"ללא מעצורים": מותק, הגלדיאטור השתגע

מהסרטים הללו שאפשר לדעת בדיוק למה לצפות ועדיין לצאת מרוצה לגמרי, למרות שהסרט ענה באופן כמעט מדויק על הציפיות. יש כאן איזה תמהיל ניינטיז שמצא את עצמו באמצע שנת 2020 ובעולם מוכה קורונה. בזמן שהסרט התקדם אל עבר צעדים נדירים באולמות הקולנוע, בהפוגה שבין סגר לסגר, ראסל קרואו פמפם אותו בצורה יוצאת דופן וריאליסטית, בניסיון למשוך את הצופים אל המסכים. בסופו של דבר הסרט הזה גם יצא באיחור מהתאריך המקורי במסגרתו היה אמור להשתחרר (איך לא?) היישר אל תוך בולען הזמן הקטן שנפער בארצות הברית ובמסגרתו אנשים אשכרה יכלו לשבת באולמות, לתפוס קורונה ולצפות בסרט בו זמנית.


אני מדליק אותו, מה אכפת לי. לבד באוטו | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אז כמה דברים השתנו מהניינטיז – ביגוד, מלחמות שונות, מוזיקה וכמובן קורונה. ראסל קרואו נשאר, אבל הכפיל את מימדי גופו ולא, לא בשרירים. הגלדיאטור האוסטרלי, אשר העניק הופעות נפלאות בכמה מהסרטים הגדולים ביותר של שנות התשעים ושנות האלפיים, מצא את עצמו מתעסק יותר בטירוף ובשערוריות מאשר בתסריטים מעניינים ומועמדויות לפסלונים. כן, יש הבלחות מדי פעם, אבל קרואו כבר מזמן יותר בכיוון של כוכב עבר ולא כזה שנותר רלוונטי להווה.

הפעם הוא מגיע בכדי להעניק תפקיד משובח, בסרט זניח למדי, שנראה כאילו זלג ביחד עם קרואו מאיזה חריץ בזמן של שנות התשעים; האוסטרלי, גדול המימדים בימים אלו, תפס את מרבית החריץ וכמעט לא הותיר מקום לתסריט ולתקציב של הסרט וכך נולד לו הסרט עם השם הישראלי הגנרי: "ללא מעצורים" ובעל השם המושלם בשפת המקור: Unhinged. וכשמו של הסרט, כן הוא וקרואו מותאם כמו כפפה עבה לידו של התסריט הדליל, בעל המסר הברור והפשוט למדי.


חולה על שטיפת האוטו בסוף יום עצבני | באדיבות סרטי יונייטד קינג

אתם תחשבו בפעם הבאה שתצפרו למישהו בכביש לפחות בשבוע לאחר שתצפו בסרט, אשר מתחיל בבערה גבוהה. הסיפור פשוט מאוד, המסר מוחדר עמוק אל תוך הווריד עם תחילתו של הסרט ומיד עוברים לביזנס. קארן פיסטוריוס מגלמת את תפקידה של רייצ'ל – אמא גרושה ממעמד הביניים, אשר בוחרת בחירה אחת לא נכונה ומחליטה לצפור לבן אדם הלא נכון. אותו אדם מחפש ללבן את העניין ולקבל את התנצלותה ומאחר שהיא לא שועה לבקשתו, הוא מחליט לנקום.

זהו סרט של התפתחות און ליין, אשר מתפרסת ומתרחשת על פרק זמן צפוף למדי, נעדר היגיון פנימי בלא מעט חלקים וכולל בורות עלילתיים די גדולים, שעל אף עומקם מתקשים לפגום בהנאה מהסרט. כל יליד אייטיז וסבנטיז, אשר העריץ והעריך סרטי אקשן משנות התשעים יידע להעריך את הסרט הנוכחי ולהתמלא בערגה, נוכח ההופעה של הכוכב הגדול שלו ונוכח הסגנון העלילתי וההתפתחותי שזוכה לו הסרט. מדובר בסרט אשר דורש כיבוי חלקי של האונות במוח, אבל רק חלקי, כי הוא סופר רלוונטי לכל תקופה ובעיקר לתקופה בה השקופים הופכים להיות לב הארי של המדינה.


אני מבינה שכלום טוב לא ייצא מזה, אבל יאללה...לפחות יהיה סרט | באדיבות סרטי יונייטד קינג

בן אדם שאין לו מה להפסיד הוא בן אדם מסוכן והסרט הזה ממחיש, גם אם באופן מאוד מוגזם, מה עשוי לעשות בן אדם כזה, שהברגים אצלו התפזרו באופן ספורדי שם למעלה. במקרה ובלי להתכוון, הסרט יוצא בעידן שבו מסתובבים בקרבנו המון אנשים שעשויים לחוש כי אין להם מה להפסיד וגם בעידן שבו התרבות בכביש וברחוב בכלל הפכה להיות תרבות של פתיל קצר, לא חסרים המקרים האקראיים בארץ ועל אחת כמה וכמה בארצות הברית, שימחישו עד כמה המתרחש בסרט הזה ממש לא תלוש מהמציאות.

ראסל קרואו חוזר ולו לסרט קצרצר להיות רלוונטי ואקטואלי, גם אם מדובר באדם שלא מזכיר בהרבה את הגלדיאטור אשר זרח בדיוק לפני 20 שנים והפך להיות נכס צאן ברזל קולנועי. זה סרט שעשוי לגרום לצופים שלו לחשוב כמה פעמים לפני הצפירה הבאה שלהם בכביש ועל אף העובדה שהוא דל בתקציב, בעל תסריט פשוט למדי וכמובן לא מתאמץ יותר מדי לתת אקסטרות באפקטים או ביצועים יוצאי דופן, הוא לגמרי שוקע ומהפנט במשך כל זמן הריצה שלו וזו ההצלחה הגדולה שלו.


מה היא אמרה!? שתחזור על זה שוב! | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
סרט שנעשה על בסיס רבים וטובים אחרים מלפניו והוא אפקטיבי, מרתק ושואב. ברוח הניינטיז ועם כוכב מאותם השנים, יש לו גם בסיס יצוק לקהל יעד שרק צריך שריקה בשביל להתיישב מולו.

משפט על הבמאי:
דריק בורט האלמוני למדי דווקא מצליח, במה שעשוי היה להיות התרסקות מפוארת נוספת של הקרואו ומוציא מים מהסלע.

משפט על השחקנים:
שובו של הקרואו. האוסטרלי הנפלא וזה שהפך להיות גדול מימדים עם השנים, בתפקיד יוצא מן הכלל, אמין וקריפי אמיתי. פיסטוריוס בתפקיד נשי גנרי למדי ומעטרים את הסט – גבריאל בייטמן (שדווקא לא קשור לבייטמן המפורסם), ג'ימי סימפסון ("ווסטוורלד" ) ועוד שלל שחקנים שמשתייכים לסרטים מדרג נמוך בארצות הברית של אמריקה.

משפט על זמן הסרט:
שעה וחצי היא אורכו של הסרט בברוטו, בנטו הוא עומד על שעה, עשרים וקצת דקות ושוב מציג אפקטיביות מנצחת, במינימום זמן.