שביל הפירורים ש"נטפליקס" משאירה (לצופים מחוץ לארץ)

בעוד ענקיות הסטרימינג הולכות ומתפתחות בעידן הקורונה, כמעט כמו סוגי המוטציות הארורות, נהוג להותיר מאחור את שמה של "אמאזון" בתור פקטור משמעותי ובהחלט אפשר להבין למה. עד כה, אין הרבה מדי תכנים הזכורים, מלבד The Boys המשובח ובאמת קשה להתחיל לדבר על מחלקת הקולנוע, כי היא עדיין מתקדמת בעצלתים למדי. לאחרונה החלו לבצבץ ניצני תקווה עבור מחלקת הקולנוע של Amazon Prime Video ו״צלילי המטאל״ עשה שירות נפלא לאותה המחלקה, כאשר ריז אחמד השאיר את השמיעה בצד והעניק את אחת מההופעות הנפלאות של שחקן בשנה החולפת.


אז איפה עוד רואים סרטים היום? | צילום: digitaltveurope

על HBO Max אין יותר מדי צורך להרחיב את הדיבור, כיוון שהיא את ערימות הדינמיט שתלה כבר לפני מספר חודשים, כאשר הוחלט לשחרר דרכה את סרטי האחים וורנר במשך שנת 2021, בהחלטה שמערערת את מעמדם של בתי הקולנוע אף יותר ממה שהם מעורערים גם כך. בינתיים אותה חבילה אדומה ונפיצה בהחלט מתפוצצת פעם אחר פעם בפניהם של הצופים כי כגודל הציפיות....ימשיך כבודו. בסופו של דבר ובעבור סקירה קולנועית לסרטי הסטרימינג בעידן המאתגר והמאותגר הזה, אנחנו מוצאים את עצמנו עם הקצפת המפתיעה, בדמותו של זמר מוכר, בלונדיני ומזוקן, כאשר הספקית היא לא אחרת מאשר Apple TV, שנוטה בינתיים להפיק מעט מאוד סרטים שמעניינים מישהו. בסקירה הנוכחית, נתחיל מהטוב יותר לטוב פחות, שדווקא מתויגים לא כפי שחשבתם, מבחינת זהותו של שירות הסטרימינג העומד מאחוריו.


"פאלמר" - תבכו איתו נהר

ג'סטין טימברלייק הוא זמר, לפני הכל. הוא התחיל הכל ב-NSYNC לפני, ובכן...עידנים ועבר להיות סוליסט מוצלח מאוד ואושיה מוצלחת בפני עצמו. קריירת המשחק שלו ידעה עליות ומורדות, כאשר הכל תחום במסגרת הבינוני פלוס או מינוס ולכן, כאשר הוא מגיע להוביל סרט על כתפיו באופן אקסקלוסיבי, הגבות מורמות ואנשים נוטים לשכוח, שעל אף שלא היה השחקן הראשי ב"גלגל ענק" של וודי אלן או ב"בתוך לואין דיוויס", הוא יודע את העבודה בתור שחקן דרמטי. ועדיין, כאשר טימברלייק מוביל סרט, הסבירות והציפייה הן לקבל אותו בתור שחקן מוגבל למדי, של סרטי אקשן או קומדיה רומנטית ואם תרצו, בשנים האחרונות, בתור טרול מדבב ומזמר, אשר החזירו אותו למשוך את עצמו משני קצוות החבל.


ספר להם איזו דרמה אני עושה על הסט | צילום: IMDB

אחרי שתצפו בסרט "פאלמר", שום גבה לא תורם יותר ואולי תהיה זו נקודת הפתיחה, ממנה יתחיל להרוויח את מעמדו בתור שחקן לגיטימי, שמפסיק לחלטר בתור זמר ולא להיפך. טימברלייק עטוף בקאסט איכותי וכמעט אנונימי, שאף עוזר לו להתבלט עוד יותר והוא נוחת היישר אל לב ליבו של תסריט משובח, בסרט שיודע בדיוק מה הוא רוצה מעצמו ומהצופים שלו. זה סרט שמערבב כמה נושאים טעונים ביחד ומובל על ידי נושא ראשי, שלא מעז לזנוח את המשניים; על אף הגודש העלילתי הדרמטי, השטף של הסרט נפלא והוא יודע בדיוק כיצד למהול את הנושאים הטעונים, לצד קלישאות דרמטיות באופן מידתי ולא מוגזם, על מנת לייצר את האפקט הדרוש.

אדי פאלמר חוזר לעיירה הנידחת שפלטה אותו לבית הכלא, לפני שנים רבות. הוא מיד מגיע לבית סבתו - ויוויאן (המגולמת על ידי ג'ון סקוויב הנפלאה, שהולכת ושועטת לקראת גיל 100 - מדהים!) ומתחיל לחפש את עצמו. בקרוואן שמחוץ לבית הסבתא, גרה משפחה לא מתפקדת, הכוללת אמא נרקומנית, ילד שמנמן עם נטיות מיניות נשיות ואיזו שהיא דמות אב אלימה ושיכורה מעורפלת. אתם יכולים לנחש את ההמשך, כאשר האם הלא מתפקדת (המגולמת על ידי ג'ונו טמפל המשובחת, שכבר שיתפה פעולה עם טימברלייק ב"גלגל ענק"), עושה את מה שמצופה ממנו ואכן לא מתפקדת, הקשר בין פאלמר לסאם הצעיר הולך ומתחזק.


אין כאן הפתעות בנוגע לכיוון העלילתי | צילום: IMDB

הנושא המרכזי הוא מורכבות השבת אסירים אל תוך חיים בקרב קהילה מתפקדת. נושאים משניים, אשר כמעט נכנסים בתור אגביים, מדברים על התמודדות עם ילדים שמעדיפים צעצועים ודרך חיים הממותגת באופן מגדרי וחד ערכי השונה מהמצופה עבורם, מצד הסביבה וכמובן בתים ומשפחות הרוסות, אשר פולטים באופן אוטומטי ילדים זנוחים למערכת קרה, שכמעט ולא מעזה לנסות פתרונות היקפיים ומלאים עבור הילדים עצמם. המון לסחוב עבור סרט של פחות משעתיים ועם זאת מדובר בסרט שפשוט עשוי נפלא, בכזה שממש לא מנסה להיות יותר ממה שהוא - דרמה מרגשת, אשר במרבית שלביה מרסקת את הלב, מתסכלת, אבל גם מהולה בהמון רגש וחינניות, שעליהם בעיקר אחראי ריידר אלן הצעיר, המגלם את סאם.

יש משהו כובש בסיפורים הללו על גבר קשוח, שמגלה שהוא עשוי מעיסה דביקה בתוך תוכו, כאשר מגיע הילד שזקוק לו. בכל שלב של הסרט אנחנו מגלים שהאישיות של פאלמר מעוצבת מכמה מקרים ואנשים, שעזרו או גרמו לו להפוך למה שהוא היה ולמה שהוא נהיה בסופו של דבר וטימברלייק בהחלט עוזר לבנות את הדמות הזו באופן מופתי. קשה לומר שתוכן הסרט הזה עומד להפתיע מישהו, אבל אפשר לומר בוודאות שהוא אחד מהסרטים המרגשים שפתחו את השנה הנוכחית ובהחלט ממצב את הכוכב שלו בעמדה חזקה מאוד, לקראת המשך ההתלבטות היכן הוא מניח את אסימוני הקריירה שלו.



הסרט "פאלמר" זמין לצפייה בשירות הסטרימינג של "Apple TV". כנראה שאת התפוח הזה לא תנגסו בקרוב.



"דוד פרנק" - כשוויז'ן גידל שפם

את אלן בול, במאי הסרט, לא תמצאו יותר מדי בעמדת הבמאי. לעומת זאת בתור כותב הוא מוכר הרבה יותר, כאשר הוא אחראי על כתיבת והפקת "אמריקן ביוטי" וגם כמובן "דם אמיתי", שהגיע בשלב מסוים לרמה של קאלט, אבל כזה שפשוט לא ידע מתי לעצור. בול לוקח על עצמו להציג סיפור על התנגשות בין שני עולמות, בשנים בהם ההתנגשות הזו הייתה מלווה בהדף רב וחזק יותר ומביא אותו אל מסך הטלוויזיה (כי, כי.......קורונה וזה מה יש בינתיים). הוא מספר את סיפורה של בת', נערה צעירה שמתבגרת, יוצאת ללמוד ועוזבת את העיירה הרדנקית בה היא חיה, בעודה מתחילה את חייה בתפוח הגדול של שנות השבעים.


הולכת לתפוח הגדול, אבל דווקא לא בשירות הסטרימינג שלו | צילום: IMDB

היא מספרת על ההשפעות החזקות שהיו לדודה עליה; הדוד המבוגר, אשר תמיד היה נחשב לכבשה השחורה של המשפחה ובעיקר עבור הפטריארך הגדול, סבה של בת'. עם הדקות הנוקפות אפשר להבין כי הדוד פרנק בחר בחירה לחיות באופן שונה ממה שלימדו אותו בעיירה הנידחת, ממנה הוא בא והטיול שייכפה עליו ועל בת' יחד, בחזרה אל עבר עיירת הולדתם, הולך להיות כל דבר חוץ מטיול ביקור משפחתי פשוט, כאשר מצטרף אל הנסיעה אורח לא קרוא ולא צפוי, לפחות על פי ההתפתחות של תחילת הסרט.

המיקוד של בול בדמות הראשית בעייתי למדי, כאשר הוא מזגזג בין פרנק לבין בת' בתור המושא הראשי של הסרט. גם שם הסרט לא תורם להפחתה מהבלבול, כאשר הזהות של הגיבור עשויה להתפרש לשני צדדים. תחילת הסרט מובלת באופן טוטאלי על ידי סופיה ליליס (המצוינת מ"זה" החדש; זו שמשהו בה זועק: מולי רינגולד בכל שלב ושלב מהסרט), המשכו של הסרט, לעומת זאת, מתחיל למסמס את הגבולות שבין גיבוריו ואילו השליש האחרון עובר להתמקד בפרנק באופן טוטאלי ובסיפור שהולך ונהיה נדוש, במידה מסוימת.


סליחה שגזרתי את הסדין, כדי לתפור לי מכנסיים | צילום: IMDB

העלילה מעניינת, אבל לא מושכת מספיק והאמפתיה והחיבה לדמויות נעצרת בשלב מסוי, בעיקר הודות לחילופי השלטון בין הדמויות שמובילות את הסרט. לילס ובטאני בתפקידים טובים, אבל מעל כולם זורח השחקן הלבנוני (ששיחק גם תחת בול, בסדרה "עמוק באדמה") - פיטר מקדיסי, אשר כמעט ולא צריך להתאמץ במשחקו, כאשר החיוך השובה שלו עושה את מרבית העבודה, באמינות המשחק וגם פשוט...בחיוך.

קשה לומר שהסרט מצליח לרשום שיאים דרמטיים יוצאים מגדר הרגיל ועל אף שישנן טרוניות קבועות בנוגע לאורכם של סרטי הקולנוע מהעשור האחרון, דווקא הפעם זה מרגיש כי הוא נגמר די מהר, מכדי שיהיה אפשר לפתח את העלילה באופן עמוק. על אף הבעיות הלא מעטות שהסרט נושא עימו, עדיין מדובר בסרט, שמציג נושא חשוב, שהרלוונטיות שלו בתור נושא ייחודי הולכת ומתמעטת, עם נאורות עולמית רחבה. הדמויות קלישאתיות וקשת ההתפתחות שלהן איננה רחבה דיה, אבל מדובר בדמויות המגולמות היטב וכאלה שעושות את העבודה, בשיווק הסרט לצופה.



"דוד פרנק" זמין לצפייה בשירות הסטרימינג של Amazon Prime Video. ובארץ? הצחקתם...ממש.



"הדברים הקטנים" - שלושה זוכי אוסקר בשביל זה?

ארבעה פסלוני אוסקר נכנסים לסט. קוראים את התסריט ונוחרים בבוז...מראים להם צ'ק; מתמוססים לכדי אבק ומשאירים את נציגיהם להמשיך ולהשתתף במותחן הבינוני של השנה, אשר מבליט מעל הכל את שלושת המשתתפים שבו - זוכי האוסקר לשעבר: דנזל וושינגטון, ג'ארד לטו וראמי מאלק. "שבעה חטאים" של דיוויד פינצ'ר מהדהד באיזה שהוא מקום בראש, אולי. אולי בראשו של וושינגטון, שסיפר בראיון, שצפה במותחנים משובחים בכדי להכין את עצמו לתפקיד ואולי בראשיהם של חובבי קולנוע בעלי ותק, אבל כל קשר בין סרטו של ג'ון לי הנקוק ("הזדמנות שנייה", "המייסד" ו"להציל את מיסטר בנקס") לבין יצירת המופת של פינצ'ר, הוא אולי בחירת השחקנים המוצלחת של צמד הבמאים.


ריחוק חברתי כושל ובלי מסיכה - קבלו קנס של 5,000 ש"ח | צילום: IMDB

מעבר לבחירת השחקנים, בראשם לטו, שנוצץ כרגיל עם משחק בולט ולא שגרתי, זה נראה יותר כמו חיקוי דהוי, שמנסה לשחזר ולהעתיק הצלחות עבר. וושינגטון שב לתפקיד השוטר, בפעם המי יודע כמה, ראמי מאלק הולך להיות מתוסבך קשות בשנים הקרובות, כאשר שום תפקיד לא יוציא אותו מזה שהניב לו את האוסקר (ובצדק) ולטו...אין שום דבר שיכול להגדיר אותו בתור שחקן של תפקידים מסוימים. הוא תמיד היה ויישאר האקסצנטרי, המיוחד ויוצא הדופן שקשה לשים עליו תווית אחת, אלא למלא אותו כמו מזוודה שיוצאת בעודף משקל מנתב"ג בימים יפים.

אז דנזל הוא דיק. כלומר, מגלם את תפקידו של ג'ו דיקון, המכונה "דיק". הוא מגלם את בלש לשעבר, אשר עבר לתפקיד של שוטר פשוט בעיירה נידחת וכאשר סדרת מקרי רצח מתחילה לעלות בעיירה הסמוכה, הוא מוצא את עצמו בביקור בתחנה הקודמת שלו, כאשר את תפקידו ממלא בלש צעיר וחמור סבר (מאלק). מה שמתחיל בתור סדרת עקיצות הדדיות בין שני אנשים שחושבים שהם לא דומים זה לזה, ממשיך בתור סוג של מורה ותלמיד ההולכים ונהיים אובססיביים יותר ויותר בנוגע למקרים שלהם ורואים בעצמם שליחים, אשר יביאו את הגאולה והישועה לנשמות של הנערות שנרצחו וכמובן יגנו על אלו שעוד מסתובבות חופשי.


עכשיו זה נראה כמו ריחוק חברתי תקני. קבלו בונוס. | צילום: IMDB

אז אם זה נשמע לכם כמו תסריט שנכתב אלפי פעמים ובוצע לפחות מאות ועל ידי אותו מספר של שחקנים? אתם בהחלט צודקים, האם יש כאן טוויסט מסוים או עניין עודף? קצת פחות. לי הנקוק מנסה לנבור בנפשו המעונה של דיק ובנפש המעונה שאותה הוא מאמן, חושף עוד ועוד פרטים וכמובן מציב אניגמה אחת, שהיא בהחלט מסקרנת ומהווה עוגן עלילתי חשוב, שעליו הוא גם מצליח למרוח את הסרט על קצת יותר משעתיים - החשוד המרכזי (מגולם על ידי לטו המצוין), אחריו מזדנבים השניים.

לי הנקוק אולי מנסה לשוות חשיבות לדמויות של שני הבלשים, אבל בהחלט אין כאן מוקד משיכה יוצא דופן, מה גם ששני השחקנים המרכזיים בהופעות חיוורות ועייפות מהזן של: "רק תן ת'כסף ושחרר אותי מהסט כבר". גם העומקים, שלל נקודות השיוויון וההתפתחות הדרמטית בסוף הסרט מרגישים יותר אגביים ופחות מרגשים או מקוריים. תורמת לכל העובדה שהמקוריות העלילתית כמעט לא קיימת ונדמה שההפקה חשבה שזה רעיון טוב דווקא לשפוך הרים של כסף על המשכורות של השחקנים הראשיים ולחסוך באלו של הצוות המקצועי ולצפות להצלחה מיידית. כך עוד סרט מרובה תקציב וציפיות ואחד נוסף בעידן HBO Max עשה את המסלול הבטוח מראש הר הציפיות, התקציבים והשחקנים הגדולים אל תוך התבוססות בביצה הבינונית שזימנה לו התקופה.



הסרט "הדברים הקטנים" זמין בשירות הסטרימינג HBO Max. ואצלנו בארץ? אולי בפעם אחרת.