בא ב-VOD: כדורי השינה

האחרון של ג'ים ג'ארמוש, לעת עתה וגם זה של קייסי אפלק מתהדרים בהמון יומרות ורצון לומר משהו מתחת לכל הקליפות ובחלקים מסוימים אכן מצליחים, כמה חבל שבלא מעט רגעים אחרים, העלילה מזמינה פיהוקים, מבט בסלולרי ולמי שנעדר התמדה, גם כיבוי אופציונאלי עובר בראש. אתם מוזמנים לנסות, אבל האחריות היא עליכם בלבד.


צלם, צלם את כל מי שנרדם | באדיבות yes

המתים לא מתים – עמוק מאוד בבור

לפני (לא באמת) המון שנים כתב טום וויטס את השיר way down in the hole, בו השתמשו עבור אחת הסדרות הכי טובות בטלוויזיה – "הסמויה". מי היה מאמין שקצת יותר מעשור, לאחר שהסדרה ירדה מהמסכים, יעזור וויטס בעצמו להשתתף באחד מסרטי הקבורה של ג'ים ג'רמוש. השניים ששיתפו פעולה לא פעם ולא פעמיים, שבים לשתף פעולה פעם נוספת, בסרט זומבים מרובה שחקנים שמנסה להדביק בסטייל ובאווירה המאוד צינית ואגבית שלו, אבל מוציא את הצופים משועממים, על גבול עצימת עיניים וכיבוי מסך.

בעיירה הגנרית מאוד, בשם הגנרי מאוד שלה - "סנטרוויל", העניינים מתחילים להשתבש ולהשתנות וזאת נוכח זליגתו של כדור הארץ מהציר שעליו הוא סובב וגורם לאפקטים צדדיים, אשר מוציאים לא מעט סדרי עולם מאיזונם ועל הדרך גם מפריחים זומבים מקבריהם. אנשי העיר האדישים למדי מנסים להגיב, כמו גם חלק מהשחקנים שמגיבים במודעות עצמית לתסריט ולסרט עצמו, באיזה שהוא סוג של שבירת קירות מסורתיים. ג'רמוש מנסה לרמוז פה ושם על הרגלי צריכה מקומיים של תושבי אמריקה של טראמפ ובכלליות על אורך חיים קלוקל, אבל זה לא עולה לו כל כך יפה.


וואלה, מצ'עמם פה, מה נגיד? | באדיבות yes

הציניות בולעת את אפקט סרט הזומבים והפארודיה היבשושית אולי תוציא חיוך פה וגיחוך שם, אבל התוצאה הכללית משמימה ועל אף שג'רמוש גייס למלאכה הרבה נתיני עבר שלו (ונמנע ממפגש עם ג'וני דפ, לו זה היה יכול להיות סרט מושלם בשביל להתניע חזרה לעניינים), הסרט לא מצליח להתעלות על בדיחות פנימיות ומה שנראה כמו מפגש חברים בין ג'רמוש לביל מארי, אדם דרייבר, טילדה סווינטון (ניקח אותה איתנו מהכישלון הכללי, בתור הצלחה כבירה, במחלקת הביזאר – כרגיל), סטיב בושמי, דני גלובר, איגי פופ, רוזי פרז וקיילב לנדרי ג'ונס (עוד פלוס מהמינוס הגדול), נותר בגדר אותו מפגש חברותי, שמסתמך על שמות ולא על ביצועים.




האור של חיי – מאיר לפרקים, מחשיך לפרקים אחרים

הו קייסי היקר. הצלחת לבלות עם הסרט בכמה פסטיבלים והקורונה הרסה לך? או שמא...אל אפלק הצעיר (יותר) דבקו, לפני כשלוש שנים, סדרת האשמות על אווירה משפילה ומבזה לנשים בסטים שלו ועל שלל הטרדות מיניות, כאשר היה מועמד וגם בסוף זכה בפרס האוסקר עבור שחקן המשנה, בעבור תפקידו ב"מנצ'סטר ליד הים". בהוליווד, כמו בהוליווד, הכל נסלח כל עוד אתה נראה טוב ויותר מזה, גם עושה עבודה מאוד טובה ועל כן אפלק סילק את הכל מעבר לכתפו והמשיך לפרויקטים הבאים, כאשר הגדול שבהם היה הסרט הזה; עבורו הוא תפקד גם בתור תסריטאי, גם בתור הבמאי וכמובן גם בתור הכוכב הראשי שלו.


יאללה, שימי כובע. זה הכי לא בולט | באדיבות yes

ואפלק באמת מצליח לגעת בלא מעט שלבים של הסרט, בעזרת הנושא שלו ובזכות הביצוע שלו בתור הדמות הראשית בסרט, אבל בכל כך הרבה שלבים הוא מורח, מותח ומתיש את הצופה, עד שהשלט כמעט ונכנע בעצמו וחוזר אל עבר ערוץ נייטראלי, בו אפלק לא כלול ואינו מנסה להחזיר את צופיו אל המיטה. הסרט מתקדם לאיטו למקום מסוים, אבל הקצב והסימבוליזם המרומז והכמעט מפורש מוציאים את העוקץ בהמון רגעים שבהם העלילה מתקדמת לאיטה.

לא מעט סרטי פוסט אפוקליפסה בסגנון ובקונספט הזה סופרו והוקרנו בשנים האחרונות. סרטו של אפלק מספר גרסה נוספת לחלק מהם, שואב חלקים, רעיונות ושברירים עלילתיים מכל אחד מהם ואתם תזהו לבד, אם יצא לכם לראות משהו דומה לזה, בלא מעט רגעים. העלילה מספרת על אב ובתו, שנחשבת לילדה האחרונה עליי אדמות, אשר מסתובבים בניסיון לשרוד ולא להתגלות, כאשר האב (המגולם על ידי אפלק) מספר לכל מי שפוגש בו, כי בתו היא בעצם בנו. העלילה מתמקדת בתא המשפחתי והסופר מצומצם, בשלב מסוים שבו העולם כמעט קץ וכיצד הוא עומד למבחן.


מתוקה, תקראי קצת ספרים, זה יעביר לך את הזמן | באדיבות yes

חרדות הוריות עולות על פני השטח, "שיחת הדבורים והציפורים", הפחד מגברים אחרים וכיצד הם מגיבים למחסור במין הנשי, שנוצר עקב מגיפה מסתורית; כל אלו ועוד על רקע הסכנות האורבות לשניים בטבע, מעבר לאלו האנושיים. הסרט של אפלק לא ראה בד, אבל מגיע לרחבת ה-VOD בדיוק על רקע מגיפה אחרת ומקבל רלוונטיות מוזרה מאוד, כאשר מנסים לחשוב על כך. הוא טומן בחובו נושאים כבדי משקל ומרתקים, אבל הביצוע הסופי שלו פשוט משמים, על אף תצוגות המשחק המשכנעות שלו ושל אנה פניובסקי הצעירה (וטיפה'לה אליזבת מוס). תדליקו את האור של חייו ולאט לאט תדעכו אל תוך שנת לילה, בצירוף כדור השינה, בחסותו של אפלק.