"בא ב-VOD": מהשלג ועד לחלל, והכל בצרפתית

פסטיבל ירושלים של השנה המוזרה הזו הפיק עבור קהל הצופים את דרמת ה(כמעט)חלל המשובחת בכיכובה של אווה גרין ובבימוייה של הבמאית הצרפתייה - אליס וינוקור ואילו הסרט הצרפתי של הבמאי הצרפתי-גרמני דומיניק מול כבר עשה את סבב ההופעות הפסטיבלי שלו בוונציה של שנה שעברה ולפני מספר חודשים גם החליט לדלג ישירות לספריית ה-VOD. שניהם ייחודיים ונפלאים בדרכם והגיע הזמן להזמין אותם לסלון שלכם גם כן.


"רק החיות" - כי הן כנראה לא צריכות ללכת להתחסן

מותחן צרפתי. משהו מאוד פרגואי משודר מהסרט אל מן סיקוונס הפתיחה שלו ואותה ההתחלה בהחלט מאותתת על מסתורין ופיתולים עלילתיים מרובים. רגע אחד פוגשים הצופים את מי שנראית כדמות הראשית של הסרט ולאחר רגע נוסף מתדפק על דלתנו המנוע העלילתי המרכזי - אישה נעלמת מביתה ובלש מקומי, מעיירה צרפתית מנומנמת, מתחיל לחפש כיוונים למציאתה. לאחר כמעט רבע סרט, העלילה מתחילה להתפצל למספר כיוונים שונים עם גיבורים חדשים ושונים, אשר יצוקים למשך זמן מדוד ומחלקים את הסרט בין מספר דמויות שונות, שיתרמו לפענוח התעלומה.


איפה שמתי את מעדר השלג שלי? | באדיבות yes

מעבר להיותו מותחן מצוין, "רק החיות" הוא סיפור על אנשים פגומים, מצולקים וכאלו שמחפשים קשר חם או כמעט כל סוג של קשר אנושי. כל הסיפורים שזורים זה בזה ביד אומן ומציגים שברירים מתמונה מלאה, שקצת לפני סופה, נשפך אור מלא על הפרשה המרכזית ועל אם הדרך מאיר פנס על אותן נפשות כמעט מעונות. חוט השני שעובר בין כל אחת ואחת מהדמויות מציג אנשים שונים ממעמדות שונים, שתכליתם זהה וכמעט לא מושגת וכל אחד מהם מקבל את זמן המסך שלו, בשביל לעורר את רגשותיו של הצופה ואת הזדהותו עם אותה הדמות.

הייחודיות של הסרט היא הלפיתה שלו בגרון הצופים והעובדה שהוא מרתק מהדקה הראשונה ועד לזו האחרונה. הוא מבשל לאט את עלילתו ומעניק תשומת לב לכל אחת ואחת מדמויותיו וכל אחת מהן מרתקת בדרכה שלה. בין היתר מככבים שם שמות גדולים מהקולנוע הצרפתי דוגמת: ולריה ברוני טדסקי, שחקנית, במאית ואחותה של קרלה ברוני (סרקוזי), דמיאן בונארד, שהיה פנטסטי ב"עלובי החיים", ודניס מנישו המהפנט מ"משמורת" (ועוד כמה תפקידים נהדרים בקולנוע ההוליוודי). כמעט לקינוח, אפשר להוסיף את "הקשר הישראלי", כאשר מככבת בסרט גם נדיה טרשקייביץ', אשר הופיעה ב"דיבוקים" הישראלי-צרפתי, בתפקיד משובח.


שעה מטפסת, אפילו רכב אחד לא עצר לי | באדיבות yes

אם יש סרטים שגורמים לגעגוע עז לבתי הקולנוע הסינמטקיים והאינטימיים, זהו בהחלט אחד מהם. מותחן מרתק, שהיה יכול להיות נפלא להתמגנט אליו ולהתהפנט ממנו בבית קולנוע מוחשך ושקט. חווית צפייה וחיבור רגשי לדמויות, אשר קשה לחוות דרך מסך הטלוויזיה באופן שלם. מה לעשות? עד שמשהו יתחיל לחזור, אנחנו נאלץ לראות גם את הטובים הללו במסך הבית.




פרוקסימה - בעיקר מקסימה

דרמה (כמעט) צרפתית. בבימוייה של במאית צרפתייה ועם גיבורה ראשית שכבר שכחנו שהיא צרפתייה. למעשה הסרט הזה דובר בעיקר צרפתית, אבל גם מתגלגל לו באנגלית, רוסית וטיפה'לה גרמנית. לכאורה אתם חשים שאתם צועדים לקראת עוד מסע חללי, בפועל מדובר בדרמה סוחטת, שהיא הדמייה מתמשכת לאיך החיים ייראו עבור אסטרונאוטית בחלל. הסרט הקטן-גדול הזה הוא חוויה רגשית, שכאילו מתיימרת להתנהל על מי מנוחות, כמו הגיבורה שלה, אבל מבפנים היא שוצפת וקוצפת.


השקט שלפני הסערה והטבילה שלפני הטיסה | באדיבות yes

אווה גרין מגלמת את תפקידה של שרה (שם מחייב לחלוטין), אשר כל מאודה וחלומותיה הסתכמו בטיסה לחלל החיצון. התנאים הבשילו לכדי העובדה שהיא תהפוך להיות אסטרונאוטית ונציגת צרפת למסע למעלה והיא מתחילה תוכנית אימונים קשוחה מאוד, ביחד עם עוד שני חברי הצוות שלה - אסטרונאוט אמריקאי (בגילומו של מאט דילון ההולך ומשתבח עם הגיל) ואסטרונאוט רוסי (המגולם על ידי אלכסיי פאטב). ההכנות ולבסוף גם הטיסה, לחקור את מאדים, הם רק סיפור המשנה לכך שכל אותו המסע הוא מבוא לכך ששרה הולכת ומתנתקת מבתה היחידה - סטלה, אשר מועברת למשמורת אצל הגרוש שלה, כלאחר כבוד.

שרה מקבלת תמונת מדגם מהחוויה הכללית שהיא עומדת לחוות, במקביל לזו האמיתית בחלל החיצון ורואה בדיוק כיצד היציאה מהאטמוספרה עומדת להשפיע עליה, בכל הנוגע לקשר שלה עם בתה. אליס וינוקור, במאית הסרט ("ילדות פרא") לוקחת דמות נשית ראשית, מכניסה אותה לסיטואציה שהיא גברית כביכול ומציגה את הקרע ההולך, מתפתח והכמעט טבעי בין אם לבתה, במשך תקופת ההסתגלות של השתיים לקראת העתיד לבוא. התפקיד הנשי הקלאסי מגיע לכדי התנגשות עם התפקיד שאמור להיות פורץ תקרות הזכוכית, אשר אותו מתיימרת לייצג שרה, בהיותה חלק אינטגרלי ממשלחת מוערכת לחלל החיצון.


כלא הזכוכית שלא רבים יזכו להגיע אליו | באדיבות yes

דילון מגלם אנטגוניסט קלאסי שגם ישבור את דמותו המיזוגנית והסטריאוטיפית בהמשך הסרט ואילו גרין מגלמת תפקיד דואלי, חצוי וכמעט מושלם ברמה של אוסקר, כאשר היא נוטלת כובד משקל עצום על כתפיים דקיקות ומראה כי גם לאחר לא מעט נפילות בבחירות שלה, היא יודעת בדיוק מתי לקחת תפקיד אשר ימנף אותה בחזרה אל על (ולא רק לחלל). הנושאים, כבדי המשקל, שבחרה וינוקור להתמודד עמם בסרטה, יכולים למלא הרבה יותר מהשעה וארבעים שהיא הקציבה לעצמה ועם זאת, היא מצליחה להעביר את כל העומס הזה, לחלק אותו ולפזר אותו במידה מדויקת בכדי לייצר דרמה כורכת, מרתקת ומבוצעת באופן נפלא.