"הבריחה מפרטוריה": מפתח הזהב

זה קצת מצחיק להישאר במתח במהלך סרט שלם שסופו מרומז בשמו. עם זאת, זהו קסמו של קולנוע וזאת בזכות העובדה שבמאים ושחקנים מצליחים לייצר מתח, גם אם מזויף במידת מה, מסיפורים שכבר הכרתם או כאלו שאתם עומדים להכיר ויכולים לנחש את סופם. קצרה היריעה מכדי להתחיל ולפרט את כל או חלק מהסרטים, שהם סרטי בריחה מבית כלא; מהמפורסם בהם, שמעטר את הצמרת של IMDB והקולנוע בכלל ודרך רבים וטובים אחרים - רובם נפלאים ושובים. הסרט הנוכחי הוא בסך הכל פיסה נוספת בפאזל.


אנחנו יודעים איך זה ייגמר, אבל לא איך זה התרחש | באדיבות סרטי שובל

הסוף ברוב הסרטים הללו ידוע וגם אם לא, אפשר לנחש. הדרך היא חשובה ומשמעותית והסרט הזה, בכיכובם של דניאל רדקליף ואחד משותפיו לסרטי "הארי פוטר" – איאן הארט (אשר גילם את פרופסור קווירל), פשוט לוקח את הצופים בדרך מעניינת, מרתקת ומותחת, כזו שמונעת מהם לאבד עניין גם כאשר הרוב צפוי, ידוע וכאמור, לא מחדש ולא משנה יותר מדי מיצירות דומות שנצפו בעבר.

טים ג'נקין וסטפן לי הם שני לבנים פריווילגים בדרום אפריקה, בעידן האפרטהייד אשר מחליטים שחובה לפעול למען זכויות השחורים בארצם; עובדה שלא מתקבלת יפה בעיניי המשטר והממשל הדרום אפריקאי והגזעני של אותם הימים. לאחר אינספור פעולות להעלאת המודעות, השניים נתפסים ונכנסים לכלא, לאסירים פוליטיים, אשר ממקום בפרטוריה – בירתה הראשית של דרום אפריקה.


אני הולך ימינה, אתה תלך שמאלה | באדיבות סרטי שובל

לאחר שהשניים נכלאים, השעון מתחיל לתקתק ובמהרה השניים ובעיקר ג'נקין (המגולם על ידי רדקליף) עושים את כל שביכולתם בשביל לחמוק מהכלא, שמנהליו ומפקדיו עושים את כל שביכולתם בשביל לדכא את החופש ואת שהותם של האסירים. ג'נקין עולה על שיטה שונה משיטות רבות שצפיתם בהם, בסרטי בריחה מבתי כלא והוא מכלה את מרבית זמנו בניסיון מתוחכם לארגן את הבריחה.

המסלול שבו צועד הסרט הוא מסלול ידוע וצפוי, כניסה לכלא, היכרות עם חלק מיושביו (שיהיו משמעותיים לסיפור כמובן), תכנון והשיא בבריחה עצמה. האסירים הם הפרוטוגוניסטיים ואילו הסוהרים מקבלים עליהם, כמו בלא מעט סרטי כלא, את תפקיד האנטגוניסטיים ונשללת מהם האנושיות, על מנת לבשל ולהכין את הצופה היטב למערכה האחרונה, במסגרתה כוססים ציפורניים לטובת הכלואים.


באמת?! זה מה שאתם מגישים כאן? | באדיבות סרטי שובל

המון עובדות נזרקו לזבל והיה שימוש בלא מעט מניפולציות קולנועיות בכדי לייצר את המתח בסרט. כל אותן העובדות אשר נותרו הן אלו שגרמו לו להיות מעניין ועם זאת, המסלול הבנאלי למדי שהסרט וגיבוריו עוברים, בלי לצלול ליותר מדי פרטים באישיותם, הופך את כל הסיפור והעלילה לגנריים למדי וקשה באמת להבדיל בין כלא דרום אפריקאי ומאבק בראשי האפרטהייד לבין סרטי כלא אחרים, אשר מובלים על ידי קונספט שונה במהותו.

רדקליף ממשיך בתהליך ההתפתחות המרתק שלו בתור שחקן קולנוע מגוון ולא שם ברקס לאף תפקיד, מנסה בכל כוחו להעניק לעצמו מבטא דרום אפריקאי אוטנטי (גם אם זה לא תמיד מצליח לו והוא נתקע עם זה הבריטי שלו) וכמובן להתנער מהתפקיד שלנצח ירדוף אותו וכמובן זה שהעניק לו את הבמה הענקית להיות שחקן הקולנוע הנהדר שהוא התפתח להיות. הלאה, לפרויקט הבא.


או שזה ג'וק, ששחה בחומר רדיואקטיבי או סתם חולדה | באדיבות סרטי שובל

משפט על הסרט:
מותח, מרתק ושובה. כל מה שצריך מסרט בריחה מבית כלא. אין בו שום ערך מוסף, שמעניק עוצמה מיוחדת לסיפור שלו ועם זאת, מהנה מאוד.

משפט על במאי הסרט:
פרנסיס ענאן, הלא כל כך מוכר, משתמש בשירותיו של רדקליף בשביל לקדם את עצמו, כאשר הוא מביים סרט שקשה למדי ליפול בו ובסך הכל שולט היטב באלמנטים של המתח, המקיימים את סרטו.

משפט על השחקנים:
רדקליף נפלא כתמיד, הארט עם מבטא משגע. דניאל וובר ומארק לאונרד ווינטר בתפקידים משניים לא רעים בכלל.

משפט על אורך הסרט:
שעה וארבעים. כל מה שהסרט הזה היה צריך ומבלי לייצר עודפים מיותרים.