"חברים: האיחוד": קצת שמח, קצת עצוב

שנת הקורונה הכניסה את העולם למגננה ביתית. הפכה את נטפליקס לאימפריה גדולה ממה שהייתה לפני ושינתה את העולם בכל כך הרבה אלמנטים, שהאנושות הכירה עד אז. עם זאת, ניכר כי דבר אחד נותר קבוע ואף מחוזק הרבה יותר, בסוף שנת קורונה והוא הקונצנזוס הזה, אשר נקרא "חברים". מצחיק שדווקא ברשת הסטרימינג של HBO Max שודר הפרק ההיסטורי וההיסטרי, אשר סימן את האיחוד בין חברי הקאסט של הסדרה שהפכה לאגדה, כיוון שמי שחיממה להם את השטח במשך זמן לא מועט הייתה ענקית הסטרימינג הראשונה והוותיקה, אשר החזירה את "חברים" לרלוונטיות גם בעידן הנוכחי, בטח ובטח כאשר מחפשים מה לראות בין כל ערימת הסדרות והסרטים החדשות והחדשים ובטח ובטח בימי קורונה.


וכל מפגש, ממש מרגש מחדש | צילום: IMDB

באופן אישי, "חברים" הייתה סדרה רבת משמעות עבור כותב שורות אלו. היא הייתה פאן טהור, לא איתגרה את הראש יותר מדי והיוותה בידור קליל ובלתי נשכח, שחצה תקופות, עד לפעם הבאה שכל העונות נצפו באיזו מן תקופה נוספת, שפשוט הייתה חובה לצרוך אותן. רצה הגורל או שרצתה הקורונה ונטפליקס פיתתה את בת הזוג של כותב שורות אלו, אשר מחפשת משהו קליל להירדם איתו, לפני השינה, לאיזה פרק קטן, פצפון וקצרצר של הסדרה המיתולוגית. אפשר גם שיהיה הפרק הראשון, רק בשביל לראות איך הכל התחיל...מפה לשם...הצפייה בפרק האיחוד המיוחד והמרגש, תפסה את יושבי הבית בדיוק באמצע העונה התשיעית, ממש לא רחוק מסיום הצפייה בסדרה כולה (בפעם המי יודע כמה, בטוטאל של שני בני הזוג) וההתרגשות והאושר היו עצומים.

בגלל עצם העובדה שהצפייה בסדרה לא פוסקת, כמעט מדי ערב, היה משהו מאוד אמביוולנטי בצפייה בפרק האיחוד; מצד אחד הייתה בצפייה בפרק המיוחד מן זרימה מאוד טבעית, זורמת וקולחת של משהו שפשוט ממשיך את הצפייה של החודשים האחרונים. מהצד השני, לסיים אתמול פרק ששודר לפני עשרים שנים ופתאום לראות את כולם, כל כך מבוגרים וכל כך מתרפקים...חוויה הגובלת בגבולות הביזאר. וכן, חלק ניכר מהקאסט הצליח לשמור על החלקים המקוריים שבפניהם ונראה אפילו די דומה לאלו שלא הפסקנו לראות במשך השנים על מסך הטלוויזיה ובתיווכם של ערוצים שונים, אבל הזקנה ניכרת בפניהם וההתפרקות והגעגועים גם הם ניכרו אצל השחקנים, כמו גם אצל כל אחד מהצופים שהרגישו צורך לצפות במסיבת האיחוד של חברי הקאסט של "חברים".


הפעם, למזל שני הצדדים, לא מפסידים דירה או חיות | צילום: IMDB

אז כן, אולי הייתה איזו שהיא ציפייה לייצר פרק איחוד אמיתי של הסדרה, בתחושה המקורית ובכל הנוגע לפן העלילתי שלה, אבל אם נודה על האמת...זה כנראה לא היה יכול להיות יותר מדי טוב...או שאולי כן? אולי נטפליקס יוכלו לענות על השאלה הזו, מתי שהוא בעתיד. התוצר שהתקבל בסופו של דבר לא קשור לשום עלילה והוא מרגיש כמו שילוב של דוקו עם תוכנית אירוח וכמובן פספוסים, אשר מגיעים קצת יותר מוקדם מבסוף הסרט. אפילו שאין מיליגרם של תסריט עלילתי לפרק האיחוד המיוחד והמיוחל, אי אפשר שלא להתחבר פעם נוספת אל מול מוצר הצריכה הטהור הזה, שמעבר לכך שהיה אגדה סיטקומית, בעודה בשיאה, הסדרה הזו הייתה חבית שמנה של חומר נפץ שמשחרר פעם בשעתיים פיצוץ מבוקר של דולרים (והרבה) עבור חברי ההפקה והקאסט.

מהות האיחוד של חברי הסדרה היא להיפגש לפעם אחת נוספת ולהעלות זכרונות, בין אם מתוכננים ומתוסרטים, כמו חידון נוסף מאת דיוויד שווימר וקריאת תסריטים של סצנות אייקוניות ובין אם סתם רגעים כנים, במסגרתם חברי הקאסט פשוט מתיישבים לדבר אלו עם אלו ומעלים זכרונות, בעיקר ללא תיווך של מנחה או מישהו שקובע להם על מה לדבר. הרגעים הקטנים הללו, במסגרתם לפחות משדרים חברי הסדרה שמדובר במשפחה אחת גדולה, שחיה ביחד במשך עשור שלם, הם רגעים טלוויזיוניים חשובים, שמצליחים לסחוט ולזקק טיפות קטנות של אמת, כנות ויצריות מחבורה של שישה אנשים שתמיד ידעו מה לקרוא בתסריט המונח מול פניהם.


עדיין זוכרים את השורות שלהם | צילום: IMDB

הפרק מתחיל במפגש מרגש של כל חברי הקאסט ועובר למיני מפגשים בינם לבין עצמם, במה שנראה כמו שחזור של סרט הצילומים, בו הסדרה צולמה. כל הפרטים הקטנים הונחו מחדש, על מנת לסחוט את דמעותיהם ודמעותיהן של הצוות שכל כך נכנס לנו ללב. הלוקיישן הבא הוא ליד המזרקה האגדית, שם ג'יימס קורדן יעשה בעיקר בושות, כמו אחרון המעריצים ולא ייתן ערך מוסף חדש ומרגש. בין לבין יכניסו כל מיני וידויים של סלבס, על איך הסדרה עזרה להם להפיג את השעמום או הדיכאון - מיותר מאוד א'. ואם חסרים לכם רגעים מיותרים, הרי שממש תשמחו לשמוע כי ישנם אנשים בעולם שלנו ש"חברים" שיקמו את חייהם ועזרו להם למצוא חברים או אפילו בני זוג - מיותר מאוד ב'.

דור שלם גדל לצד הסדרה והתחנך על ברכיה. דור חדש לחלוטין גדל לו במקביל והרבה אחרי שהסדרה חטפה ביקורות ברוח ה-PC הנוכחית. שום דבר לא עצר ולא עוצר עדיין את מפלצת הרייטינג הזו, גם כמעט עשרים שנים (17 ליתר דיוק) לאחר שהיא נסתיימה לה. על כן, היה זה אך טבעי שתיברא המשכיות כלשהי, מבלי לפגוע בכבוד התוכנית ובסיומה הכל כך מרגש. גם אם סרט/פרק האיחוד הוא פלירטוט אחד ארוך מסביב לתכנים, ממנה ינק דור שלם את ההומור שלו וגם אם חלק מהדברים מרגישים מודבקים וקצת חסרי טבעיות כמו השפתיים של קורטני קוקס והשיניים של מת'יו פרי, אי אפשר שלא להתאהב ולהיאחז בערגה והמון רגש בפרק האיחוד הזה.


באמת עדיף שתחייך בלי לחשוף שיניים | צילום: IMDB

היו לא מעט רגעים לא טבעיים במהלך הפרק המנופח הזה; בין הרגעים הללו אפשר בהחלט למנות את המראה המוזר של הזוג שהתחתן והביא תאומים בסוף הסדרה. קוקס מציגה מראה שמוכיח שעדיף להזדקן באופן טבעי ומת'יו פרי...הוא נראה פשוט מחוק ועל אף הבינג שמנסה להבליח ממנו החוצה, הוא בעיקר נראה מטושטש ברוב הפעמים שהוא פוצה את פיו. ג'ניפר אניסטון מאוד אוהבת להרים את הידיים כשהיא מתרגשת (בדיוק כמו רייצ'ל שלה בסדרה) ולהתרגש, עם טישיו, בכל רגע שני וגם שווימר ניסה בכל כוחו להחביא את הרוס שבו. קודרו הביכה והובכה עם השיר שמיתג אותה וסימל את דמותה יותר מכל ועם עוד תוספת לא טבעית, שבאה לשיר איתה ומאט לה-בלאנק נראה בדיוק כמו שג'ואי אמור להיראות אחרי עשרים שנים של אכילת סנדוויצ'ים ולא משנה כמה ידיו ניסו לכסות את כרסו הגדולה.

ההגעה לצפייה בפרק לוותה בלא מעט חששות. ראשית מכיוון שלא מדובר בפרק עלילתי, שדווקא אולי היה נחמד להשתעשע ברעיון שייווצר דבר כזה. שנית, מכיוון שמדובר במן סוג של דוקו-אירוח עם כל מיני אורחים לא טבעיים ולא קשורים, עליהם כבר סיפרו בביקורות ובבאז שנוצר סביב פרק האיחוד. ולבסוף, יש משהו מאוד אישי ואינטימי בצפייה בגיבורי הילדות שלך מתבגרים ומזדקנים וכיצד זה מעיד עליך. הצפייה, כיום, בפרקים שפעם היו הרבה יותר טהורים ושלמים, כבר מביאה איתי קצת ביקורות ברוח הפוליטיקלי קורקט, ההומור לעיתים מסוימת לא מזדקן איתנו יחד וחלק מהקסם לעיתים גם קצת מתפוגג ועל כן, כאשר הגיע הזמן לראות את החברים שלך, משכבר הימים, מדברים על איך זה היה פעם, דווקא מזקק חוויה טהורה, אישית וקסומה. שוב איתנו בסלון ושוב גורמים לנו לחייך המון וגם קצת לדמוע.


וואלה! הבגדים עדיין עולים! | צילום: IMDB