הוא יפגוש את בני הארץ ואמו עושה ככל שביכולתה על מנת למנוע מלוקה להכיר את ההולכים על שניים, מחשש שיתאכזרו אליו ויפגעו בו. מיותר לציין שההתנהגות של אמא של בנצי רק תורמת להרחקת בנה ודוחקת אותו להרפתקאה מופלאה, בעולם שמעל פני המים והוא ואלברטו מוצאים את עצמם במהרה רשומים למירוץ, שהפרס הכספי בסופו יוכל לעזור להם לקנות את מה שחלמו עליו מהרגע בו הפציעו אל מחוץ למי הים המלוחים - טוסטוס.


אמרתי לך שהמקום הזה הוא אחד המופלאים בעולם | באדיבות סרטי פורום פילם

האנימציה של אנריקו קאסרוזה מושפעת עמוקות מאולפני ארדמן ("שון כבשון", "וואלאס וגרומיט"), הוא מוסר ד"ש ועושה כבוד לפליני, על אף שזה יעבור מעל הראש של מאה אחוז מהצופים ולבסוף, הוא גם מתכתב לא מעט עם רב האמן היפני: הייאו מיאזאקי ("השכן הקסום שלי טוטורו", "המסע המופלא") ובכל מקום שהוא קצת מפספס או מזניח את העלילה, הוא בהחלט מפצה על כך עם אנימציה יוצאת מן הכלל וייחודית, שהופכת להיות החותם הרשמי לסרט ובהחלט מותירה את כל ענייני העלילה וההתפתחות שלה עבור הצופים הצעירים, כמעט באופן בלעדי.

דמות הנבל בסרט היא די מגוחכת וגם לא משפיעה באופן כל כך בולט וניכר, עקומת ההתפתחות של הגיבורים של הסרט חסרה לא מעט נפח והדמויות בעצמן נותרות כמעט די שטוחות ולא מעניינות. העלילה מחוררת כמו גבינה שוויצרית ועם זאת, אין ספק שמדובר בסרט שכיף לראות אותו, להנות מהמוזיקה, הקצב וצבעוניות שלו. גם המסר מועבר באופן ברור מאוד, שגם קל לילדים להבין ובגדול, האח הקטן של "נשמה" עושה עבודה נהדרת בתור זה שלקח את הבכורה בסופו של דבר, בהיותו הסרט המצויר של פיקסאר שרואים לראשונה בקולנוע.


אחד הטוסטוסים המרשימים שבנינו | באדיבות סרטי פורום פילם

משפט על הסרט:
יצירה נוספת ומתקתקה של פיקסאר ששובה בקסמה ובצבעיה, בנופים המצוירים שלה ובמסרים החשובים שמועברים ממנה לילדים.

משפט על הבמאי:
סרטו הראשון של אנריקו קאסרוזה, אשר נולד בג'נובה, איטליה ועד כה בעיקר לקח חלק בהפקות פיקסאר קודמות, שהחשובה מכולן וזו הראשונה שלו הייתה הייתה "לה לונה" המקים, אשר הוקרן לפני "אמיצה" בבתי הקולנוע.

משפט על השחקנים:
לאלו שיבואו עם הילדים הקטנים שלהם וכנראה שהם יהיו הרוב, לא תהיה את האופציה לשמוע את הדיבוב של ג'ייקוב טרימבלי בתפקיד הראשי ואת קולותיהם של סשה ברון כהן, ג'ים גפיגן, מאיה רודולף וג'ק דילן גרייזר הצעיר.

משפט על אורכו של הסרט:
שעה וחצי - סרט ילדים טיפוסי וקליל.