התפוח הגדול: ביקורת Apple+ Back 2 Back

בעלי הבית בחברת הסטרימינג, לבית אפל, כבר הולכים ומאבדים את זה ומוכנים לעשות כל מה שצריך בשביל להתחיל ולהביא קצת יוקרה הביתה, מעבר לתכנים הולכים ונצברים. התחרות בתחום הפלאפונים הוכיחה לאנשי התפוחים ששוה להתרחב לעוד תחומים וניכר כי בעוד נטפליקס והמתחרות הגדולות משלשלות תכנים באופן בלתי נשלט, דווקא אפל הגדולה מנסה לשמור על איפוק מסוים בכל הנוגע לתחום הקולנוע אצלה. הם רוצים ללכת על איכות ולאו דווקא על כמות ובינתיים הולך להם ממש לא רע. הנה שניים שדיברו חזק בשירות הסטרימינג של אפל ולחלוטין שווים את הזמן שלכם על מסך שהוא קצת יותר גדול מזה של האייפון שלכם.


קודה - המועמד של אפל לאוסקר

צופי הקולנוע המקומי הולכים להפסיד את הסרט הזה בענק והכל בגלל הפלטפורמה שעליה הוא משודר-מוזרם. הזוכה הענק של פסטיבל סאנדנס האחרון, בכל כך הרבה פרסים: ארבעה מהם, ליתר דיוק, אשר כללו את זה של הסרט הטוב ביותר בתחרות העלילתית ואת פרס הבימוי. הקהל העניק לסרט את פרס חביב הקהל ונדמה שבטקס האוסקר, שיגיע לא בקרוב מדי, הסרט הזה עומד לדבר חזק מאוד. מי שהולך להרוויח לא מעט קרדיט והמון פרסום חיובי, יהיו קבריניטי רשת הסטרימינג של Apple TV+, אשר נמצאים בפיגור מתמיד אחרי יריביהם מרשתות הסטרימינג האחרות: נטפליקס, אמאזון, דיסני פלוס ו-HBO והפעם יש להם הזדמנות לשנות קצת את גורלם ודרכם, מעתה והלאה.


אני הולך להטביע את הנטפליקס הזה שלך! | צילום: IMDB

מבוסס על הסרט הצרפתי, אשר זכה להצלחה לא קטנה בעולם בכלל ובארץ בפרט: "משפחת בלייה" ועם תיקון קטן בגרסתו האמריקאית. בסרט הצרפתי גולמו השחקנים הראשיים, החירשים, על ידי שחקנים שומעים ואילו הפעם, כמעט ובלתי ניתן להאמין: החידוש והחיקוי האמריקני דווקא עולה על המקור ואפילו מתקן אותו ברוח ה-PC השולטת בארצות הברית בפרט ובעולם בכלל. מעבר לכך שהאותנטיות בסרט הנוכחי גבוהה הרבה יותר, בזכות השחקנים החירשים ובראשם מרלי מטלין (זוכת האוסקר על תפקידה ב"ילדים חורגים לאלוהים"), הם מצליחים לשבות את הצופים, בזכות מנעד רחב יותר של הבעות פנים, תנועות גוף ואמינות, באופן כללי.

דווקא הסרט עצמו, בקווים הכלליים שלו לא יכול היה להיות בנאלי יותר ממה שהוא. הסיפור עצמו, התפתחות האירועים וגם הסיום מזכירים עוד ערימה של סרטי נעורים צפויים ולעוסים היטב. הביצוע, לעומת זאת, מעלה את הסרט רמה אחת למעלה. סיפור הרקע והכנסת עולם החירשות פנימה וגם, מעל הכל, הרגש העצום שהסרט הזה נוסך בצופיו, הופכים אותו להיות מה שהוא: מועמד לגיטימי לחלוטין, שקורע מעצמו את אריזת ה-Feel Good ומכניס פנימה נושאים כבדי משקל ודרמה משפחתית קורעת לבבות, המתובלת בהמון הומור מחמם לב. בקיצור ולעניין, אתם כנראה הולכים להזיל דמעה, שתיים או יותר במהלך לא מעט חלקים בסרט הזה.


אבל הבטחת לא לבכות במהלך השיר | צילום: IMDB

העלילה עצמה לוקחת את הצופים היישר אל עיירת דיג קטנה במסצ'וסטס, שם מתגוררת רובי (אמיליה ג'ונס) - הבת השומעת למשפחת רוסי. הוריה ואחיה הבכור חירשים (וכאמור גם מגולמים על ידי שחקנים חירשים), עובדה שמעלה אותה כמה דרגות בסולם הנחיצות והפיקוד בבית. אביה (טרוי קוסטור), אחיה (דניאל דוראנט) והיא מתפעלים את סירת הדיג שלהם, על מנת להביא פרנסה הביתה ובכלל המשפחה הזו היא משפחה, שעל אף הקשיים איתם התמודדה במשך כל החיים, לוקחת את כל סיפור החיים באיזי, בהומור וברוח טובה. יש תסכולים, יש חיכוכים, אבל בדרך כלל הם מטושטשים בדיוק כמו ערימת הצלילים, אותה מתקשים שלושה מבין ארבעת חברי המשפחה לשמוע.

הטוויסט העלילתי וגם כובד המשקל הדרמטי של הסרט מסתובב סביב העובדה הפשוטה: רובי רוצה להתקדם בחייה. היא מוצאת לה נישה, אותה משפחתה המרוכזת בעצמה, באופן יחסי, לא תצליח להבין לעולם - היא אוהבת לשיר והיא אפילו די טובה בזה, גם המורה האקסצנטרי שלה (יוג׳יניו דרבס) טוען כך. כמה משיאיו הדרמטיים והמרגשים של הסרט סובבים סביב העובדה שמשפחתה של רובי לא מסוגלת להבין או להכיל את איכויותיה המוזיקליות והם רואים בה בעיקר עזרה בתרגומם עבור העולם שבחוץ והמתווכת המוצלחת שלהם, מעבר לעובדה שהיא בתם האהובה. המבט הבוחן של הסרט על הורים, אשר לא תמיד מסוגלים להעריך את הגאונות של ילדיהם, הוא מבט מעניין של הבמאית שון היידר, מכיוון שזו לא בעיה ייחודית רק למשפחות עם פערי שמיעה, אלא גם לכאלו רגילות, שם שומעים זה את זה, אבל לא תמיד מקשיבים.


גם בהתחלה וגם בסוף. הם משפחה ולא משנה מה הם שומעים | צילום: IMDB

בסופו של דבר מדובר בסרט מוזיקלי, דרמטי, קומי ופשוט מיוחד, בגלל נושאו המרכזי, אשר עטוף במיטב האלמנטים של כל הז'אנרים וכן, עדיין מרגיש בעטיפה הניילונית שלו כמו סרט תיכונים בנאלי לחלוטין. אבל בדיוק כמו בדיסקים, שפעם הייתם קונים; אחרי שמסירים את עטיפת הניילון המרשרשת והריקנית ופותחים את כיסוי הפלסטיק לרווחה, אתם עומדים לקבל גם חוברת מהודרת, עשויה דפי כרום וגם דיסק מעוצב היטב, מרשים חיצונית ובעיקר ומעל הכל, מלא תוכן מרגש, מקסים וכזה שיילך איתכם הלאה.






"הבנקאי" - אפל ממשיכה לחפש את הפלוס


הטלוויזיה של Apple TV+ קיבלה, מוקדם יותר השנה, תוספת כוח משמעותית בדמותו של סרט מבוסס מקרים אמיתיים, שכמעט ולא עלה בגלל האשמות בנוגע לאחד המפיקים שלו, ב...איך לא? הטרדות מיניות. הבעיה הייתה נעוצה בעצם העובדה שאותו אדם הוא בנו של מי שמוצג כגיבור הסרט - ברנארד גארט ג'וניור, שהוצג בסרט בתור ילד קטן ובנו של כוכב הסרט: ברנארד ג'וניור. החשדות היו שהתעלל באחותו למחצה - סינתיה גארט והן גרמו לכך שהסרט נדחה ממש מעט לפני שתוכנן להשתחרר ברשת הסטרימינג התפוחית.


כמה זמן לוקח לסרט להגיע לטלוויזיה? נו... | צילום: IMDB

עובדות לחוד ומציאות לחוד ולאחר שניקו קצת את האבק מסביב, הרשו לעצמם קברניטי שירות הסטרימינג להוציא לאור את הסרט בכיכובם של אנת'וני מקי, סמואל ל. ג'קסון וניק הולט. זה כבר בעייתי לומר על שחקני קולנוע שמופיעים בתור גיבורי על או בסרטים מבוססי קומיקס שהם נפגשים בסרטים מז'אנרים פשוטים ורגילים, כי איפה שלא תירו קור עכביש, תמצאו שחקן קולנוע שאיכשהו השתייך בתור גיבור על לסרט מעולמות הקומיקס הבלתי נגמרים. ג'קסון ומקי שייכים לעולם של מארוול ו"והנוקמים" ואילו הולט ל"אקס-מן" וסוני (בינתיים).

ג'ורג' נולפי ("כנגד כל הסיכויים") מביים את אנת'וני מקי, אשר מגלם את ברנארד גארט, איש נדל"ן בצבע הלא נכון, אי שם בשנות השישים. גארט מגיע ללוס אנגל'ס בכדי לקבל הזדמנות קצת יותר שווה מאשר זו שלא הצליח לקבל בטקסס, מכורתו. מה שמרגיש כמו עוד סרט על שחורים שמנסים לעשות מהפכה, מקבל סוג של תפנית לסרטי נוכלים או רמאים, עם טעם וריח של רובין הודים, שלוקחים מהעשירים (והלבנים) ומעניקים לאלו שיש להם פחות יכולות. אכן מדובר כאן במהפכה עם טוויסט, כאשר גארט חובר לג'ו מוריס, שהוא טייפקאסט מאוד גנרי לזה שמגלם סמואל ג'קסון במרבית סרטיו - אדם נהנתן, קליל וגס רוח, במידת מה ובמיוחד אל מול גארט הקר, המחושב והמבריק.


הפכים...נמשכים | צילום: IMDB

השניים מבינים שבתור שני שחורים, חכמים ובעלי ממון ככל האפשר, אין להם יותר מדי מה למכור לסביבה הלבנה ועל כן הם נעזרים בשירותיו של מאט סטיינר, בחור צעיר שרק מרגיש קצת סתום ותמים, אבל מוכיח שאפשר לבנות עליו להיות הפנים הלבנות של עסק שמבצע הלבנה חוקית למדי, אבל לא חושף פרט קטן והוא הזהות של הבעלים שלו. לשלושה ישנה צלע רביעית, שהיא המתווכת הסודית והשקטה במרבית הטרנזאקציות והשידוכים המתבצעים בסרט והיא יוניס, אשתו של ברנארד, המגולמת על ידי ניה לונג והיא מהווה ייצוג למין הנשי, לאחר שהשחור והלבן עוסקים בהסכמי שלום, למען הסכמי ממון.

הסרט נמתח על פני שעתיים, שהם קצת יותר מדי ממה שהוא צריך לקבל ולוקה לעיתים באובר מושגים טכניים, שאם נודה את האמת, לא מובנים במרביתם להדיוט המצוי. העלילה הולכת בכיוון די צפוי, על אף שיש כאן טוויסט בכל הנוגע לכיצד הגיבורים מתמודדים עם הגזענות המופגנת כלפיהם וכיצד ארבע דמויות הולכות נגד כל הסיכויים. סרט מעניין, שעל אף העובדה שגיבוריו מעניקים הופעות לגיטימיות וטובות, מתקשה לסחוף יתר על המידה או לשנות את כללי המשחק בכל הנוגע לז'אנר שבמסגרתו הוא פועל. לנטפליקס לקח לא מעט זמן להצליח ולמצוא את המועמדים שלה לאוסקר, ל-Apple TV+, שבינתיים סרטים אינם המרכז בעבורה, ייקח עוד קצת זמן למצוא את זה שירים אותה לתהילה קולנועית אמיתית.


סוף סוף מרשים לי למזוג מהשמפניה | צילום: IMDB