משבר הולך ומתגלגל; על הקולנוע בעידן פוסט-קורונה

המחצית הראשונה של שנת 2020 הגיעה לסיומה ובמקביל הגיעה ההבנה שהמשבר העולמי בתחום הפצת הסרטים היה משמעותי והרבה יותר עמוק ממה שחשבו בהתחלה. ללא ספק, עונת הקיץ, שנחשבת לרווחית ומניבה פירות רבים עם שיאי הכנסות אינסופיים, תהפוך השנה לאחת ההרסניות בתולדות הקולנוע וייתכן שהמסך הגדול לעולם לא יחזור למדדי ההכנסות של השנה שעברה.

על פי התרחיש של חידוש פעילות בתי הקולנוע, באמצע יולי, רוב רשתות הקולנוע הגדולות היו אמורות לחזור לעבוד ולפתות אנשים שנמאס להם מהקרב עם הקורונה והבעיות הכלכליות, עם מותחן הפנטזיה חדש של כריסטופר נולאן: "Tenet". אולם בסוף החודש הראשון של הקיץ, התברר שהתרחיש הזה היה אופטימי מדי, ולכן בתחילה נדחה הסרט לסוף יולי, אחר כך לאמצע אוגוסט ועכשיו כבר לא ברור מתי יוקרן.

לוחות הזמנים להפצה של שוברי קופות פוטנציאליים, מאולפנים אחרים, כמו "מולאן" של דיסני, שונו בהתאם, כאשר את גל הדחיות הראשון פתח ג'יימס בונד ה-25; "לא זמן למות", שמלכתחילה נדחה לנובמבר 2020.


אז....לא ייצא בקרוב? | באדיבות Tulip Entertainment

אבל אפילו התוכניות הללו נראות כעת קשות מאוד למימוש. הגידול המהיר במספר הנדבקים בצפון אמריקה, הסגר החוזר ונשנה בכמה מדינות אירופה ואסיה מעיד בבירור שהפצתם של סרטים בחודש אוגוסט ככל הנראה לא תתרחש. בתחילת יולי היה נדמה שמרבית אולמות הקולנוע ייפתחו תחת מה שמכונה "נורמות של ריחוק חברתי", מה שאומר שבתי קולנוע יוכלו למכור במקרה הטוב 50 אחוז מכלל הכרטיסים, שעם ההשקעה הנדרשת ביישום ההנחיות החדשות הופכת את פעולתם ללא רווחית במיוחד. האולמות המלאים למחצה לא יסתפקו בקולנוענים עצמם, שהשקיעו יותר ממאה מיליון בהפקות שלהם. רק הקהל יוכל להשיב את ההשקעה.

וספק אם דחיית המשך הקרנות הבכורה צפויה לעזור. הנקודה היא לא רק בעלויות הנוספות שיהיה על האולפנים לשאת, אחרי שנאלצו לשמור על עניין הצופים באמצעות קמפיינים פרסומיים חדשים, אלא גם העובדה שלווירוסים יש ייחודיות לחזור בתקופת סתיו-חורף וסביר להניח שהרשויות במדינות השונות שוב יטילו בידודים, סגרים נרחבים ושאר מגבלות אחרות.


קולנוע בימי הקורונה. אפשרי? | צילום: usatoday

יש באמת רק דרך אחת לצאת מזה עבור יוצרי הקולנוע — להציג פרויקטים קולנועיים מוכנים בפלטפורמות הדיגיטליות ושירותי הסטרימינג שלהם ואז לנסות לבנות מערך יחסים חדש לחלוטין עם המפיצים. צעדים בכיוון זה כבר החלו - ממש בתחילת המגיפה, אולפני יוניברסל נטשו את הכוונה לשחרר את הסרט "טרולים מסביב לעולם" למסכים הגדולים ובאמצע יולי נודע שאולפני וולט דיסני הכריעו בגורלם של שניים מסרטיהם: "איוון, האחד והיחיד" ו"מחנה הקסם". שניהם יהיו חלק מספריית הסטרימינג של דיסני+.

לבעלי קולנוע אין כמעט דרכים להשפיע על המצב, מכיוון שבסופו של דבר יש להם רק שורות מושבים ומערכות הקרנה יקרות במיוחד, בעוד שלקולנוענים יש לא רק את התוכן עצמו, אלא את האמצעים שלהם למסור אותו לצרכן הסופי. המשמעות היא שעידן הצמיחה במספר בתי קולנוע ברחבי העולם צפוי להסתיים. כן, בתי הקולנוע ללא ספק יישארו, אך מעתה הקהל יתפשר ולא יהיה מוכן ללכת לשבת באולם חשוך עם זרים, נשנושים קולניים ומסכים נוצצים של הטלפונים שלהם ויעשו זאת רק מדי פעם. בתי הקולנוע ששרדו את עידן האינטרנט ישרדו גם את זה, אבל במלחמה על ארנקו של הצופה, הם יצטרכו להמציא את עצמם מחדש.


הטריילר הראשון של "לא זמן למות", סרט בונד ה-25.

בהבנת השינויים הללו ואופן השיווק בשירותי הסטרימינג, מספר הלקוחות וצרכני המדיה הביתית יצמח בחדות, למרות התחרות המתחזקת. עולם כמנהגו נוהג והאולפנים לא שהיו מוכנים להשקיע בהפקה של סרטים בתקציבי עתק של כמה מאות מיליונים (בתקווה לא רק להחזיר את ההשקעה, אלא גם לקבל הכנסה יפה) ימשיכו לעשות זאת. זה לא יילך לשום מקום.

אבל תחום ההפצה עובר שינוי

הפצת הסרטים בצורה בה כולנו רגילים לצפות בה בשנים האחרונות — עם תורים עצומים בקופות, התמוטטות שרתי האינטרנט של החברות שמוכרות כרטיסים, אולמות מלאים במהלך ארועי טרום הקרנה והקרנות בכורה של הסרטים המצופים ביותר, ייתכן שזה ילך ויצטמצם.

אלא אם כן ג'יימס קמרון עדיין יצליח לטלטל את השוק ולתת פייט אחרון עם "אווטאר 2" שלו, כך שהקולנוע כשלעצמו לא ייעלם לשום מקום. אחרי הכל, עדיין יש כל כך הרבה דברים לעשות כדי להשיג שוויון מגדרי, גזעי וסיפורים רבים אחרים לספר. הצרכן-הצופה משתוקק לתוכן ולא משנה אם הוא יצרוך זאת על המסך הגדול או הקטן.