"משמר האלמוות": נוגע, לא נוגע

נטפליקס פשוט עושים הכל לא נכון בגלים של הקורונה ובמקום למצב את עצמם בתור תחליף ראוי לאולמות הקולנוע, הם רק מחזקים את הרצון הצופים, שיחזרו הסרטים על מסך גדול ומרשים יותר. מדובר שוב, בעוד סרט אקשן גנרי לחלוטין, שדווקא מנסה לברוח מהשבלונה שלו, אבל בסופו של דבר מתקשה להחליט מיהו ומה הוא רוצה להיות יותר וכמובן מתפספס, מתמסמס והולך לאיבוד בתהליך הלא כל כך מסובך הזה.


בוא, בוא...אני אשמור עליך | צילום: IMDB

עשר דקות הפתיחה שחררו אנחת תסכול, כי זה כבר היה נדמה שהסרט עולה על הפסים הכל כך בנאליים של סרט אקשן שראינו מיליון ורבע פעמים וכל מה שנותר להמתין לו, הוא רק שייגמר. לאחר עשר דקות זה עדיין המשיך באופן די גנרי כאשר החלה עלייתה של האחת, הלא מפתיעה בכלל ואחר עוד כמה זמן, שהאקשן הוריד הילוך והנמיך עוף, פתאום אתם מוצאים את עצמכם עם סרט שמנסה להרהר על טיבם של חיי נצח. אם ראיתם את זה במקומות אחרים? ייתכן, אבל האם ציפיתם שהקו העלילתי הזה יתפוס נתח כזה רציני בסרט אקשן כזה גנרי? פחות.

וזו, בתוך קליפת אגוז, אחת הבעיות המרכזיות של הסרט. הוא לא מחליט מה הוא רוצה להיות; אקשן מלהיב? דרמה קיומית מהורהרת? סרט על גיבורי על שמחלימים כמו דדפול או וולברין? כולם ביחד או קצת מכל אחד לחוד? כך מקבלים הצופים טעימה מכל סוגה ועל אף שדווקא הדמויות המרכזיות מקבלות פיתוח ראוי, הסרט מתקשה להתרומם, לגעת בצופים או לייצר חיבור אמיתי לאף אחת מהדמויות המרכזיות שלו. קשה לומר שיהיה לכם אכפת מאחת הדמויות הראשיות, אולי חלק מדמויות המשנה ייצרו חיבור רגעי מסוים וכאן זה בעצם מסתיים.


אולי תתעניינו בנו קצת לשם שינוי? | צילום: IMDB

למי שלא הבין מהשם המקומי, מדובר בקבוצת לוחמי עילית ששרדו כמה מאות אחורה והם ניחנים בסוג של כוחות על, אשר מעניקים להם חיי נצח, שבין היתר כוללים את האפשרות לשרוד נפילות, שריפות ויריות וגם בנתח העלילתי הזה חסרה קצת קוהרנטיות עלילתית. הם מקבלים משימה מיוחדת מסוכן שלא רצו לחזור לעבוד תחתיו, עובדה שמסתברת בתור נכונה וכאשר הבגידה הצפויה מגיעה הם מגלים כי הוא עובד תחתיו של מנכ"ל חברת תרופות מרושע, שרוצה להקיז את דמם בשם מציאת תרופה למחלות, אבל בעצם מספק לעצמו סיבות לנסות ולשבות ולענות אותם, בשם היותו מזוכיסט מטורף.

בין בריחה מהפיכה לשפני ניסיונות ואימון צעירה חדשה בצוות, הדמויות מיטיבות להסביר את התסכול בחיי נצח – שוב, לא משהו שלא הכרתם מסרטים אחרים שעסקו באלמותיות, אבל עדיין מסופר היטב ודי מעניין, על אף העובדה שהעסק גוזל הרבה זמן אקשן, שהולך לאיבוד ומתמסמס לו, בין אצבעותיה של הדרמה.


הלו, הלו! לא לכוון את האור לעיניים | צילום: IMDB

מדובר באחד המסלולים המהירים של קומיקס שעובר למסך והניסיון של נטפליקס לעלות על עגלת גיבורי העל של מארוול ו-DC, כאשר הם מגישים את הגרסה שלהם בעזרת עיבוד לסדרת הנובלות הגרפיות של גרג רוקה, שגם היה אחראי על העיבוד הקולנועי לחומרים של עצמו. כאמור, מדובר בחבורה המונה ארבעה חברי צוות, שמונהגים על ידי אנדי – בלונדינית שעונה בעיקר, כאשר קוראים לה בוס ונראית כמו גיבורת הפעולה הגנרית ביותר שפגשתם על המסך לאחרונה.

אנדי היא בת מיליון או כמו שהיא טוענת: "לא זוכרת בת כמה..." והיא מנהיגה את החבורה כבר מאות בשנים. בשביל להיות חדשנים ו-PC, משרתים תחתיה, בין היתר, זוג גייז מוצהרים, שמספרים על אהבתם ארוכת השנים לכל מי שרק ירצה (או לא) ועושים זאת בדרך לא מעודנת או אגבית וכזו שמנסה לברוח מסטיגמות וקלישאות. על הבסיס הזה, בעצם, מתפקד כל הסרט, כאשר הוא אומר את המובן מאליו וחוזר על כך אינספור פעמים, כי למקרה שפספסתם – יש כאן קושי בלהיות חי, שכולם סביבך מתים וסביב הסיפור הזה ובדיחות הקרש שלו הכמעט קבועות שלו, בונה ג׳ינה פרינס-ביית׳ווד את העלילה המשמימה למדי שלה.


עוד מבט מהורהר לרפרטואר | צילום: IMDB

הוא רוצה לומר הרבה והוא אומר כל כך מעט, הסרט הזה. בא לו להעניק לכם קטעי אקשן נהדרים, אבל הוא דווקא מסתפק בכאלו שהם בסדר. בא לו שתתחברו לכאב של הדמויות, אבל הכל נותר בגדר הקלישאה ולא חודר עמוק מספיק, המוזיקה לא מתאימה, המון משפטים נזרקים לאוויר, כאילו נאספו מעשרות סרטי אקשן גנריים אחרים, שהסתובבו בעשור האחרון וקצרו הצלחות מרובות ואפילו השחקנים שנאספו למשימה, כאשר הם משתתפים בסרטי אקשן, בדרך כלל התוצאה מספקת בידור אסקפיסטי מינימליסטי ולא מתאמץ.

אז מה היה לנו? גל שני כבר כאן, נטפליקס ממשיכים בתוצרת של הגל הראשון ולא מתאמצים, גם כאשר הם מקבצים אסופה של כוכבים לכדי סרט אחד, שאמור להיות על בסיס הקומיקס וגיבורי העל הבלתי ניתנים להשמדה וכושלים פעם נוספת. אקשן ברמה סבירה, דרמה ברמה סבירה קצת יותר ועלילה ממוחזרת ולא מושכת בעליל, כאשר הפתח נפער בסוף הסרט, בכדי לנסות ולגרות אותנו לסרט המשך, על אף שלא ראינו כאן יותר מדי, אבל היי...אם טיילר רייק קיבל הבטחה להמשך, אז למה לא, בעצם?


אין מקס, רק חולות | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
מדובר בעוד בלון ניסוי נטפליקסי שמתעופף לו באוויר וחי על המון אוויר סתמי ונפיחתי. אקשן חסר מעוף, שרק מנסה לעוף ובינינו...לא כל כך מצליח.

משפט על הבמאית:
ג׳ינה פרינס-ביית׳ווד, שדווקא ביימה סרטים סבירים פלוס, מתקשה להמריא עם התסריט והדמויות ולמרות הפוטנציאל הגדול, היא מצליחה להישאר עם משהו שיישכח די מהר, לאחר שתצפו בו.

משפט על השחקנים:
לעולם לא נלין על ת'רון בתור תפקיד ראשי באקשן, אחרי "מקס הזועם: כביש הזעם" ועם זאת, היא ממש לא ריגשה הפעם. קיקי ליין (״סיפורו של רחוב ביל״) מקבלת תפקיד מכובד ובצד הגברי נקדם בברכה עם תפקיד קטן של צ׳ואטל אג׳יופור, מתיאס שונראטס הבלתי נגמר, שלעולם לא מתייאש מעוד תפקיד אקשן סתמי ומרוואן קנזארי, שמוכר בתור ג'אפר מ"אלאדין" של גאי ריצ'י, אבל אוהדי הכדורגל מיד יכתירו אותו בתור מוחמד סלאח של הוליווד. איתם גם מככב לוקה מרינלי (״מרטין עדן״) ולבסוף הנבל הנוראי ביותר בעשור האחרון, המגולם על ידי הארי מלינג, המוכר לרובנו בתור דאדלי, מסרטי "הארי פוטר", בתפקיד שהוא יעדיף לשכוח בקרוב מאוד.

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים, שנמתחות ללא הצדקה אמיתית, מלוות במוזיקה שמה זה לא תואמת את האירוע, אבל זו כבר דעה ממש ממש אישית.