נטפליקס אמרו שכדאי לראות

חז''ל אמרו פעם ובצדק: ''אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה'' - משפט מפורסם זה בהחלט עשוי להתעדכן כאשר פוגשים בחברת הסטרימינג המובילה (כרגע לפחות) בשוק. "אמור לי על אילו סרטים נטפליקס ממליץ לך ואומר לך מי אתה..." יכול להיות בהחלט עדכון גרסה למשפט הוותיק של החכמים הגדולים. בימי קורונה וכאשר בתי הקולנוע מסרבים להיפתח, גם כאשר מציגים להם ברקודים מרובים, רבים אשר טרם פקדו את בתי הקולנוע נאלצים להסתפק במה שיש למסך הקטן להציע ומי טוב יותר מנטפליקס על מנת לאותת לנו על הרגלי הצפייה וכמובן לנסות ולקשר אותנו לתכנים שעשויים להתאים לנו...לא בהכרח שהם צודקים, אבל בין אם כדאי לנסות או לא, אנחנו כאן בשביל לנסות ולברור את המוץ מהתבן ולראות מתי אפשר להטות אוזן לנטפליקס ומתי אפשר לדלג.


שטח קרב - ככה (לא) פותחים שנה

נטפליקס הם אופורטוניסטים ידועים ובהחלט גיבו את האמירה הזו, כאשר ינואר של השנה הנוכחית החל בהצהרת ענק מצידם. נטפליקס הולכת לשגר 71 סרטים בשנה הזו. בכל הנוגע למספרים, מדובר בהישג יוצא דופן, בכל הנוגע למה שנמצא מאחורי המספרים ובכן...אף אחד לא מבטיח שזה יהיה טוב. כנראה שיהיו כמה טובים, אפילו אולי טובים מאוד, כי נטפליקס בהחלט בונה את עצמה וחייבת להתחמש ולהתבלט, בעוד התחרות ממשיכה לעלות מצד ענקיות הסטרימינג האחרות, אליהן גם זולגים המון תכנים נפלאים ובשנה כמו זו החולפת, הצימאון לתחליף קולנוע רק הלך והתגבר...אז 71 סרטים השנה. מוכנים? נטפליקס כנראה פחות.


מה אתה הולך לראות עכשיו בנטפליקס? יש ימבה מבחר | צילום: IMDB

חודשיים וחצי, בסדר הכרונולוגי, לפני שהגיע ל"פלקון וחייל החורף", אשר משודר ב"דיסני פלוס", עלה לו אנת'וני מאקי על המסך הקטן של נטפליקס, בתור כוכב ראשי-משני וגם בתור מפיק ובגדול די הסריח את המסך בשני תפקידיו, בסרט שהתחיל נאה ויאה, אבל המשיך בינוני וחלש. רבים נוטים לייחס למאקי בעיקר את תפקידו, בתור פלקון מסדרת סרטי "הנוקמים", אבל השחקן הנהדר הזה כבר זכה בלא מעט דקות תהילה וגם כיכב בלא מעט תפקידים שתבעו ממנו קצת יותר מהמינימום, הנדרש ממנו בתור חייל העל המעופף.

בסרט הנוכחי הוא די חוזר לנישה שלא דורשת ממנו לגלם תפקיד מאתגר יותר מדי, אפילו שהוא ממש ממש מנסה שזה ייראה כאילו כן. התחלת הסרט מבטיחה למדי, כאשר דמסון אידריס הבריטי מגלם את תפקידו של הארפ - חייל מל"ט מבצעי, קר ומחושב, אשר נאלץ לקחת החלטה לא פשוטה בזמן מבצע, במסגרתו מעורבים חיילים הזקוקים לחילוץ. מפקדיו המומים מקור הרוח והביצוע הכמעט אכזרי, אבל מכיוון שהוא כל כך טוב במה שהוא עושה, הם מחליטים לשלוח אותו למשימת שטח, על מנת לנסות ולהקנות לו ערכים ואולי גם לב של לוחם שטח, על מנת שיוכל לקבל מושג לגבי התמונה המלאה של מלחמה ולא רק מעין הציפור בשמיים.


תעשה סיבוב בשטח ותחזור אלינו | צילום: IMDB

בעוד "עין בשמים" הנפלא בכיכובם של הלן מירן ואהרון פול עשה זאת בצורה אלגנטית וסופר ריאליסטית, כאשר הוא שוטח את הלבטים והקשיים שמתקיימים בנפשו של טייס, שבעצם מנהל את האירוע בתוך קראוון ממוזג, מיקאל הופסטרום ("תוכנית בריחה") העדיף ללכת לכיוון המופרך ולא לפתח את הרעיון שלו מספיק. מעבר לעובדה שהאירוע מנוהל מהשמיים, ישנו גם עניין הדרואידים אשר נמצאים בשטח (וגם הקונספט שלהם לא מפותח דיו) וזאת על מנת לגבות את החיילים, בשר ודם ומעל כולם נמצא ליאו (המגולם על ידי מאקי), שהוא סוג של סייבורג משוכלל, דמוי אדם ועם אינטליגנציה מלאכותית, שטורף את קלפי המשחק.

מלחמה מתנהלת במזרח אירופה וכמובן שהאמריקאים נמצאים שם בשביל לנסות ולהשכין שלום וכמובן לעלות על עקבותיו של מורד סורר (מגולם על ידי פילו אסבאק, שהיה יורון גרייג'וי של "משחקי הכס" וגם תיפקד נפלא ב"אוברלורד") , המנסה לשבור את השוויון באמצעות נשק גרעיני. המרדף של צמד החיילים הופך להיות אישי ועל אף הרצון הגדול של הופסטרום לצקת תוכן אמיתי אל תוך הסרט, בשלב מסוים זה נשמע מאוד כללי וזה לאחר שזה גם נשמע הרבה מאוד לא ברור.


אני צריך שתזכור לחבר אותי למטען בלילה | צילום: IMDB

אז ככה, בסביבות אמצע ינואר נטפליקס התחילה עם פס הייצור הסדרתי לסרטי קולנוע, שאינם מוצגים בקולנוע. וכן, לא באמת חשבנו שהם הולכים להוציא יצירת מופת מדי שבוע וכאשר הציפיות נמוכות - אין אכזבות. מאקי ממשיך לדשדש בבינוניות, הופסטרום ממשיך לייצר סרטי אקשן גנריים ונטפליקס מוכיחה, שעל אף ההצהרות הגרנדיוזיות שלה בנוגע לכיבוש תחום הקולנוע, היא עדיין רחוקה שנות אור מלייצר תכנים משביעים ומספקים, אשר יכולים לגרום לצופים באמת לשכוח מהמדיום, שככל הנראה - בעזרתה הרבה של נטפליקס, לא ישכח.




"יומני האפלאצ'ים": דרום אדום

גלן קלוז ואיימי אדאמס די מתחבאות מתחת לפאות מזוויעות ואיפור אגרסיבי (ומועמד לאוסקר), שכמעט וגורם להם לחמוק מתחת לזפזופ בפסים הבלתי נגמרים שיש לנטפליקס להציע. אבל בפינת "חשבנו שכדאי לך לראות..." או נכון יותר "בגלל שהתחלת לראות את ״חדשות העולם הגדול״, חשבנו שיתאים לך גם לראות את..." הופיע לו הסרט בכיכובן של צמד של שתי שחקניות עם 13 מועמדויות מצטברות לפרסי האוסקר וזה המבוים על ידי זוכה צמד פרסי האוסקר על "נפלאות התבונה". כרזת הסרט שידרה סטייל אינדי ורגוע, הטריילר העלה רמה והעלילה החלה לזרוק פיתיונות אוסקריים לאוויר עד שהיא החלה לדעוך לאיטה אל תוך הבנאליות והבינוניות.


בואי נראה איך אפשר לכער את עצמנו לשיא | צילום: IMDB

סרטו האחרון של רון האוורד הוא ממש לא סרט רע כפי שנקטל על ידי מבקרים מקומיים ועולמיים. הוא אפילו סרט די טוב וכזה שכל חטאו הוא שהוא בנאלי, שטחי למדי ועקב האכילס הגדול ביותר שלו הוא שהוא מבוים על ידי במאי מוערך ומשוחק על ידי צמד שחקניות יוצאות דופן, אשר מושכות אליהן פרסים, בפוטנציה. כאשר הוא דועך לאיטו ושנייה ורבע לפני הקרדיטים (אשר ייגדעו בגסות על ידי הפיתיון הבא של נטפליקס) - אף תוכלו לקרוא מה עלה בגורלם של גיבורי הסרט במציאות וגם תוכלו להבין שעל אף שהסיפור מעורר השראה בכל מיני רמות, אין בו יותר מדי מהחומר הזה שנועד לגרום לרגשות הצופים לעלות ולצוף.

הוא נעדר קונטקסט פוליטי וחברתי אמיתי, הוא מתנהל כמו כלב שרודף אחרי הזנב בעצלתיים ועל הדרך גם מלקק לעצמו את האשכים, מריח את ישבנו ומתבשם מהקלות שבה הוא מסוגל לענג את עצמו, בעצמו. ובכן, בדומה לחתול הג'ינג'י המרוצה מעצמו, גם רון האוורד, מתבשם מנוכחותן של קלוז ואדאמס ומנוכחות עצמו על הסט. צמד הסטאריות המאופרות מקבלות תפקידים לא קשים במיוחד, מתפרעות קצת על הסט עם נרגנות, עצבים וקריזות והן אפילו לא הראשיות בסרט. כולם כולל כולם מקבלים תסריט סטרייט פורוורד ולא מנסים להוכיח שיש שם משהו אחר מעבר למה שחשבתם שתקבלו.


שמישהו יקרא לגלן, אנחנו נעשה היסטוריה | צילום: IMDB

הפער הבלתי נתפס בין הרצון של האוורד וצוותו לראות איזה שהוא דיבידנד אוסקרי ובין החרבות המחודדות שהכינו עבורו המבקרים, היה מוגזם באופן כמעט בלתי נסלח, כיוון שאין ספק שאם היה מדובר בקאסט ובמאי שונים, ייתכן שהיהירות הביקורתית הייתה נעלמת אל מתחת לאפר הסיגריות שמפזרת סביבה גלן קלוז בחצי מהסצנות. אכן, מדובר בסרט של שעתיים, אשר מרגיש כמו אחד אשר נמתח על פני ארבע שעות ואכן אינו מרגיש מיוחד בשום שלב שלו, לא מרגש ואפילו הדמויות לא מרגישות תמיד אמינות במיוחד (ע"ע אובר אקטינג של איימי אדאמס) ועל אף כל הטרוניות, הוא מעניין, יש בו קסם וגם מגוון נושאים שאפשר היה לעבוד איתם טוב יותר.

סיפורו האמיתי של ג'יי.די ואנס (המגולם על ידי גבריאל באסו), שנכתב על בסיס הספר שכתב על חייו, הכולל ילדות הילבילית ובגרות באוניברסיטת ייל, עם משפחה משוגעת מאחוריו. הוא מתחיל באייטיז, ממשיך אל עבר שנות העשרה של המילניום הנוכחי ורץ מדי כמה דקות לאינספור פלאשבקים, המזכירים לגיבור הסרט את רכבת ההרים שהייתה ילדותו בחסות אימו וסבתו. "יומני האפלצ'ים" לא היה מועמד לנפק שום אוסקר עבור הבמאי שלו, אבל גלן קלוז עוד עשויה לצאת מהסרט הזה עם אוסקר ניחומים עבור עשרות שנים ותפקידים, במסגרתן נותרה רק מועמדת. מעבר לה ולקטגוריית האיפור שלה ושל אדאמס, ייתכן שלא ייחרט בזיכרון ועם זאת מדובר בהחלט בסרט מעניין, שנטפליקס יכולים שלא להתחרט שהכניסו לרשימת ההמלצות שלהם.


תחזיק אותי אם זו מועמדות שמינית, ללא פסלון בסוף | צילום: IMDB




"מבצע פינאלה" - ארגו ליהודים

לפני תשע שנים הרעיד בן אפלק את טקס האוסקר עם "ארגו" שלו והבריח שלושה פרסי אוסקר, כשם שדמותו בסרט הבריחה דיפלומטים אמריקאים מאיראן. שש שנים לאחר מכן הגיע בן אחר, קצת פחות צעיר וכזה שימי התהילה כבר מתחילים להרגיש די רחוקים וניסה להיות בתפקיד המוברח, אבל כאלף אלפי הבדלות - הוא מגלם את אדולף אייכמן וצוות יהודי-ישראלי מגיע להבריח אותו מארגנטינה אל ישראל, בשביל משפט התלייה שלו. הסוף ידוע מראש, הדרמה והמתח שנכנסו באמצע; קצת פחות.

האמריקאים כמובן מחוברים הרבה יותר לסיפורי הגבורה וההצלה שלהם ועל כן "ארגו" זכה בשלל פרסים ובהצלחה עצומה. כמובן שעצם היותו מותח, מרתק ועשוי נפלא, בעל קאסט מופלא - כל אלו תרמו את שלהם להצלחת הסרט. לאחר שש שנים מגיעה גם לישראלים והיהודים גרסה לא זהה, אבל כזו שמזכירה את זו שבה ביים וכיכב אפלק ולו במעט. הפעם מדובר בצוות ישראלי-מוסדי, אשר מגיע לבצע קצת איזון קוסמי ולחטוף את אחד מהאחראיים הראשיים, שעדיין היה ניתן להעניש, על פשעי השואה.


איך אומרים סלפי בספרדית? | צילום: IMDB

הסרט לא נחל הצלחה מרובה בארצות הברית ועדיין מדובר ביצירה מעניינת, חשובה ומותחת, על אף לא מעט פגמים שבה. הצוות הישראלי, אשר משחק באופן סביר למדי, לא מתעלה יתר על המידה ועדיין מדובר בתעודת כבוד עבור שחקנים מקומיים, דוגמת: ליאור רז ואוהד קנולר, אשר משתתפים בסרט הוליוודי מרובה שחקנים מובילים כמו אוסקר אייזק, בן קינגסלי ומלאני לורן ומשתלבים היטב, בתפקידים לא זניחים ואפילו יחסית חשובים להתפתחות העלילתית. מפגן גאווה ופרץ לאומיות לא יירשם פה, אבל בהחלט אפשר לסמן וי נחמד עבור הפרובינציה המקומית ועל ההשתלבות האיטית והטובה בהוליווד.

עלילת הסרט מספרת את סיפורם של סוכני מוסד, אשר נשלחו בעידוד ופקודת בן גוריון (המגולם לדקת ההופעה שלו על ידי סיימון ראסל ביל, שכל קשר בינו ובין ראש הממשלה הראשון, אפילו די מעליב) על מנת ללכוד את אחד הנבלים הגדולים בהיסטוריה של הנבלות. המבצע יוצא לדרך ונתקל דווקא בקשיים לוגיסטיים-ביורוק רטיים, אשר מצריכים עבודה פסיכולוגית עם אחד המוחות המבריקים בתחום. בן קינגסלי בהופעה ראויה ביותר מצליח להפיח אנושיות בדמות שכמעט קשה לצפות בה קורמת עור, גידים ודם שכנראה מעולם לא זרם בעורקיו.


המינימום שבן אדם בכלוב זכוכית מבקש - תעבירו ניגוב | צילום: IMDB

הביצוע של הסרט לוקה בחסר, גם מבחינת אמינות העלילה, במקומות מסוימים שאין בהם צורך (סיפור אהבה, בסרט שאפשר היה לדלג בו עליו) וגם מבחינת הקצב שלו, כאשר בניגוד ל"ארגו", הוא מתמקד יותר בפסיכולוגיה והאחד על אחד, מאשר בנתח הסקסי, של עלילת הסיפור, אשר מדגים את תפקידי הרודפים והנרדפים, במסגרתם צוות החטיפה של אייכמן נמצאים. לאחר שהאבק שוקע שוב קשה להתווכח עם העובדה שמדובר בסיפור שהיה חובה לספרו ואולי היה אפשר לחדד אותו בכמה מובנים ועדיין מדובר בסרט שעובר היטב ומצליח לרתק עד ובמיוחד לסופו.