"השוטרים": רק מחכים כבר לעונה השנייה

כמו כל דבר מאפה מגרה וטעים, פיתתה הסדרה עם פרומואים בכל הפסקת פרסומות אפשרית וקצת לפני יותר מחודשיים...המבט בחומרי הגלם המפתים הבטיח טעימה ראשונית ואחרי שטועמים את "השוטרים", מגלים שהם דומים ללא מעט תכנים טלוויזיוניים וקולנועיים שכבר צרכנו בעבר, ועם זאת, זה עדיין...מה זה טעים! אלי פיניש, שני כהן, שירי מימון וצחי הלוי היו אחראיים על המשיכה הראשונית, בסדרה שעלילתה מבוססת על סיפורם של "השוטרים הנוקמים" מנהריה ולאחר שכבר נעשתה העבודה הראשונית והטעם המוכר הגיע ואיתו, לפרקים, גם תחושת הרוויה, היה קל להזיז את אותה התחושה הצידה ופשוט ליהנות מהמאפה הנהדר.

לא חסרים רגעים בעונה שבה תחושו תחושה מוכרת שכבר פגשתם בסיפור הזה בעבר, כאשר הבנאליות העלילתית, בניית הגיבורים והמחסור בדמויות מרתקות ומורכבות בהחלט העיבו במידת מה על התחושה הכללית. הפיצוי והיתרון של הסדרה הגיעה בזכות היכולות הנפלאות של שחקניה ויוצריה לשבות את קהל הצופים עם עלילה מותחת, מרתקת ומבוצעת כהלכה, אשר פשוט מייצרת חיבור רגשי עז לגיבוריה והאווירה סביבם, בעיקר כאשר מדובר על פצע פתוח ומדמם בחברה הישראלית, שחלק לא מבוטל ממנה נמצא בו במציאות הנוכחית.


רוצה פלפל בסלט? |צילום: רן מנדלסון

יוצרי הסדרה מטים את הכף עבור טובים מוחלטים ורעים מוחלטים ואת התחום האפור הם מותירים נטוש ועזוב בידי הצופים, על מנת שאלו יחליטו היכן ניתן לשבץ את גיבורי הסדרה, אם בכלל ניתן למשוך אותם אל מחוץ לשחור והלבן. סיום העונה לא מצליח להוריד את תחושת הגאווה בשוטרים, אשר סרחו ולקחו את החוק לידיהם. הרביעייה של הסדרה מוצאת את עצמה מודרת אל מחוץ להגדרה הקלאסית לשוטר-פושע. אלו לא המושחתים בהם נלחם סרפיקו, כי אם כאלו שזרקו את עצמם כשטיח לרגלי תושבי העיר והקריבו את חירותם, על מנת להשיב את הסדר העירוני על כנו.

הסדרה מעוררת מחשבות וניגודים תמידיים בנוגע להגדרות של "פושע" ו"איש חוק". אם איש חוק שעבר את הגבול הברור והמוגדר, בכדי לבצע פשע, שעשוי להפיל איתו שלטון טרור, לכמה גב הוא זכאי מהתושבים, מעמיתיו למשטרה ומהסובבים אותו? כל צד מקבל מנורת קטנה, על מנת שתוכל להאיר את המניעים ואת הנסיבות המקלות. מאור עזרא (בגילומו של שלומי יפרח הנפלא) מתואר בחמשת האחוזים החיוביים בחייו כאיש, אשר שם את משפחתו מעל הכל, אבל בעיקר בתור אחד אשר מניח מאחוריו את השביל שסלל אביו בדם יזע, דמעות וסיפוק נמוך ונותן לדרך הזו להוביל אותו לרצות כמה שיותר ולא לתת לאיש לגרום לו להיראות קטן, אפילו לא לשנייה.


בלוז לכתומי המדים |צילום: רן מנדלסון

מהצד השני האיש שרוצה ושואף להתקדם במסלול המשטרתי המהיר, אבל לא מוכן להתפשר על הדרך, בעיקר כאשר זה נוגע לעיר מולדתו. אלון שנהב (שרעבי) איננו דמות מאתגרת, כי אם שבלונית למדי ודמות שכמעט לא תפתיע אף אחד מהצופים באף שלב של הדרך. הקלישאות מהדמות, אותה מגלם צחי הלוי, מטפטפות ועם זאת, מצליח הלוי לקחת את הסדרה כולה על כתפיו ולגרום לבנאליות להיות פסים דקים ומטושטשים, אשר מציירים רקע לדמות הנהדרת, אותה הוא מגלם.

לכל אורך העונה ובייחוד עם סיומה, השאלה בנוגע למעשה הנכון רק הולכת ומתחדדת, מבלי לקבל תשובה אמיתית. הדיון נותר פתוח וקשה לצאת עם תשובה נחרצת בנוגע לנכונות המעשים של אותם שוטרים, שהרימו ידיים ואז הורידו אותם בשביל לחווט מטען ולשתול אותו מתחת למכוניתו של עבריין הצמרת. ללא קשר לתשובה הלא אבסולוטית, הסדרה הזו רק מעלה על סדר היום את פעילותה המתסכלת של המשטרה, שבסופו של יום מנסה לשמור על הסדר ולא באמת מקבלת את המשאבים והכוחות הדרושים, בכדי למנוע מגורמים עבריינים לבטלו.


לא זוכר שראיתי אותך הרבה העונה, אפילו פיניש היה יותר זמן |צילום: רן מנדלסון

זו הייתה עונה ראשונה של הזדהות, של עניין גדול ושל מספר שחקנים נפלאים ובראשם דני שטג, צחי הלוי ושלומי יפרח, בעונת פריצה שבוודאי לא תיגמר עם התפקיד של מאור עזרא. חלקה השני היה עמוס ברגעי חרדה, מורטי עצבים, אשר גרמו להזדהות, לחיבור והשכיחו לא מעט נקבים עלילתיים ודמויות שלא התפתחו או לא התפתחו כפי שקיוויתם שיתפתחו. זו הייתה עונה נפלאה, עם שיאי רייטינג יוצאי דופן, בכל הנוגע לשנים האחרונות ואם במקרה חשבתם שזו הייתה גם סופה של הסדרה, אולי כדאי שתחשבו שוב...