כל ה"דיסני" (פיקסאר) הזה

דיסני ופיקסאר, פיקסאר ודיסני. השילוב הנפלא הזה כבר מזמן כבש את שוק הסרטים המצוירים העולמי ובתקופת מגיפת הקורונה, בלית ברירות רבות, דילגו במגדל השן של החברות על המסלול הקבוע של שחרור הסרט לקולנוע ואז למסך הקטן ושיחררו את הכל כבר למסך הביתי, מפריד בין הילדים לבין המסך הגדול והחוויה המלאה של הצפייה בסרטים האהובים עליהם באולמות הקולנוע. הבשורה הגדולה, לפחות בארץ ישראל וכמובן בעוד מקומות בעולם, היא שהקולנוע חזר בכל הכוח ובתוך שבוע שחרר שני להיטי על - האחד מבית פיקסאר: זוכה האוסקר לסרט האנימציה הטוב ביותר של השנה ואילו השני - מוצר דיסני טהור, שהיה בהחלט ראוי להיות מועמד גם הוא ומשום מה נשמט מהרשימה הסופית לפרס הגדול בתחום המצוירים.


"נשמה": נשמה טהורה

תקופת הקורונה המקומית כבר מורידה ראש ומזה כחודש, שהילדים בבית צועקים "נשמה, נשמה" ולא, לא מדובר בשירי אוהדים עבור שחקן הקבוצה האהודה שלהם (של אבא שלהם, כמובן). הם רוצים לראות את הסרט, שאבא מרים להם את הציפיות עליו. הם רוצים את הפיקסאר החדש (אבא שלהם רוצה יותר) ואין להם מושג כמה מורכב ומסובך הוא הולך להיות. היה רגע אחד קטן בסרט שבו הסלפסטיק נכנס לפעולה והם מבקשים לחזור לאחור, לצפות בזה שוב ואפילו עוד פעם (אבא רוצה להתקדם, ילדים...זה קשה להתקדם ברוורס בלתי פוסק) והפלא זה פלא, עם תום הסרט - הילדים נהנו, אבא יותר. הילדים לא הבינו הרבה על הפואנטה והמסר המרכזי, אבא הבין ועוד איך וגם שקע בערגה בלתי נגמרת.


אבא'לה, תבדוק מה הג'וניור הבין ותחזור אלינו | באדיבות סרטי פורום פילם

ככה זה פיקסאר, הם כמו חוטף טוב. שובים את הילדים וגורמים להורים לעשות כל מה שצריך בשביל להתקרב אל הילדים בחזרה. הצפייה המשותפת בסרטים של פיקסאר - של הורים וילדים זה משהו שצריך ללמוד וללמד. איך לעשות סרטים לכל המשפחה, שהם בהחלט לכל המשפחה, כאשר מצד אחד; הילדים יוצאים מסופקים ונשכרים מאנימציה מדהימה, עלילה מהפנטת, אריזה צבעונית, מפתה וגם בשפה שרק נראית להם בגובה העיניים, כאשר הכוונות והקווים העלילתיים נמצאים הרבה הרבה מעל; בקו העיניים של ההורים, אשר מהווים את הצד השני, שיוצא נשכר מהסרט וגם נהנה מכל אותם האלמנטים שמפיקים הנאה עבור הילדים ואף יותר - ברמה התוכנית וברמת המסרים.

גיבור אפרו-אמריקאי, דיונים פילוסופיים במיקום הנשמות בעולם וכמובן דיונים על הגשמה עצמית, שאינה מתממשת דרך הרדיפה אחרי האושר או אחרי הכסף. פיקסאר עשו זאת שוב ואחרי שריגשו עד דמעות ב"הקול שבראש", הם מגיעים לתת פטיש עצום לראש, כזה שרק הם כנראה יכולים לספק. שימו בצד את הוויזואליות, האנימציה המשובחת והעלילה הקולחת והזורמת לכל סוגי הדורות; יש כאן דיונים עמוקים, שסרטים עם הצהרות גבוהות הרבה יותר לא מסוגלים לספק וזאת גם עם התפאורה וההכנה המתאימות ביותר.


חתולה, תזרקי לו איזה כמה דרכמות | באדיבות סרטי פורום פילם

ג'ו הוא מורה לנגינה בבית ספר יסודי. מהר מאוד תבינו, ביחד עם ילדיכם ותגיעו למסקנה שג'ו לא הצליח להגשים את עצמו, בכל הנוגע לחייו. הוא רווק מזדקן, שרק לאחרונה מקבל את ההזדמנות לקביעות בעבודה והוא מיד רץ לאמו המבוגרת, שעובדת בחנות בגדים, בכדי לעדכן אותה על הבשורה הגדולה (עבורה יותר ופחות עבורו). ההזדמנות שנקרית בדרכו, לאחר מכן, היא ההפך הגמור מההבטחה הכלכלית והממוסדת שמקבל ג'ו ממקום עבודתו - הוא יכול להופיע באופן חד פעמי עם נגנית ג'אז נודעת ונערצת, אבל גורלו מאותת אחרת, כאשר הוא נופל לבור ביוב פתוח ונשמתו עולה השמיימה.

באותו הרגע, חזית חדשה לסרט נפתחת והיא בשערי שמיים, שם הוא מגיע אל ההליכון אשר מוביל אל גן עדן. מצליח איכשהו להשתחל החוצה, ג'ו מגיע אל "הסמינר" ומקבל עליו תפקיד - לעודד נשמה, אשר דווקא צריכה להפיח חיים בבן אנוש, אבל כזו שטרם עברה לסטטוס הבא שלה ולא בחרה לחיות ולעזור לה למצוא את הניצוץ שיפיח בה את הרצון לעזוב את איזור הביניים בשמיים ולרדת לאדמה. השניים יוצאים למסע שבין שערי שמיים לבין העולם האמיתי שמתחת ומגלים על עצמם המון. המסרים שהסרט הזה מפקיד בידיכם ובידי היקרים ביותר לכם הם זמן איכות נפלא, שניתן יהיה לפתח אותו לדיון פשטני מחד גיסא ועמוק, מאידך גיסא, ככל שילדים בגילאים מסוימים מסוגלים לעכל.


פיצה? ו....להגיע לכדור הארץ? יש שם אחלה פיצות | באדיבות סרטי פורום פילם

פיקסאר מוכיחה פעם נוספת שאין גבולות ליצירתיות ולעומקים שהיא מסוגלת לנפק לצופים מכל הגילאים ועושה זאת, פעם נוספת, בעזרתו של הבמאי שהביא לה (ולעצמו) כל כך הרבה הצלחות: פיט דוקטר ("למעלה", "מפלצות בע"מ", "הקול בראש"), אשר רותם למשימה את קולותיהם של שחקנים מהשורה הראשונה (ג'יימי פוקס וטינה פיי בתפקידים הראשיים). אחרי שיא נוסף שאחראית עליו החברה, אשר בבעלותה של דיסני (שוב הם), נותר רק לנסות ולחשוב אילו גבולות קונספטואליים לילדים הם הולכים לפרוץ בפעם הבאה. מה שבטוח, נרצה להיות בתוך הראש שלהם.





ריה והדרקון האחרון - הדרקון האחרון שלי

אין עת מתאימה יותר מעת מלחמה ולחימה, על מנת לראות את הרלוונטיות, הנאיביות, התמימות והחיוביות של הסרט הזה, בעיקר נוכח חוסר היכולת הבסיסית מאוד לחיות אלו לצד אלו, כמה שבטים קטנים במדינה אחת פצפונת. הדיסני הזה, שהיה אמור להשתחרר, כמו כל הסרטים הגדולים של שנת 2020, במהלך השנה החולפת, עשה את דרכו בסופו של דבר למסכי הקולנוע, שנפתחו ממש זה עתה וגם עלה אפילו קצת לפני בשירות הסטרימינג של דיסני+, לרווחת מרבית הצופים ברחבי העולם, מינוס מדינת ישראל, שמשלימה לפחות פערים בזכות הקולנועים שהולכים ונפתחים כמו פטריות אחרי הגשם.


תראו איזה זקן גידלתי, עד שפתחו את בתי הקולנוע בארץ | באדיבות סרטי פורום פילם

אם משמיטים כמה אלמנטים, כמו הפתיחה הדיסטופית, שנראית יותר כחלק מסרטי "מקס הזועם", אפשר לומר שיש כאן סוג של מואנה ב'. התיקון ההולך ומתבסס של דיסני ושאר סרטי הוליווד, למגוון אתני ומגדר, נותן את אותותיו גם בסרט הנוכחי, כאשר גם העלילה מבוססת על אגדת דרקונים סינית והקאסט עצמו הוא קאסט אסיאתי-אמריקאי ובל נשכח את העובדה שאין מדובר בנסיכת דיסני קלאסית, בתור גיבורה ראשית, אלא בסינגל ליידי, נוסח מואנה, שהולכת להביא את הישועה לארצה ואנשיה.

הסרט מתחיל עם דמות שנראית כמו ריידן נשית, עם מסיכת קורונה ואז מתחיל הסיפור על ארץ בשם קומנדרה וכמה שהיה כיף לחיות בה, על שלל דרקוניה הצבעוניים והמגוננים ואם שנייה אחת נסחפתם לכיוון "הדרקון הראשון שלי", הרי שלאחר מספר שניות אתם כבר ב"מואנה" עם שלל קווים עלילתיים, שמרגישים כאילו נלקחו מאותו סרט להיט, שהבליט את הגיבורה הנשית הבודדה, שלוקחת על כתפיה הבאת ישועה עבור ארצה ושבטה. במקרה של ריה, אין גם עזר גברי כנגדה ודמותה בשלה עשרות מונים מזו של מואנה, שרק מתחילה להתרגל למעמד, כמושיעת האי.


לא, זה לא ריידן והדרקון שלו | באדיבות סרטי פורום פילם

גם העזר כנגדה הוא דמות נשית והפעם היא יותר מתלמדת מאשר מלמדת (בניגוד לעלילה של מואנה ומאווי). לעלילה של ריה הוכנסה גם יריבות נשית וכמובן, כהרגלם בקודש, דיסני דוחפים לילדודס את המסרים על אמון, שיתוף פעולה וכל קרובי המשפחה של המסרים הללו, תחת מטריית הסרט, שאורכו קצת פחות משעתיים. לצד "נסיכת דיסני" המודרנית והחדשה כמובן שתוכלו למצוא צוות מסייע מצחיק ומתקתק, אשר משמש בתור תפאורה לפעולותיה של הגיבורה הראשית ונמצא בעיקר על מנת להקליל את המסע ולהוות תוספת כוח והפוגה קומית, כאשר העסק מתחיל להיות טיפה'לה רציני מדי, לסרט ילדים, בגדול.

המסע של ריה, בגדול, הוא לאחד את ארצה, את חמשת שבטי הדרקון, שדרכיהן נפרדו לפני שנים רבות בגלל מאבקים על כוח. מנהיגי כל אחד מהצדדים לא מוכנים לשבת זה עם זה על מנת לאחד את העמים וברגע שהמריבה עולה מדרגה, מגיח כוח אפל שמכופף את כל אחד מהשבטים על ברכיו ויאלץ, בגדול, את "האחת" למצוא פיתרון לשלב כוחות ולהתאחד כנגד כוחות הרשע. אפשר בהחלט לתת למנהיגי מדינות רבות לצפות בסרט ולנסות לבדוק האם הם יכולים להסיק מסקנות מסוימות בצפייה בסרט שהמסקנה שלו היא תמיד אחת - להתאחד זה טוב. להתפלג בוויכוח על רסיסי אבנים - לא טוב.


מוכנות או לא, הנה זה מתחיל | באדיבות סרטי פורום פילם

ואחרי הכל ועל אף הבנאליות העלילתית היחסית, אי אפשר שלא להתרשם עמוקות מהחוזק, יוצא הדופן, שיש לסרט הזה להציע, בכל הנוגע לוויזואליות שלו. עיצוב העולם, המדינות וגם הקרבות והדמויות הצבעוניות פשוט מהפנטים. גם לקאסט יש לא מעט להציע, כאשר מעבר לקלי מארי טראן, המגלמת את ריה, ניצבות גם אקוופינה הבלתי נלאית, גמה צ'אן וסנדרה או. בנדיקט וונג ("דוקטור סטריינג") מתגבר בצד הגברי ואלן טיודיק, איך לא? מדבב את חיית המחמד של ריה, בדיוק כפי שעשה במואנה. הילדים יהנו בטירוף וכך גם המבוגרים מעוד יצירה נפלאה של דיסני, שמרחיבה את הגדרותיה ל"נסיכה" מודרנית ולא מורידה את הרף אף לא במילימטר.