"בקי": רשע ו(לא)רע לו

לכל ילידי האייטיז ובוגרי שנות האלפיים, פחות או יותר, קווין ג'יימס הוא נישתי. לפני שהסיטקומים הפכו לגל צונאמי ענק ובלתי אפשרי לברירה, מיצב לעצמו ג'יימס נישה של "מלך השכונה" וגם הסייד-קיק הקבוע בלא מעט סרטים בהובלתו וכיכובו של אדם סנדלר. בימים שבהם סנדלר עושה קפיצה גדולה בתור שחקן דרמה מדובר, על תפקידו ב-"יהלום לא מלוטש", בו גם ג'יימס כיכב בתפקיד קטן יותר, השחקן הקומי, בדרך כלל, מתחיל לרשום בעצמו מאמצים, על מנת להשיל את תדמית השמנמן והמצחיק ולהפוך לקצת יותר רציני, שלא לומר מאיים.

החזות משתנה לחלוטין, בעודו עוטה קעקועים על כל גופו ובייחוד כאלו על החלק האחורי של ראשו ובנוסף הוא מתהדר בזקן היפסטרי ארוך ומבט רציני ומאיים, שלא נגמר. הופעתו עמוסה בגינונים מסרטי אימה ובפרצופיו המאיימים הוא מקרין רשע טהור, שפשוט אין לו התחלה וסוף. ג'יימס מציג דמות, אשר מעוררת שאט נפש ובשביל להשלים את התהליך וכדי שמרבית או כל הצופים ירגישו את אותה תחושה של חלחלה ובחילה, גם שאר הסרט וההתפתחויות העלילתיות שבו, מבקשות שתעשו הפסקה ארוכה מהפעם האחרונה שאכלתם.


אין זכר למלך של קווינס | צילום: IMDB

השילוב, הבלתי אפשרי, שבין דמויותיהם של "האנה" וקווין, מ"שכחו אותי בבית" (מקולי קאלקין, כמובן, שרק לפני זמן קצר הזכיר לכל אלו שגדלו עליו שמלאו לו 40 ומה זה אומר עליהם) מתרחש בסרט הנוכחי, הנושא את שמה של גיבורת הסרט - סממן נוסף להיותו מן סוג של "האנה". הפעם מדובר בתוצר הרבה יותר אלים, פסיכוטי והרבה פחות הגיוני מאותו הסרט, בכיכובה של סירשה רונאן. השילוב המדובר מבטיח סרט בקצב גבוה, אבל גם בהיגיון מאוד מאוד נמוך וכשם שהוא מבטיח, כך הוא מקיים ואף קצת יותר, בכל הנוגע לגרפיות והאלימות שבו.

זוכרים ששכחו את קווין בבית לפני קצת יותר משלושה עשורים? הגיעו שני גנבים קלוצים למדי וניסו לשדוד את ביתו העמוס של הילד בן השמונה. קווין הצעיר, בתושיה רבה, הצליח להערים עליהם ולגרום להם לסדרת נפילות ופגיעות, שהיו הורגות כל אדם נורמלי בסרט מבוסס על היגיון מינימאלי. הפעם נותרת בקי מול מספר גדול יותר של פושעים, אשר מנסים לגנוב פריט אחד, השייך לה והיא מבצעת בהם את זממה, רק שכאן הפגיעות מתורגמות לתגובות הרבה יותר קשות. כיצד זה מתרחש? קצת פחות הגיוני, אבל תנו לעצמכם להיסחף עם סרט האימה המופרז הזה, שממילא מציג פרט שקשה להיגיון לעכל מראש – קווין ג'יימס בתפקיד הנבל הראשי.


מי מפחד מנערה מתבגרת? ההורים שלה ואסירים משוחררים | צילום: IMDB

יש כאן לא מעט בורות עלילתיים ומחסור מינימאלי בהיגיון בסיסי ובריא, אבל מדובר בסרט אימה די פושטי, שדווקא מציג קאסט לא רע, עם ביצועים לא נוראיים בכלל ואפילו ג'יימס לא מצליח לאכזב ולחרבן את התפקיד, אותו הוא מתבקש לבצע, בפעם הראשונה בקריירת המשחק שלו. בין המגרעות של הסרט אפשר לציין את העובדה שהמוטיבציה של הנבלים לא ברורה כמעט בכלל וגם, כאמור, עצם העובדה שלגיבורה הראשית נוכסו כוחות על. התושיה, אותה מגלה גיבורת הסרט במהלכו, די שקולה אף הא לזו שמגלה קווין באותו סרט, שהפך את מקולי קאלקין לאייקון בשלהי שנות התשעים וגם היא מרגישה מופרכת בלא מעט מחלקי הסרט.

עלילת הסרט מציגה את ג'יימס בתור מנהיגם של אסירים, המצליחים להשתחרר בנסיעת העברה, כאשר הם כלואים בחלקה האחורי של משאית בית הכלא. חבורת האסירים בדיוק מגיעה לביקור נימוסין, בבית משפחתה של בקי, אשר בדיוק מתחילה לעכל את עצם העובדה שאביה התארס לחברתו וניגשת לקראת סוף שבוע לא פשוט. בקי היא יתומה מאמה, נאחזת בזיכרונות ממנה ומתקשה להשתחרר ולהמשיך לחיות את חייה. היא מתנכרת לאביה, אבל נדרשת למצוא תעצומות נפשיות וכוחות כמעט על אנושיים בשביל להילחם בחבורת האסירים, אשר שובה את אביה ואת אשתו לעתיד.


אתה בישלת את הדייסה? תאכל ממנה | צילום: IMDB

מכאן הסרט הולך לקו די בנאלי וקצבי למדי של רודף ונרדף, כאשר התפקידים הולכים ומתחלפים מדי כמה דקות והגנה רודפת התקפה ולהיפך. בתחילת הסרט אפשר לשער כבר איך ייראה סופו, אבל אי אפשר לצפות את ערימת האלימות שאתם עומדים לחזות בה, בין אם יש בה צורך ובעיקר כאשר אין בה צורך. לא מדובר בהברקה תסריטאית ולא מדובר בסרט אימה מפחיד במיוחד וניכר כי זו הזדמנות מצוינת להבליט שחקנים ראשיים בתפקידים חדשים להם ולקהל.

לא הסרט שילהיב אתכם וללא ספק לא מהמצטיינים מסרטי האימה של הזמן האחרון. מדובר בסרט אשר רץ על קו של אימה בנאלית עד לשלב שבו הוא מתחיל להתעסק לכם עם הקיבה וכאילו דורש שלא רק קווין ג'יימס יהיה זה שתזכרו מהסרט בתור נושא ראשי. אם זה נדרש ואם לא, אתם תחליטו, אבל אך ורק אם תנסו לבדוק כמה שווה כוכב הקומדיות, שמאלץ את עצמו לצאת מאיזור הנוחות ולחלוטין מדמות הטיפוס המצחיק.


קורץ לך, את לא רואה? | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
התמהיל של "שכחו אותי בבית", ביחד עם "האנה" וקורטוב של "ארץ יצורי הפרא" ו"קארי" עובד לא רע בסופו של דבר. תוסיפו את ג'יימס המזוקן והמאיים וסצנה אחת עם עין ואולי תזכרו את הסרט הזה טיפה יותר מכמה שעות לאחר שתסיימו איתו.

משפט על הבמאי:
ג'ונתן מילו וקארי מורניון האלמונים מלהקים צוות לא רע בכלל, בעבור טבילת האש בתחום האימה שלהם ומייצרים סרט בינוני ונשכח למדי, שכאמור ייזכר בעקבות המאמצים שלהם להיטבע בתאים האפרוריים של הצופים.

משפט על השחקנים:
ג'יימס בהחלט מוכיח שהוא ראוי לצ'אנס, שלא להיזכר רק בתור הליצן המצחיק, בתפקיד לא רע בכלל. לולו ווילסון המתבגרת הצעירה, בהחלט מוכיחה שצומח פה דור חדש ומרשים, במשחק נהדר. רוברט מיילט ("שרלוק הולמס") בלתי נשכח, בגלל גודלו העצום ושאר הדמויות די נשכחות, בגלל תפקידים זניחים למדי.

משפט על אורך הסרט:
קצת פחות משעה וחצי, מספיק בדיוק להעביר את המסר, להגעיל וגם לתת לזקן ולדמות החדשים של ג'יימס לשקוע אצל כל חובביו.