בא ב-VOD: שחור כזה

השיטוט בספריות האינסופיות והבלתי נגמרות של yesVOD הביא לידינו ועינינו שני סרטים שאם לא צפיתם בהם עד כה, ממש כדאי שתחפשו אחריהם ותשלימו פערים. ארצות הברית של אמריקה משוסעת בגין צבע עור ומעמדות כבר מזה שנים רבות, אבל כעת, כאשר הנושא רותח ומבעבע יותר מתמיד, אי אפשר לסרב לשני סרטים שיכניסו אתכם עמוק ככל האפשר, אל החוויה המפוקפקת שנקראת "להיות שחור באמריקה".

האחד הוא סרט ביכורים של במאי מקסיקני לא צעיר יחסית, אשר נכתב על ידי צמד כוכביו הראשיים (מזכיר לכם את דיימון את אפלק, מישהו?) ואילו הסרט השני, גם הוא סרט ביכורים וגם הוא מציג בראשו את אחד השחקנים האפרו-אמריקאיים הרותחים ביותר, ששמם מקושר בצורה כזו או אחרת לסרטים הכי רלוונטיים ומדוברים באווירת ה-Black Lives Matter. בכל מקרה, לא תוכלו להישאר אדישים.



מה שמו היום ב-VOD? תעבירי את השלט | באדיבות yes


תקופת מבחן - עברה בהצלחה מרובה

מצחיק שהתרגום המקומי לסרט Blindspotting הפך להיות "תקופת מבחן", כאשר קרלוס לופז אסטרדה, במאי הסרט, מתנסה בפעם הראשונה בבימוי סרט באורך מלא, אחרי שהקריירה שלו הייתה רוויה עד כה בקליפים וסרטים קצרצרים וזוהי בהחלט תקופת מבחן אישית עבורו, לנסות ולהצטרף לליגה של הגדולים. מיותר לציין כי הוא צולח את המבחן בהצלחה מרובה, מותיר רושם עז וחותם רציני לאחר שעבודת הבימוי, מעל הכל, ניכרת בסרט הזה בכל צעד ושעל שלו.

מדובר בסרט מסוגנן, מוקפד וסופר אנרגטי; צרור עובדות, המהוות כחותמות מובהקות, בתור סימן היכר של הבמאי מעתה והלאה. הוא מעביר את צופיו טלטלה רגשית וחוויה יוצאת מן הכלל, כאשר הוא נע באלגנטיות גבוהה מאוד בין הצדדים הקומיים והסרקסטיים אל בין דרמה גדולה ומסרים כבדים, על גבול הדידקטיים, כאשר הוא מביא את חוויותיהם וסיפורם של צמד גיבוריו הראשי, שמתנהלים במרבית שלביו של הסרט במן מחווה הולכת ומתמשכת אל סרטי "יום שישי", כאשר הגיבורים של הסרט מנהלים חוויות יומיומיות וכמובן מסתבכים מדי פעם.


מה אנחנו רואים פה בעצם? | באדיבות yes

דויד דיגס ורפאל קאסל מגלמים את קולין ומיילס, צמד חברי ילדות שמסתובבים להם בשכונה, צוברים חוויות ואפילו עובדים קצת למחייתם. הם ממורמרים בטירוף מהערבוב באוכלוסייה שלהם באוקלנד (עיר מולדתם המקורית של שני השחקנים), אשר הולכת, מלבינה ומאבדת מזהותה המקורית. קולין מתקרב לתום תקופת התנאי שלו, לאחר שחרורו מבית הסוהר ואילו מיילס, שהוא בחור לבן, נשוי לבחורה אפרו-אמריקאית ויש לו ילד בצבע תואם, הוא חמום מוח וגם מבריק במידה זהה, שמצטיין בהכנסת השניים לצרות מיותרות, גם בימים האחרונים לתקופת התנאי של חברו.

לופז אסטרדה מכסה בשעה וחצי נושאי גזע, משני הכיוונים, מהווה שופר עבור מרקם חברתי עדין, שהולך ומאבד מהצביון המקורי שלו ועוטף את הכל בעטיפה מוזיקלית משובחת, שמעבר לשירי פס הקול, גם הגיבור הראשי (דיגס) משחיל קטעי ראפ, שאוצרים בתוכם בדיוק את הלך הרוח, בו נמצאת דמותו ואולי אף הוא עצמו. צמד השחקנים הראשיים, מעבר לכך שהם חברים וילידי אוקלנד במקור, גם בעלי קריירת ראפ ודיגס עצמו אף זכה בפרס הטוני על השתתפותו במחזמר המצליח - "המילטון".


תביאי נגיחה | באדיבות yes

הקסם הבוסרי של הסרט, בשילוב הנושאים המרכזיים והטעונים שהוא מדבר עליהם ועם העידון הקומי, שבאמת עובד באינטגרציה מושלמת, הופכים את הסרט הנפלא הזה לפנינה יוצאת מן הכלל שפוספסה בארצנו במשך שנתיים, מאז ראה הסרט אור מקרן ברחבי העולם. רק כעת הוא נזכר להזדחל לו, דרך הדלת האחורית אל עומקיה הנסתרים של ספריית ה-VOD ואף מאבד את שמו המקורי, עקב הדמיון לעמיתו הנורווגי והמשובח מאותה השנה ("בליינד ספוט"). תצחקו, תילחצו וכנראה גם תיקחו ללב, אבל פשוט אי אפשר להישאר אדיש לסרט הנפלא הזה ובאמת שלא כדאי לפספס.





קווין וסלים - במגמת השחרה

אין ספק שמדובר בסרט הרבה יותר טעון והרבה פחות קליל, על אף שהוא מחפש את אותם אזורים, בהם הוא יכול להוריד הילוך ולהירגע, די בדומה לגיבוריו, במהלך שלבים מסוימים של הסרט. זהו סרט שייקח את הקהל שלו למקומות מאוד מאוד אמביוולנטיים. חלק יוקסמו מסרט המסע ומהערבות ההדדית, בחסות ההימלטות מהחוק, בעוד החלק השני יכעס עד מאוד מהמסרים שהסרט משחרר, מבלי לחשוב פעמיים, כאשר הרג שוטרים כמעט מקבל הצדקה, הדמויות הלבנות מוצגות באור שלילי אל מול הדמויות השחורות שמוצגות באופן (די) חיובי ומלינה מצוקאס, במאית הסרט, בסרטה הראשון, משתדלת בכל המאמצים שביכולתה לספק מוצר בעייתי ומוטה לכיוון אחד.


המסע אל החופש בבגדי נמרה | באדיבות yes

בוני וקלייד השחורים יוצאים לדייט, כאשר ניכר בבירור כי אין ביניהם התאמה, בתור זוג. הם הפכים קיצוניים ועם סיום הדייט הם נקלעים למפגש לא רצוי עם המשטרה. בין אם השוטר הלבן מייצג באופן מובהק, או באופן שקרי, לעולם לא נדע (כמו שלא נדע את האמת המוחלטת על מקרים רבים ואחרים מהחדשות באמריקה) דעתנו כבר מקבלת סיבוב חד לצד ספציפי מאוד ומשם לא נוכל לחזור הלאה, כפי שהסרט מציג. בעוד השניים נמלטים על נפשם, במסע שעובר בכמה תחנות, הם מנסים להתענג על כל בדל של רגעי החופש שלהם ומקבלים לא מעט החלטות לא הגיוניות, יחסית לאנשים שנמלטים מהחוק.

הסרט הזה גרר אחריו לא מעט באז אוסקרי, אבל בסופו של דבר נותר בחוץ והאמת שאפשר להבין למה. הוא סרט טוב, מושך קהל וכמובן שהוא מקבל רלוונטיות עודפת מאוד בתקופה הנוכחית ועם זאת, אי אפשר להתעלם מהדרך המגמתית שבה הוא נכתב, נערך וצולם וכמובן אי אפשר להתעלם מכך שמעבר לעובדה שאכן מדובר בסרט טוב, הוא לא חוצה את הרף ה"טוב" ואינו מצטיין בצורה יתרה, בטח כאשר משווים אותו לסרטים אחרים, אשר לוקחים על כתפיהם את הצורך לספר את התמודדותם של השחורים בארצות הברית של אמריקה.


הבגדים תואמים את האמירה והלך הרוח של הסרט | באדיבות yes

דניאל קלויה וג'ודי טרנר סמית' לא משאירים חותם מיוחד, מעבר לעובדה שקלויה ממשיך להקפיד ולבחור את התסריטים המתאימים לו ומשרתים את מטרתו - להשפיע דרך הקולנוע. מעבר להם גם מופיע בוקים וודביין ("הפריצה לאלקטרז", "פארגו"), בתפקיד טוב ועוד שלל שחקנים רגעיים, שלא מקבלים פוקוס של יותר מכמה דקות. הסרט לחלוטין לא מצדיק את ההייפ שממנו הוא נולד ועם זאת, אם שמים את הציפיות והכתרים בצד, בהחלט מדובר בסרט נהדר, שמגיע להפצה טלוויזיונית בדיוק בתקופה שבו הוא רלוונטי יותר מתמיד ודורש לשאול את כולנו את השאלה הבוערת, לא רק בנוגע למאבק הגזענות, לשני הצדדים, אלא גם בנוגע למי אנחנו, בתור ציבור, רוצים להניף אל על בתור משיחים וסמלי המאבק.



"תקופת מבחן" ו"קווים וסלים" זמינים לצפייה ב-yesVOD