"המלך של סטטן איילנד": אל תיתנו למלך הזה לחמוק לכם

מי שיצפה בסרט הזה עשוי לפספס לא מעט סאבטקסטים וקישורים למציאות. פיט דייווידסון הוא הקומיקאי הצעיר ביותר שהשתלב בצוות של SNL. הוא סטנדאפיסט במקור ואדם שצמח מתוך טרגדיה וחוויה טראומטית וכואבת, כי איך עוד אפשר להיות קומיקאי מוצלח, אם אין משהו איום בעברך לצחוק עליו בהווה? אז במקרה של מושא הסרט, אביו של דייווידסון נהרג באסון מגדלי התאומים והותיר את פיט הצעיר מיותם מאב בגיל שבע בלבד.


אני רק צוחק מבחוץ, מבפנים זה כואב | באדיבות yes

דייווידסון עצמו העיד כי בעבר הוא חווה טראומות בלתי אפשריות וגם ניסיונות התאבדות בגילאים מאוד צעירים. מפה לשם, הוא נכנס לעולם הקומדיה בענק, היה מאורס לאריאנה גראנדה (שגם כתבה עליו שיר) ובגיל 26 בלבד הוא כבר כותב שותף עם אפאטו, לסרט שהוא הכוכב שלו ועל חייו הוא מבוסס (פחות או יותר) ואם כל אלו נשמעים לכם כמו הכנה לא מספקת, אז אתם יכולים להיות בטוחים שהתוצאה לא מאכזבת ואף מפתיעה לטובה, בענק.

סרט של מצחיקן ובמאי שמאוד אוהב את הקווים העדינים שבין קומדיה מופרעת לדרמה עמוקה וכנה, הוא סרט שבאמת קשה לדעת למה לצפות ממנו, בעיקר כאשר זו הפעם הראשונה שהשניים משתפים פעולה. אפאטו ממשיך בקו שלו, כאשר הגיבורים שלו הם גברים-ילדים סדוקים, מעשני סמים וכאלו שמסרבים להמשיך הלאה בחייהם, להתבגר ולקחת אחריות. דייווידסון, כך עושה רושם, הרגיש כמו הליהוק המושלם, על פי אפאטו וגם על פי הצפייה בסרט והוא בהחלט מבצע את התפקיד שהוא ואפאטו מייעדים לו, בסרט, בקלילות ובאופן מושלם.


דור המשך לשיתופי פעולה דגולים מהעבר | באדיבות yes

זה סיפור ידוע בהוליווד, שכוכבים גדולים אוהבים לשים את עיר מולדתם על המפה. הלוקיישן מועתק לעיר מולדתם האהובה והיא מוזכרת לעיתים בתור גורם מעצב של הגיבורים; לטובה או לרעה. גם סטטן איילנד הקטנה הופכת בעל כורחה להיות מרכז העלילה וחלק נכבד משם הסרט, כאשר היא מכילה את גיבור הסרט, סביבתו וכמובן את ההתפחויות העלילתיות שלו.

אין ספק שזה סרט של אפאטו, כאשר חוזים בחבורה של גברים בגילאי העשרים פלוס יושבים במרתף של אמא של אחד מהם, מעשנים גראס ומדברים על בנות, קעקועים, סמים, כמה העיר שלהם מחורבנת וכמה שהחיים שלהם ריקים מתוכן. בין כולם ספק חבוי וספק בולט, נמצא סקוט (דייווידסון), אשר מתרץ לכל מי שרק מוכן לשמוע, כמה שהוא דפוק בגלל שאיבד את אביו הכבאי באחת מהשריפות, כאשר היה קטן (כן, כמו הסיפור של כוכב הסרט, מינוס אסון התאומים, בשביל לא לטעון את הסרט הזה בעוד מטען רגשי עודף, מיותר והרבה פחות אינטימי עבור כוכב הסרט).


אין שום ספק שזהו סרט של אפאטו | באדיבות yes

סקוט נמצא בסוג של מערכת יחסים מוזרה, כאשר הוא שוכב עם חברתו הטובה - קלסי (המגולמת על ידי בל פאולי הנפלאה) ומתקשה לעלות איתה לשלב הבא, בטענה (שעוד תחזור רבות בסרט) שהוא חייב לסדר לעצמו את הראש. הוא לא לומד כי הוא חייב לסדר לעצמו את הראש, לא יוצא מהבית של אמא שלו מאותה הסיבה וגם לא פותח את מסעדת הקעקועים שלו (כן, זה כתוב נכון) כי......ניחשתם נכון. הוא חייב לסדר לעצמו את הראש ויש לו אחלה תירוץ, אז למה לא לעשן סמים ולהאשים את אביו המת בכמה שהוא דפוק?

ביום שדמות ממש לא צפויה נכנסת לחייו, הוא נאלץ למתוח גבולות ולשנות את אורך חייו הסתמי. באיזור הזה של הסרט מתחילה העלילה לזרוק את סקוט לאיזורי אי נוחות שמהם מנע את עצמו במרבית השלבים של חייו. הגיבור מחליף סביבה של ספק נערים-ילדים בספק מבוגרים-אינפנטיל יים ומעצב את עצמו מחדש, במה שהופך להיות סוג של מייקאובר מואץ, מהאיזור הכי פחות נוח; כאשר הוא נאלץ להתמודד עם המציאות.


לאן לצאת? מאיפה? הצחקת אותי טוב עכשיו | באדיבות yes

זה מתחיל בתור סרט סטלנים מעשנים ובכל רגע שהוא גדל, הוא מתפתח אל תוך דרמה כמעט קיומית, שמהרהרת על התבגרות, אחריות, חברויות וכניסה מחוספסת למציאות. מבוים בדיוק כמו שאפאטו יודע ואוהב, כאשר הוא מבוסס על קומיקאים מובילים, כחלק מהקאסט (גם ביל בר המצוין והמשופם נמצא כאן) ומכיל בתוכו התאגדויות של סטלנים וזריקת חלק מהם (הגיבורים הראשיים בדרך כלל) למבחן מציאות רטוב ומעורר, שלא יוציא אותם כפי שהם נכנסו אליו.

על אף שדייווידסון מגלם דמות שכמעט בלתי אפשרי להתחבר אליה, יש בו ובדמותו משהו אמיתי ומכמיר לב. רואים שעל אף הנוירוטיות והטונים המעצבנים והילדותיים שהוא מנגן עליהם, הוא מגלם את עצמו או משהו הכי דומה לעצמו מכל הלב ובאמינות גבוהה. בכל שלב שעובר בסרט יורדות עוד ועוד שכבות, אשר גורמות לו להיות נסבל ואפילו חביב לקראת סופו של הסרט וזה מהווה את אחד מהניצחונות התסריטאיים וגם הביצועיים שעליהם אחראי הקומיקאי המוכשר.


הלו! מי תקע לי כאן את הילדים האלה בצדדים? | באדיבות yes

משפט על הסרט:
יום יבוא ותהיו ממש עשירים ומוצלחים בשביל לעשות טיפול, בשידור לא חי, על הבעיות שלכם. עד אז, אתם יכולים להסתפק בכאלו שחיים את המציאות הזו היום ועושים זאת נפלא.

משפט על הבמאי:
אפאטו ממשיך להצליח להבליט קומיקאים בתור שחקני קולנוע מוצלחים ולאור שיתוף הפעולה שלו עם דייווידסון הצעיר, נראה שזה ממשיך לעבוד לו באופן פשוט מושלם.

משפט על השחקנים:
אולי דייווידסון מצליח להרגיז לא מעט צופים בהופעתו הנוירוטית והכמעט אדישה, אבל הוא נפלא ותגלית גדולה, מעבר ליכולות המשחק. בל פאולי בתפקיד משובח ותורם, מריסה טומיי בתור האמא המודאגת וה(תמיד)סקסית, מוד אפאטו (כן, הבת של) בתור האחות הדואגת וביל בר בתפקיד שהוא סוד שידוע רק לצופי הסרט והוא נפלא.

משפט על אורך הסרט:
אפאטו ממשיך במסורת גרירת הסרטים שלו למחוזות שמרגישים לא הגיוניים לפעמים, אבל הפעם זה זורם, קולח ולא מרגיש ארוך בשנייה אחת יותר מדי על אף השעתיים ורבע של הסרט.



"המלך של סטטן איילנד" עולה היום [שבת, ה-10/4], בשעה 22:00 בערוץ yes MOVIES COMEDY | בבכורה