בא ב-VOD: על נציגי הקומוניזם בארץ הכי קפיטליסטית שיש

לא פשוט לעבור בין מדינות ואפילו פחות פשוט לעבור בין תרבויות. הפעם שלפנו עבורכם את שניים מהסרטים המומלצים בחום, אשר עלו לא מכבר לשירותי ה-VOD השונים ומתארים חוויות המבוססות על שוני חברתי, שמקורו נובע בתרבות מקורית שאינה מארצות הברית של אמריקה.

יד המקרה הביאה שתי תרבויות שהקומוניזם אינה מילה גסה עבורן ודגלן אדום ובימים כתיקונם הן מתהדרות במנהיג חזק, מהודק וחסר פשרות. לא במקרה, מדובר בשתיים מהמדינות שכבר החלו להריץ כמעט על דעת עצמן (או יותר נכון על דעת מנהיגיהן) את החיסונים לקורונה, על אף העובדה שטרם אושרו. מעניין אתכם? הישארו ותראו מה הסרט המתאים עבורכם.


יאללה, תביא את השלט ושים משהו לראות ב-VOD | באדיבות yes


תן לי חופש – כי אני באמת צריך אותו

אתם תיכנסו למסע שלא באמת תדעו איך הוא התחיל וכיצד הוא מסתיים. זה הולך להיות מסע שמסתיים כמו שהתחיל ובלי הרבה פרקטיקה און סקרין, אבל הערך המוסף והפירוק שלו לפרטים הוא הניצחון הגדול שלו. מדובר בסרט שהוא מסע של יום שלם, בחיקו של ויק, נהג שמסיע אנשים בעלי מוגבלויות ממקום למקום, בעוד מנהלו לא נותן לו מנוח, בקריאות בלתי פוסקות הבוקעות מתוך מכשיר הקשר, מהרגע הראשון ועד לזה האחרון.

גיבור הסרט הוא, כאמור, ויק - בחור צעיר ממוצא רוסי, שכבר עם תחילת הסרט מתחיל סט סוער של התמודדויות עם מושאי עבודתו – אנשים בעלי מוגבלות, אותם הוא מעלה לרכבו ומפזר ליעד הבא ביומם. הוא נקרא לדגל, על ידי מספר נוסעים לא צפויים ומשם מתחיל מסע, אשר מרביתו מתרחש ברכבו והמסע הלא צפוי הזה מתגלגל לכל כך הרבה מקומות משעשעים ולא צפויים, שצריך לקחת נשימה ארוכה לפני שמתחילים אותו.


לך תביא דג מלוח ושתוק! | באדיבות yes

קיריל מיכנובסקי מביים, בכישרון רב, סיטואציות כאוטיות, אשר מנסות לדחוף את גיבורן אל מעבר לקצה. הוא מנסה לרצות את כל מי שסביבו ובדרך מצליח לאכזב כמעט את כולם. הסיבובים ברכבו מולידים התנגשויות בין גזעית ואיזו שהיא נקודת מבט בגובה העיניים ומתוך פני השטח של תרבויות שונות לחלוטין ושל מקרים, אשר נראים כקיצוניים לעיתים, אך מייצגים לא חלק נכבד מחיי היום יום של אותם סוגי אוכלוסייה.

מיכנובסקי מציג בסרטו ערב רב של אוכלוסיות קשות יום – מהגרים רוסיים, אפרו-אמריקאיים, קשישים ובעלי נכויות ומוגבלויות אינספור. סרטו לא מבקש לחסוך שום מראה אשר עלול להיחשב בתור פחות יפה. הכל אותנטי והכל בפרצוף ומי שלא אוהב, חבל. החבילה הזו נעטפת באריזת פצפצים מתפוצצת מצחוק, כאשר לא מועטות הן הסיטואציות בהן נתקל ויק, שנראות כגרוטסקה אחת ארוכה ומימוש כל הדעות הקדומות בנוגע לאותן אוכלוסיות והבמאי המוכשר עושה זאת בכישרון רב מספיק, על מנת לגרום לצופה להשתעשע ולא לשקוע בדיכאון עמוק, נוכח המציאות המוצגת.


זו הולכת הנסיעה של חייך | באדיבות yes

הבימוי והצילום ריאליסטיים, המצלמה נעה במהירות וממיקום אחד למשנהו, עד למצב של טירוף מוחלט, אותו מתבקשים הצופים לאמץ לחיקם ברבע האחרון של הסרט. ייתכן שצרור המסרים של הסרט יתקשה לשקוע ברגעים הראשונים, אבל ככל שהוא הולך ומעמיק, אי אפשר שלא להתחבר למצוקה היומיומית וכמובן לשלל הגיבורים – הראשיים והמשניים, שפשוט כובשים ויוצרים חיבור נהדר במהלך הסרט אל הצופה ומבטיחים חוויה ליוצאי העדה הסובייטית וגם לכאלו שסתם נקלעו לסיטואציה.




הפרידה – והפעם הסבתא הסינית

אין כמו ניסיון פיוס עולמי דרך סרט אינטימי ומשפחתי. אז אולי הם הביאו לנו נגיף, אבל באותה השנה גם ניפקו את אחד הסרטים המתוקים, האישיים והנוגעים. סרטה המלא והארוך השני של הבמאית הסינית – לולו וואנג ואיזה יופי של סרט היא מגישה לצופים. מדובר ביצירה בעלת נגיעה מאוד אישית עבור הבמאית הסינית, אשר בגיל צעיר עברה לגור אצל סבתה, בזמן שאביה עובד על הדוקטורט שלו ובכך נוצר הקשר הבלתי ניתק, שהיא גם מתארת בסרטה הנוכחי.


טוב, תפסיקו להיות דוחים. לכו למלון שלכם | באדיבות yes

וואנג משתמשת בשירותיה של אקוופינה, שהולכת ונהפכת למזוהה יותר עם הסצנה הקולנועית לאחרונה ולאו דווקא בתור ראפרית מופרעת שעמה הייתה מזוהה בתחילת דרכה. לאחר שהכרתם אותה בתור הדמות הבלתי נשלטת, הפעם הגיע הזמן שלכם לכיר את השחקנית המוכשרת בתפקיד הרבה הרבה יותר מאופק ונוגה ואף כזה אשר זיכה אותה בפרס גלובוס הזהב. הישג מרשים ביותר לשחקנית צעירה למדי, שעשתה את המעבר מעולם המוזיקה אל עבר עולם המשחק באופן מרשים ודי חלק, כל כך חלק, שכבר בתוך שלוש שנות המשחק שלה, היא קוטפת פרס ראשון ודי נחשב.

אקוופינה מגלמת את תפקידה של בילי, צעירה אמריקאית ממוצא סיני, אשר מוצאת את עצמה בסיטואציה די מוזרה, כאשר נודע לה כי סבתה גוססת מסרטן בסין, היא עולה על מטוס ומצטרפת להוריה, הניו יורקים, שמגיעים לבקר את הסבתא. המשפחה המורחבת נשענת על חתונה כמעט פיקטיבית של בן דודה של בילי וזאת בכדי לבקר את הסבתא וכמובן לא להטריח אותה בפרט הקטן ביותר שהיא צריכה לדעת – אודות מותה המתקרב.


כולם לחייך, לא רק סבתא | באדיבות yes

בסין, כפי הידוע, הפרט הוא חלק אינטגרלי ומשויך לכלל. אבל את זה כבר ידעתם ממזמן, לא? אז תרחיבו את ידיעותיכם עוד קצת ותבינו שההשתייכות לכלל כל כך עוצמתית וחשובה, עד שלמשפחה ואפילו לצוות הרפואי יש את הזכות שלא לשתף את האמת המוחלטת בנוגע למצבו של חולה, על מנת לשלוח אותו לעולם הבא, כאשר הוא נטול דאגות. וכך, כאשר כולם מקיפים את הסבתא ועוטפים אותה באהבה, היא בטוחה כי הכל חלק מההכנות לחתונה של נכדה והחיוך לא יורד לה מהפנים.

תוך כדי שהם נסובים לשולחן או ממלאים את חדרי הבית, בני המשפחה, שחלקם גר בארצות הברית, חלקם גר ביפן וחלקם מקומיים, מתחילים לעמוד על ההבדלים והפערים שבין התרבויות והמקומות בהם כל משפחה מתגוררת ואילו ערכים שאבו איתם אל עבר הרגע המכונן של הפרידה מראש המשפחה שנותרה עדיין בשכלה ובמצב סביר. אין סכסוכים דרמטיים, גם אם הם מנסים לצוף אל מעל פני השטח וכל שנותר הוא מלנכוליה עטופה בתיבול הומוריסטי וכמעט סרקסטי, אשר נועד להציף את הטוב וזאת בעיקר בשביל לספק לסבתא את הרגשת החום, שלה היא זקוקה בערוב ימיה.


High Five | באדיבות yes

הסרט מבוים בידיים מאוד מיומנות, כאשר כל כלי יודע את מקומו במשחק. פס הקול, בשילוב לעבודת המצלמה מעניקים בדיוק את האפקט שמנסה להקנות וואנג לסרט – שילוב מתוחכם בין נוגות לבין חיוכים מאולצים, שהיחידה שלא מזייפת היא הסבתא (ז'או שוז'ן), שגם מתעלה מעל כל שאר השחקנים בתצוגת משחק מופלאה וגם חפה מההתנגשות הבין תרבותית בין ילדיה ונכדיה, שעל אף שחלקם דוברים את השפה, המנטאליות המקומית כבר מהם והלאה.

לא מדובר באוסקר Material, אבל גלובוס הזהב, על תשורותיו הקטנות, בהחלט מצליח לפצות על מנת לתת לנציג הסיני המובחר יותר שבמסגרתו כיכבה אקוופינה (כי בינינו, "עשיר בהפתעה" היה בינוני ותו לא) את הכבוד הראוי לו. סבתא סינית אחת ומשפחה אוהבת שלמה מסביבה, בהחלט יעבירו לכם שעה וחצי עם גרף סינוסואידלי של מצב רוח.



"תן לי חופש" ו"הפרידה" זמינים לצפייה ב-yesVOD