"בדרך שלהם": בדרכו האחרונה

בריאן דנהי הלך לעולמו כשבועיים לפני צאת הסרט בארצות הברית. השחקן המבוגר היה מוכר בעיקר בזכות תפקידו בסרט "רמבו: משחק הדמים", כאשר גילם את השריף, שהיה האנטיגוניסט הראשי בסרט. מעבר לאותו תפקיד אייקוני, גילם לא מעט תפקידי מפתח בסרטים משנות התשעים וגם הסרט הנוכחי לא היה לו האחרון שמשתחרר לאחר מותו ועם זאת, יש בו משהו כל כך מייצג עבור תום קריירה וחיים של אחד השחקנים הפחות מוערכים, שבאמתחתו זכייה בגלובוס הזהב (בעבור תפקידו על "מותו של סוכן").


תודה על קריירה נפלאה | צילום: IMDB

דנהי גם לקח חלק בשתי הפקות שטרם השתחררו ואותן לא יזכה לראות רואות אור מקרן: "בן הדרום" ו"מסע של יום ארוך". בסרט הנוכחי הוא מגלם תפקיד, שכבר גולם על ידי לא מעט שחקנים בשלהי הקריירה שלהם ו"גראן טורינו" הוא אחד כזה, העולה במחשבה הראשונה, בעת הצפייה בסרט. דנהי מגלם את דמותו של דל; אדם זקן ובודד, אשר מתגורר בעיירה מנומנמת, אליה מגיעים אם ובנה – קת'י וקודי. השניים מגיעים על מנת לפנות את בית אחותה של קת'י, שנפטרה ולהכשיר אותו למכירה עתידית.

זהו מסוג סרטי האינדי, האינטימיים והמרגשים, שאתם יודעים פחות או יותר לאן הם הולכים ועדיין האפקט שלהם עוצמתי, בעיקר בזכות השקט והאווירה שהם יוצרים. הפעם לא מדובר באשמאי זקן וממורמר, אלא בשלוש נפשות בודדות, אשר מחפשות קצה חוט של תקווה, אשר יפיג את בדידותן. גם דל הזקן, גם קודי הילד וגם קת'י, אי שם באמצע – כולם בודדים וכולם מתנחמים זה בחברתו של זה, על מנת להפיג את הבדידות וזה נראה ועשוי נהדר ומרגש.


הגיעו בשביל למכור ובשביל למצוא את עצמם | צילום: IMDB

קת'י, שאין בחייה נפש בוגרת מלבד בנה, מרכיבה לעצמה, פיסה לאחר פיסה, תמונה עצובה אודות נפשה וחייה של אחותה המבוגרת, שנפטרה לבדה, כאשר היא מנקה ומסדרת את דירתה ולאט לאט נופל לה האסימון שאיש לא הכיר את אחותה באמת, כולל קת'י עצמה. דל, ששכל את אשתו וקרובת המשפחה היחידה שיש לו היא בתו, אשר גרה הרחק ממנו, היה השכן של אחותה של קת'י ומוצא חבר ודמות של בן בקודי, המצטייר כילד די מבודד חברתית, שמעדיף את הטאבלט שלו ושיחות קצרצרות עם אימו על משחק עם ילדים בגילו.

אנדרו אהן, במאי הסרט מחלץ בפשטות מקסימה את הרגעים הכל כך אגביים במקומות ומצבים הכי פשוטים, שם נפשם של גיבוריו הכי חשופה, פגיעה וכנה. בין אם מדובר בנסיעה או ארוחה משותפת ובין אם מדובר בסידור חפצים, שנשכחו בדירה של האחות המתה. הגיבורים מצטיירים בתור כאלו הכמהים לאהבה, חיבה וזאת כיוון שאיבדו אותה או לא חוו אותה בכלל; מעל כולם מרחף לו גורם הבדידות המרכזי והוא: אפריל, אחותה של קת'י, אשר קישרה בין כל אותם נפשות מעונות ובעצמה הייתה סוג של נפש בודדה מוקצנת ומוגזמת, שבערוב ימי הבדידות שלה ציוותה את המפגש הקצר בין שאריות משפחתה לבין שכנה הבודד.


בוא, אלמד אותך לעשות דריפטים עם מכסחת הדשא | צילום: IMDB

אין הרבה יותר מדי התחכמויות מתחת לפני השטח, בכל הנוגע למסרים בסרט הזה. הוא מהווה תמונה אשר מחצינה מצבים בחייהם של אנשים בודדים ואת השמחה והאושר שכל אחד מסב לשני וממלא את החוסרים שיש לכל אחת מהדמויות. קודי (ע"ע - הילד) מוצג באופן די קלאסי לסרטים מהסוג הזה; ללא דמות אב וללא חברים בולטים בחייו, הוא מנוכר למדי, על אף שהוא עושה רושם של ילד חביב ומסביר פנים והוא מגיע כחלק מחבילה, עם אמו המלמדת אותו להתרחק מזרים ובעצמה מעדיפה לא להיקשר ולא לקשור שום קשר, אלא אם מדובר בבנה יחידה.

דמותו של דל, כאמור, היא דמות מפתח וקלאסית בסרטי יחסי הורים וילדים משלימים. הוא לא מנוכר לחלוטין, על אף שזה הרושם הראשוני שהוא מנסה לשדר. הוא מחלץ חיוך ראשון די מהר ולא מנסה שלא להתחבב על קודי ואינו מנסה אפילו להסתיר את המחסור ואת כמיהתו לקשר אנושי, מאז שאשתו נפטרה ומעצם העובדה שביתו רחוקה ולא מורגשת יותר מדי בחייו.


אין התחכמויות הפעם - פשוט מרגש | צילום: IMDB

אין פיתוח יותר מדי לעצם העובדה שדל הוא ווטרן, אשר לחם בקוריאה ולכך שהוא מאמץ לליבו את קת'י ובעיקר את קודי, שהם אמריקאיים ממוצא אסיאתי. עובדה וויזואלית, שעשויה לגרום לניכור ראשוני, אך כאמור איננה מפותחת בתור נושא כלשהו בסרט. כן מפותחת במעט העובדה שדל כבר מתחיל לראות את הסוף וזאת ניכר בעיקר בטיול הקצר שלו עם חברו רוג'ר (המגולם על ידי ג'רי אדלר), שנראה כמו סנילי בתחילת דרכו ובתור קטליזטור עבור דל, להבין שזמנו בעולם כנראה לא רב.

מדובר בסרט, שנראו לא מעטים כמוהו, אבל מעטים אלו שהצליחו להשפיע ונגעו כמו זה ובהחלט הוא מהווה פרק נוסף במורשת הארוכה של סרטי הקולנוע שהותיר אחריו דנהי הנפלא, שאולי מעולם לא היה שחקן משפיע וזוכה פרסים נוצצים ויוקרתיים, אבל תמיד היה שם, בשביל לספק הופעות מספקות בסרטים ראויים והוא בהחלט דמות שתחסר בנוף ההוליוודי הוותיק.


תחסר לנו - שחקן נפלא | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
אינדי אינטימי ואישי, מהווה יופי של אחד מסרטי הפרישה מחייו של דנהי. רגיש, איטי וממוקד מטרה. פשוט סרט נפלא.

משפט על הבמאי:
סרטו השני בלבד של אנדרו אהן, שבהחלט מצליח לשלב היטב בין ריאליזם לבין קורטוב שמאלץ. בלי הרבה פומפוזיות ובעיקר דרך חשיפה מדודה של הדמויות, הוא מצליח לייצר מלודרמה נפלאה ומרגשת.

משפט על השחקנים:
כן, דנהי הוא המורשת של הסרט ועם זאת, הוא לא לבד. לוקאס ג'יי הספיק כבר להשתתף בלא מעט סרטים על אף גילו הצעיר ואת הסרט הזה הוא מוביל באופן מרשים ביותר. הונג צ'או (ליידי טריו מ"השומרים") מגלמת את קת'י באופן נפלא והטריו הזה בהחלט לא זקוק לעוד עזרה בשביל להרים את הסרט הנפלא הזה.

משפט על אורך הסרט:
פחות משעה וחצי. חד, חלק וממוקד. בלי מריחות ועם מקסימום דרמה ורגש. נהדר.

[stasr4]

"בדרך שלהם" זמין לצפייה ב-yesVOD