"עוד סיבוב": אם שותים, עושים סרטים
ביקורות
סיבוב נוסף של שיתוף פעולה בין תומאס וינטרברג ומאדס מיקלסן וחברים זוכה באוסקר הסרט הזר והולך ומסתבר בתור אחד מהסרטים הטובים והבלתי מוערכים מספיק של השנה החולפת. גם את היגון היחסי הזה אפשר להטביע עם כוס(ות) וודקה.
יום ראשון, 13 ביוני 2021
"עוד סיבוב": אם שותים, עושים סרטים
כבר חצי שנה שהסרט הזה מסתובב בין פסטיבלים וטקסים, מקבל הרבה אהבה וגם מתוגמל בסופו של דבר בפרס הסרט הזר בטקס האוסקר. רק בשבוע החולף הוא הגיע לארץ, באופן פורמאלי ובשעה טובה ומוצלחת, עת נפתחו בתי הקולנוע בקול תרועה רמה. בין כל שוברי הקופות שכבר רצו בשירותי הסטרימינג ועולים במסך הגדול באיחור ניכר, כדאי מאוד להדליק סט זרקורים על הסרט הדני הכמעט אינטימי הזה, עם פס הקול, הבימוי והמשחק המשובחים שמבדלים אותו מכל שאר שוברי הקופות הראוותניים והנוצצים אשר מרעיפים עלינו בתי הקולנוע, עם שובם לעבודה מלאה.
שלום לכולם. אני אשתה היום את כל האלכוהול שלכם | באדיבות סרטי יונייטד קינג
וינטרברג, אשר ביים וכתב את התסריט של הסרט הזה (בשותפות עם טוביאס לינדהולם) כבר עבד עם מיקלסן לפני כעשור, כאשר ביים אותו ב"ניצוד" המשובח וגם הפעם, הרבה בזכות השחקן הראשי שלו, זוכה הבמאי המעוטר לכבוד עולמי, כאשר הוא מצליח להשתחל לבמה המרכזית - גם אם לא מספיק, ביחס להיצע הנפלא שיש לסרט שלו עבור קהל הצופים. אולי מועמדויות נוספות, כמו בעמדת התסריטאי והשחקן הראשי וזכייה בעמדת הבמאי (כי הוא הראוי מכולם, גם יותר מקלואי ז'או) היו מכבדות הרבה יותר את הסרט הנפלא הזה, אבל גם אוסקר אחד (בקטגוריית הסרט הזר, כאמור) נותן את אותותיו ובהחלט מבליט אותו כפי שהיה ראוי, בכל הנוגע לשנה החולפת.
לפני עשרים ושש שנים ייסד הבמאי הדני, ביחד עם בן ארצו, הבמאי המוערך והשנוי במחלוקת - לאנס פון טרייר את תנועת "דוגמה 95", אשר חרטה על דגלה בידול מהרגלים הוליוודיים, בכל הנוגע לצילום, סאונד ואפקטים. הריאליזם הוא זה שאמור להוביל את הקולנוע הטהור של צמד הבמאים הדנים ואין העוסקים בדבר אמורים להשתמש בעזרים וויזואליים או ווקאליים על מנת לשפר את איכות החוויה מהסרט ועל אף הקיצוניות המופרזת, במידה מסוימת, שהביע המניפסט של השניים, לא מעט סרטים פעלו באותה התקופה על פי אמנת הדוגמה, שדעכה לה בשקט עם תחילת שנות ה-2000.
היי קבוצה. אני הולך לעשות צרות | באדיבות סרטי יונייטד קינג
למזל כולנו הבמאי הדני הזה, שייצר את "החגיגה" על פי חוקי המניפסט, אי שם בסוף שנות התשעים, כבר מזמן לא עובד על פי החוקים הנוקשים שהוא עצמו הגה והסרט הנוכחי לא עובד כלל וכלל על פי החוקים הללו ואחד האלמנטים שמזהים אותו יותר מכל הוא פס הקול הנפלא שלו, בעיקר שיר הנושא של הסרט, שמגיע בתחילתו ובסופו ומאפיין רגעי שיכרות של הנאה מהסרט עצמו, גם כאשר צופים בו ללא צריכת אלכוהול. השיר הוא של להקה דנית, בשם Scarlet Pleasure שככל הנראה לא מוכרת למרבית הצופים והיא פועלת קצת פחות מעשור ביחד, אבל אחרי הצפייה בסרט, כנראה שהיוטיוב שלכם יכיר אותה קצת יותר טוב מפעמים ושמיעות בודדות.
תתחילו עכשיו וזה יישאר איתכם הלאה - זהירות! ממכר
הסיפור; כמעט ושכחנו מהסיפור מרוב מחמאות, מדבר על ארבעה חברים שכולם מורים באותו בית הספר, כולם עברו את גיל הארבעים ואצל כולם המשבר, אשר היה חבוי מתחת לפני השטח ופעפע במידה כזו או אחרת, מתפרץ עת יום הולדתו של אחד החברים, אשר חוגג את המספר 40. אז כן, גברים יכולים לבכות ולא בטוח שחייבים לבגוד בנשותיהם בשביל לממש את המשבר, אבל באותו הערב מתגבשת אצל אחד מהם החלטה, בעקבות תיאוריה שחתן יום ההולדת קרא לאחרונה. אותה התיאוריה מספרת על כך שבגוף האדם ישנו מחסור של 0.5% אלכוהול, אשר שתייה יומית מתמדת ומבוקרת עשויה למלא אותו ולגרום לאיזון בגוף. או אז הקול הקטן והשתוי, אשר שוכן בראשם של כל אחד מהחבר'ה הללו מתחיל לצעוק את המילה: "אלכוהול" ויותר מפעם אחת.
מה נשמע חבר'ה? אני בן 40 ויש לי תיאוריה מעניינת ליום ההולדת | באדיבות סרטי יונייטד קינג
וכך, מבלי הכנות מרובות, מוצאים את עצמם החברים הטובים בניסוי חברתי שלהם על עצמם, כאשר הם רותמים את המקלדת ומתעדים את שלבי הניסוי. הם כורתים ברית של שתייה במהלך היום, אבל לא לאחר שמונה בערב ומתחילים לבדוק איך כל הסיפור הזה עובד עליהם. תקופת תחילת הקורונה, הייתה תקופה אשר במסגרתה מכירות האלכוהול הרקיעו שחקים - אנשים חיפשו נחמה בטיפה המרה והסרט הזה מתלבש בדיוק על העצב והרגש שעולם שלם הרגיש שהוא צריך עזרים מיוחדים בשביל לשחרר קצת. התקופה הנוכחית, במסגרתה המגיפה נמצאת בדעיכה במדינת הנסיינים, היא תקופה שאפשר לחלוטין להזדהות, לפחות במבט לאחור בגיבורים המשתכרים ולהבין מה הם חיפשו.
הגיבורים אכן מוצאים מזור באלכוהול והוא משנה את הדרך שבה הם מתנהלים, אבל מובן מאליו, כמו לא מעט סרטים מסוג זה, שבשלב מסוים הכל משתבש והולך לכיוון אחר. בכל הנוגע לקו העלילתי קשה לומר שתמצאו הפתעות מרעישות, אבל ההפתעה או היתרון של הסרט הזה הוא שהבמאי שלו יודע בדיוק כיצד לאזן את...ובכן, הכל. שילוב בין ז'אנרים - קומי ודרמטי, באופן פשוט מושלם ובלי שום אחוז של אלכוהול, שילוב של ארבעה גיבורים נפלאים לקאסט, שעובד באופן הרמוני ופשוט יוצא מן הכלל ביחד ואי אפשר בלי עבודת הבמאי, העריכה ופס הקול הממכר, שעובד היטב ובייחוד עד סופו האומנותי והמושלם של הסרט, שבעצמו יודע לשלב בין מספר אלמנטים ולא עוזב גם ימים ארוכים לאחר הצפייה בו.
כן. אני הכי פחות מורגש, אבל תנו קצת במה | באדיבות סרטי יונייטד קינג
"סיבוב נוסף" הוא סרט נפלא ולא מוערך דיו, על אף אותו אוסקר בקטגוריית הסרט הזר. הוא סרט שמתעסק באלכוהול ובוחן אותו מזוויות שונות לחלוטין מאלו שבחנו אותו עד היום, בד בבד הוא גם מתעסק באחד מהנושאים העתיקים ביותר בעולם הקולנוע ובעולם בכלל - משבר אמצע החיים ובוחן ארבעה גיבורים בשלבים וסטטוסים שונים בחייהם; כל אחד, המטען שלו והחרא שלו וכיצד הוא נתפס בעיניי חבריו וסביבתו. גיבורי הסרט יכולים להיות מוקיונים, שיכורים ומגוחכים מצד אחד וסצנות לא רבות לאחר מכן מתפקדים בתור דמויות כמעט טראגיות ומציעים לצופה זווית שונה לראות אותם, רצינית באופן תהומי ושונה כל כך ממה שהציגו סצנה ורבע לפני כן.
מעבר לכך שהסרט הוא ניצחון ענק בכל הנוגע להיותו הנציג הבולט וזוכה פרס האוסקר בבמה הנחשבת ביותר בהוליווד, הוא גם ניצחון ענק של הבמאי והשחקנים שלו. הסרט מהווה הישג קולנועי בלתי מבוטל, כאשר הוא מייצר הזדהות בין הצופים לבין הגיבורים הראשיים שלו ואיך שבא לצופה הנייטרלי להרים כוסית ולהצטרף לטירלול של גיבורי הסרט, כך גם יעבור טלטלה רגשית בצפייה בתהומות שאליהם עוד ייפלו הגיבורים שלו. תודה וינטרברג, שלא ניסית ללכת על פי החוקים של עצמך ויצרת לנו את אחד הדברים הטובים שהקולנוע יכול היה להציע - בבית או באולם הגדול, אליו חזרנו לא מכבר.
היי, אנחנו משבר גיל הארבעים! | באדיבות סרטי יונייטד קינג
משפט על הסרט:
יצירה מופתית! ריאליזם לשמו, מתובל באלמנטים קומיים מושחזים ודרמה בלתי פוסקת והכל במינון מדויק, על מנת ליצור את אחת היצירות הנפלאות של השנה החולפת, שאלכוהול בהחלט היה חלק מהנרטיב שלה.
משפט על הבמאי:
וינטרברג שכל את בתו, אשר נהרגה בתאונת דרכים ממש לפני תחילת הצילומים שלו. הבת שנהרגה לוהקה במקור בתור בתו של מיקלסן בסרט והבמאי גם שאב את ההשראה ממנה, לספק זווית של צעירים על שתיית אלכוהול. על אף הצער והאבל הגדולים הוא הוציא את הסרט ואיזו תוצאה מדהימה הוא סיפק.
משפט על השחקנים:
מאדס מיקלסן, תומאס בו לארסן ולארס ראנטה כבר שיתפו פעולה ביחד ותחת וינטרברג, בסרט "ניצוד" (בו לארסן גם כיכב ב"החגיגה" של אותו במאי) ואליהם גם מתווסף מגנוס מילאנג, אשר מגלם את הגיבור, אשר יום הולדתו היא הטריגר לכל הטרלול. כל אחד מהם בהופעה מדהימה, כאשר מיקלסן מעל כולם בהופעה פשוט פנומנלית.
משפט על אורך הסרט:
קצת פחות משעתיים, שכולן רכבת הרים רגשית ובלתי מתפשרת. פשוט נפלא.
