"בא ב-VOD": תפוס את הרוכבים

ישנם סרטים אשר הז'אנר המתנוסס מעליהם עושה להם לעיתים עוול ומרחיק קהלי יעד שונים וישנם כאלו, שהם בדיוק מה שקהל יעד מסוים מחפש. אם תרצו סרט אקשן נטו, אשר יענה לכם על כל דרישות האסקפיזם המבוקשות וגם יהיה טוב, תוכלו לפנות למל גיבסון, שבורח בימים אלו ליעדים קלילים יחסית. אם אתם מחפשים אחד כזה שעוטה עליו מעטפות ז'אנריות נוספות ולא מגדיר את עצמו בתור "אקשן" טהור, תוכלו לפנות למאדס מיקלסן, שאין ז'אנר קטן מדי עבורו ואין תפקיד גדול מדי בשבילו, או כזה שהוא לא ינפח להיות עצום.


"רוכבי הצדק": יעדיפו לא לרכב אל עבר השקיעה

קצת אחרי שהזדמן לכולנו לחזות בהופעת האוסקר, שלא זיכתה את מאדס מיקלסן אפילו במועמדות, כאשר הוא מככב בענק בסרט הדני וזוכה האוסקר לפרס הסרט הזר, בטקס פרסי האוסקר האחרון (על "עוד סיבוב"), מגיע השחקן הדני המופלא אל המסך הקטן בשביל לככב בסרט טוב לא פחות ושונה בכל הנוגע לערבול הז'אנרי שמאפיין אותו, אם בכלל אפשר לאפיין דבר כזה בסרט הנוכחי. בבסיסו של הסרט הוא מייצג חבורה של גברים שמחליטים ללכת נגד הזרם, בכל הנוגע למצב הנוכחי בו הם שרויים; כאן בערך נגמרים המאפיינים הזהים לסרט הנוכחי ולזה שזכה באוסקר, מעבר לאלו הכוללים את מיקלסן בתור הגיבור הראשי ומעבר לקונספט הגיבורים שמצויים במשבר זהות, ברגע מסוים של חייהם, אותו הם רוצים לשנות בדרך ייחודית מאוד.


אין חבורה פחות קשורה מזו | באדיבות yes

התחלתו של הסרט וגם סופו בקלות מאופיינים באלמנטים מסרטי חג מולד והם התולדה והתוצאה הסופית של קו עלילתי אחד וזניח, שהוא מעין מקגפין היצ'קוקי ומנוע עלילתי, שרק מסובב את תחילת העלילה. החל מסצנת הפתיחה ומאותו הרגע ואילך כל אבני הדומינו נופלות מבלי שום קשר למה שהחל אותן ויוצרות לעצמן צורה חדשה, שונה לחלוטין מזו שסידרו לאבנים הזקופות בתחילת דרכן. הסיפור עצמו, בגדול, מתאר איזה שהוא אפקט פרפר עלילתי שמתחיל עם פעולה פשוטה מאוד, אשר ממנה מתגלגלת שרשרת אירועים, שבשלב מסוים מפגישה בין שלושה חברים נחנחים למדי ובין איש צבא, שכל קשר בינו ובינם הוא תלוש, במקרה הטוב.

עלילת הסרט ברורה למדי, כאשר בחלק מסוים של שרשרת אירועים, אשר לא נסגיר את התפתחותה בכדי לא לפגום בהנאה מהצפייה העתידית שלכם בסרט, מגיע אוטו (ניקולס ליי קאס אשר שותף ב"מלאכים ושדים" וב-"ילד 44"), שהוא אנאליסט וחובב סטטיסטיקות מושבע, אל ביתו של מרקוס (מאדס מיקלסן מזוקן ו-Super Bad Ass), חייל קשוח, שהוא ההפך הגמור מאוטו ומחבריו ומציע לו לחקור כיוון למקרה מסוים, אשר משותף לשניהם ואותו כיוון, אליו הגיע האנליסט והסטטיסטיקאי החובב והמוזר, אינו נמצא בסדרי העדיפויות של המשטרה לחקירה אפשרית. הצעתו של אוטו היא לקחת את הצדק אל הידיים ולהשתמש באמצעים ששני הצדדים יכולים לשלב, בכדי להביא לפיתרון החשדות המשותפים שלהם.


ניחוש אחד מי אני | באדיבות yes

את הסרט ביים אנדרס תומס ינסן, אשר הוא בעיקר תסריאטי מחונן וגם קצת במאי, לקומץ מהסרטים שאת תסריאטיהם כתב. תומס ינסן אפילו אוחז באוסקר על סרט קצר אשר ביים לפני קצת יותר מעשרים שנים, אבל שום דבר בהיסטוריה שלו בתור כותב ובמאי לא הכין ולא יכין אתכם לסרט הנפלא, אשר מדבר על כל כך הרבה נושאים ועושה זאת בכל כך הרבה דרכים מגוונות. נדמה כי הסרט ינסן יכול היה לתת לסרטו להמשיך ולזלוג לו למשך שעה נוספת והוא עדיין היה נותר רלוונטי, אקטואלי, מעניין ומרתק ובעיקר עשוי היטב.

הסרט לוקח מספר מוקדים תמתיים ומפרק אותם כמו חבלן את פצצת ה-C4 בסרטי אקשן זולים (סתם עלתה לה אחת הסצנות מ"שעת שיא" עם הדימוי הזה). נושא האבל מקבל כאן נתח רציני, מעל הכל והוא מציג התמודדות של מספר דמויות עמו בחייהן וכיצד התקדמו או מנסות להתקדם ממצב קיים, אחרי שנלקחה מהם דמות אהובה. תומס ינסן כמובן מדבר על עצם העובדה שלכל דבר יש סיבה, גורם ותוצאה ואלא אם אתם אוחזים במכונת זמן, ככל הנראה לא תוכלו להשיב את הנעשה, לא חשוב מאיזה שלב. כמו כן הסרט מבליט רעות וחברות בין גברים דחויים או פשוט שונים, מכל כך הרבה מינים וסוגים וכיצד הם מוצאים נחמה אלו עם אלו, על מנת להתמודד עם החרא שהעולם והמציאות הטילו להם על הראש, בשלב כזה או אחר.


באזינגה! | באדיבות yes

דפוסי התנהגות והמקור שלהם עולים השכם וערב, כאשר מגוון דמויות עולות, צצות ומספרות את סיפורן האישי וכל אחת מהן מציגה את סיפורה בדרך קצת שונה, על מנת למתוח עוד טיפה את ספקטרום הז'אנרים, בהם משתמש הבמאי. דרמה, מהולה בקומדיה פרועה, גרוטסקית ושחורה, אשר מהלכת על קווים אפורים ופוזלת מיד לאקשן מסעיר, אשר ממיר את עצמו לכדי מותחן אפקטיבי ומסוגנן. כל אחד ואחד מסוגי הז'אנרים שעולים בסרטו של תומס ינסן, חדשות לבקרים, מיוצרים באופן נפלא ומקצועי, שפשוט גורם לחשוב ולסעור תוך כדי הצפייה. הכל מבוצע ביד אמן ובאופן שפשוט גורם לצופה לא לרצות להתנתק מהסרט עד הדקה האחרונה, שבאופן לא מקרי בכלל, ממשיכה דווקא את הדקה הראשונה שלו.





"לתפוס את הבוס": לתפוס את הראש ולשים על הגריל(ו)

רק מצפייה במל גיבסון עם הסיגר בפה ומעצם העובדה שהוא עושה זאת בכפיפה אחת ביחד עם פרנק גרילו, אתם מבינים בדיוק לאן זה מתקדם. נעמי ווטס מרימה עוד קצת את החשק לצפות בסרט והדעה הכללית, מרחבי הרשת בנוגע לסרט, עוזרת לסגור את העסקה, באם אתם חובבי אקשן. אם לא, תלחצו עוד קצת על השלט של ה-VOD ותעברו למשהו אחר; לא מדובר בסרט עבורכם. לא יאומן כי יסופר, אבל שלושת השחקנים בתפקידים הראשיים כבר עברו את גיל החמישים זה מכבר ואילו מל גיבסון התרח כבר בן 65, אבל לא נראה בכללללללללל. מרגיש כמו עוד סרט אקשן מטופש ואכן מדובר באחד כזה, אבל דווקא כזה ששווה לבחון.


קרא לי סבא עוד פעם אחת ואני מכניס לך את הכדור הזה בין העיניים | באדיבות yes

פרנק גרילו ונעמי ווטס ממש עושים חסד לחמישים פלוס שלהם וגם הסרט מתחיל בצורה מעוררת למדי. גרילו בכלל מדגים תהליך הפוך בקריירה של שחקן קולנוע, כאשר כל שנה שעוברת הופכת אותו לעסוק יותר ויותר ואף מוכר בנוף הקולנועי ההוליוודי באותה המידה. לא מדובר בשחקן רציני של תפקידים גדולים, כי אם בכוכב אקשן מזדקן יחסית (שלא נראה כי הוא באמת מזדקן), אשר הופך שגור יותר ויותר בפיהם של מעריצי הז'אנר. גרילו תמיד היה נראה מוכר מכל מיני תפקידים מינוריים בסרטים הרבה יותר גדולים מרמת השכר והכוכבות שלו, אבל כאשר הוא מוביל סרט, שגיבסון ו-ווטס משניים לו, מדובר בעליית מדרגה לכל דבר ועניין.

גרילו מגלם את תפקידו של רוי פולוור, נחת לשעבר ו-Bad Ass בהווה, אשר לא מצליח להבין מי ולמה רודפים אחריו ולמה הוא קם כל בוקר עם אותה הסיטואציה מחדש. בכל בוקר גרזן עושה את דרכו אל מעל לראשו של רוי ומייצר עבורו השכמה לא נעימה במיוחד. לאחר מכן מגיע המשך הקרב עם המתנקש, בעל הגרזן, טיפול במסוק ומאג מחוץ לחלונו והמשך יומו של גיבור הסרט רווי במתנקשים מכל הצבעים והסוגים, כאשר סופו (או נכון יותר; אמצעו) של יום נותן את הזכות לאחד מהם להשלים את המלאכה ולשלוח את רוי לעבר יקיצה מחדש אל, פחות או יותר, אותו סדר היום, כאשר גורלו ייחרץ באופן כזה או אחר מידי אחד מצבא המתנקשים הרודף אחריו.


רק.......רוצה........לי שון! | באדיבות yes

רוי מנסה להגיע בכל פעם לאם בנו (המגולמת על ידי ווטס), אבל כושל בכל פעם מחדש. ב-X פעמים הראשונות בהן הוא מקפד את חייו, הוא אפילו לא מנסה לחשוב יותר מדי על מה ולמה זה קורה או איך פותרים את הפלונטר, אבל כאשר הוא מקריין את עצמו וגורלו לצופים, הוא חוזר לאן שהכל התחיל ומנסה לעמוד על טיב מצבו ובנוגע לסיבה שבעטיה חייו נראים כמו שהם נראים. בצד השני עומדים קולונל קלייב ונטור (גיבסון) ושומר הראש האישי שלו - ברט (המגולם על יד וויל סאסו) ומנסים להוציא לפועל את תוכניתם המרושעת (שגם אחרי הצפייה בכל הסרט, נותרה מעוממת וגנרית למדי).

הקונספט של "לקום מחר בבוקר" כבר עשה חריש עמוק מאוד בלא מעט סרטים ולא מעט ז'אנרים נצמדו אליו. לא כולם הצליחו, אבל תמיד הרעיון הזה של ניסיון לשנות את הגורל, כאשר באמת ניתן לשנותו, כבר משדרג את התסריט ואת חוויית הצפייה בסרט. גם הפעם שם הסרט והתחלתו מרמזים יותר על משהו שדומה למשחק מחשב ולא לחיים אמיתיים (נחיה ונראה את ריאן ריינולדס ב"לשחרר את גיא", שיגיע ב-12 באוגוסט), אבל ההמשך מותיר את הסרט בגבולות האקשן-מד"ב ואל מחוץ לגבולות משחקי המחשב.


מתי הולכים לראות את ריאן ריינולדס בחדש שלו? | באדיבות yes

בשלבים מסוימים נראה שג'ון קרנהאן ("שטח פראי") מנסה לנפח את סרטו למימדים אשר חורגים מגבולותיוהמאוד מצומצמים ומתאמץ להעניק לו נפח עלילתי קלוש כלשהו; קצת דרמה, קצת רגש ואפילו מטרה אמיתית, אבל כל אלו מתמוססים אל מול האקשן וקצב האש שהסרט מספק לצופים. מדובר בסרט אקשן מהנה, שמנסה לקחת את עצמו קצת יותר מדי ברצינות ממה שהוא יכול לתת, אבל נותר סרט אקשן טהור, שמאמין בכוח האש שלו וגם קצת בחידודי לשונות של השחקנים הראשיים שלו. ברגעים שבהם סרטו של קרנהאן מנסה להיות קצת יותר ממה שהוא, הוא מתרסק, אבל כמה שטוב שגם בסוף כל התרסקות יש הזדמנות לאתחל ולפתוח דף חדש.

12/8 ב-yesVOD | שבת, 21/8, 22:00 בערוץ yes MOVIES ACTION | בכורה