במבט מסוים; ישנן בנות, שגורמות לבכות

הראשונה, אשר מגיעה מרוסיה הרחוקה, נוחתת על מסך הטלוויזיה שלכם, בשידורי הלווינים למינהם ואילו השנייה, דוברת הפורטוגזית, מגיעה לשירותי הסינמטקים למיניהם. מה שבטוח, הוא שבמסגרת המחבקת של קאן, הם יצאו עם המון מחמאות וכעת, רק נותר לכם לצרוך את שניהם ולהמתין שישוב המסך הגדול ואיתו הפסטיבלים והסרטים הייחודיים.

״החיים השקופים של אאורידיסה גוז'מאו״ - הבנות מברזיל

זוכה מסגרת ״מבט מסוים״ בפסטיבל קאן ואחד מהסרטים המרגשים והנוגעים שהוקרנו בפסטיבל ירושלים ופסטיבל סרטים בערבה של השנה החולפת הוא מלודרמה קורעת לבבות, עשויה היטב ונוגעת בכל נפש, גם אם המסר שלה לא יהפוך את עולמכם על פיו.

מאז "האישה ששרה" הקנדי-צרפתי של דניס ווילאנב, קשה לחשוב על סרט שייצר מניפולציה רגשית כל כך חזקה ואפקטיבית כמו הסרט הזה. הוא פותח את צעדיו ביער מוריק, עמוס מים וחלומות, צמד אחיות מסתובבות ומטיילות, מאבדות זו את זו וקוראות זו בשם זו ומשם הן עוברות לספר דרך מכתבים או קריינות לצופים המבולבלים את הסיפור המלא שלהן.


ביחד, ביחד...עד ש... | צילום: IMDB

שתי האחיות לבית משפחת גוז'מאו הן אאורידיסה וגידה, שתיהן קצת שונות וקצת דומות זו לזו. הן גדלות בבית בורגני למדי, למשפחה ממעמד הביניים וחוזות בהוריהן, אשר צריכים להתחנף לכאלו ממעמד רם יותר, על מנת לשמור על פרנסתם ועל מקומם בהירארכיה. השנים הן שנות החמישים בריו די ז'נרו, ברזיל וכל אחות מטפחת לעצמה כיוון שונה בתכלית מזה של אחותה. גידה הולכת בעקבות ליבה ואילו אאורידיסה חולמת להיות פסנתרנית מפורסמת ביום מן הימים.

סרטו של הבמאי הברזילאי, ממוצא אלג'יראי (ועם השם, אשר נשמע טורקי) קארים איינוז, שמגיע בשביל להציג את מעמד הנשים באותה התקופה ועם זאת, עושה את המירב בשביל לספר את סיפורן של שתי נשים פרטיות, שכמהות זו לזו והדרך למפגש מלאה מהמורות, אך בינתיים הצופים מקבלים מיפוי של התקופה, בכל הנוגע למצבה ומעמדה של האישה בחברה הברזילאית וכמובן הצצה לעולמות עניים אל מול בורגנות יחסית והכל דרך עיניהן של אותן שתי נשים מרתקות ומרגשות.


אתן לא יודעות את זה עדיין, אבל אתן עומדות להתגעגע מאוד | צילום: IMDB

לפני שצופים בסרט, אפשר להצטייד בממחטות, בשביל לנגב את הדמעות במהלכו ועם סיומו. לאחר אמור ועל אף זאת, מדובר בסרט מסקרן, שלמרות שהוא בהחלט מפעיל כלים רגשיים חזקים, הוא מתמקד ביצירת אווירה דרך צבעים, מנגינות ותנועות מצלמה, שמכניסות את הצופה עמוק אל תוך ליבת הסרט והופך אותו להיות זבוב על הקיר בין שני מוקדי העלילה ודרך צמד האחיות המפעימות, שמגולמות על ידי צמד שחקניות נפלאות – ג'וליה סטוקלר וקארול דוארטה.

איינוז מציג את הגיבורות שלו בתור נשים בעלות תעצומות נפשיות, בעיקר אל מול חברה שמרנית ודי מפגרת, הוא עושה זאת דרך צילום ועלילה ריאליסטיים וגם אם זה מרגיש בלא מעט שלבים מהונדס מדי, בכדי לגרום לכם להזיל דמעה, הוא עדיין צולח במשימה דרך סיפור מרתק, עלילה מהפנטת וכמובן בימוי ומשחק מרטיטים.

״החיים השקופים של אאורידיסה גוז'מאו״ זמין לצפייה ב-VODסינמטק | פסטיבל הקולנוע ירושלים




ג'ירפה - הענקית הירקרקה

סרטו השני של הבמאי, זוכה פרס הבימוי במסגרת "מבט מסוים" – קנטמיר בלאגוב, בן ה-27 בסך הכל, הוא חוויה ריאליסטית ומשתקת, כמעט כמו זו שחווה גיבורת הסרט בלא מעט שלבים שלו. ועל אף הקצב והעלילה הלא פשוטה שפורש בפני צופיו הבמאי הצעיר, בהחלט ניתן לומר כי מדובר בחוויה מתגמלת ויוצאת דופן.


היי!! את מסתירה את התור | באדיבות בתי קולנוע לב

הלו, ילד! מה אתה עושה? מה בן 27 חוזר לשנים שבהם סבא וסבתא היו צעירים? לא תנסה חוויות ראשונות שהולכות על בטוח? מה זו הכבדות הזו? בלאגוב הכל כך צעיר מפתיע עם תסריט לופת ובעזרת משחקן של צמד שחקניות פנומנליות, להן זו היא הופעת הבכורה הקולנועית, אפשר עוד פחות להאמין שכולם שוחים בכזו קלילות במים הקולנועיים הרוסיים והקפואים. לאחר הצפייה בסרט ועיכול פרטי הפז"ם, זה אפילו עוד יותר קשה להאמין שצמד השחקניות אכן בהופעות בכורה ואילו בלאגוב אכן בסרטו השני בלבד.

איה (ויקטוריה מירושניצ'נקו) היא ה"ג'ירפה" – בחורה גבוהה, אשר עובדת בתור אחות רחמנייה ומטפלת בפצועים, שדי אבוד להם. איה הייתה לוחמת ולקתה בהלם קרב קשה, שמגיע לידי ביטוי בקיפאונות, שפשוט עוצרים אותה באמצע מה שהיא עושה ומוציאים ממנה חרחורים וחוסר תגובה לעולם החיצון. כאשר מאשה (וסיליסה פרליגינה), חברתה שנותרה בשדה הקרב, מקבלת את השחרור המיוחל מהצבא הרוסי, השתיים חוברות ומנסות לבנות לעצמן את החיים מחדש, להדחיק כמה שיותר את טראומות המלחמה שחוו בעצמן ולנסות שיקום משותף, זו בעזרתה של השנייה.


בחורף הקרוב תלבשי לבן (וגם באלו אחריו) | באדיבות בתי קולנוע לב

לבנות מחדש בעולם שכולו הריסות, לאחר התהילה היחסית של ניצחון מלחמת העולם הראשונה, זו איננה משימה קלה. לנינגרד בימים שאחרי מלחמת העולם השנייה היא עיר שבורה, עם אזרחים מרוסקים שמנסים לאחות את השברים בכל יום מחדש – שתיים מאלו ששואפות לנוע קדימה הן מאשה ואיה, שחוו טראומות נוספות, שאינן קשורות לשדה הקרב וכרתו ברית, שאי אפשר לשבור אותה ובשמה יבצעו לא מעט משימות מאתגרות.

איה, המורמת מכולם בזכות גובהה, מנסה דווקא לא להתבלט בחיי היום יום ודווקא מאשה, הג'ינג'ית הפעילה היא זו שנושבת רוח מתחת לכנפיה הרדומות של חברתה הבלונדינית, הגמלונית ובעלת פני הכלבלב המתקתק. שני קטבים כל כך שונים, שהדינמיקה בין השתיים הללו מרימה את הסרט בכל פעם לגבהים חדשים ומדגישה את השונות והדימיון שהשתיים חולקות, כתוצאה מאיך שהחיים התייחסו אליהן וכמובן בקו ישיר לאופיין, שלפני הטראומות המרובות אשר חוו.


זו תהיה הפוזה הקבועה יחסית בסרט | באדיבות בתי קולנוע לב

בלאגוב לא מעז לגעת עם מקל באורך איה בשום נושא פוליטי, שקשור לברית המועצות של פוסט מלחמת העולם הראשונה. החיילים (והחיילות) חוו טראומה והם משתקמים לאיטם, אל תוך עולם קצת שונה ועם מטען עצום, נפשי ופיזי, אשר מלווה אותם לכל אורך הדרך, גם לאחר תום ימי הקרבות. בעולם שבו השתיים זקוקות למזון, לפרנסה ואף לחום ואהבה, צמד הנשים החזקות הללו, דווקא מדגישות כמה עוצמתיות הן בעולם של גברים, שהורדו כמה דרגות בחשיבותם וכוחם.

הבמאי הצעיר מעניק את הכוח לצמד נשים יוצא דופן בתפאורה הרוסית הרגילה ויוצר מהן אייקונים נשיים ומורכבים, בין שלל דמויות גבריות מטושטשות, אשר משוועות לחבל הצלה מהמקום הכי פחות צפוי. בלאגוב, דרך צבעים וחללים צפופים ועכורים, יוצר תמונה מדויקת עד אימה, לעולם שנכחד לפני כמעט מאה שנים ובוחר בקפידה כל שוט וכל סצנה, שיתארו באופן מדויק עד כאב, את הסבל והייסורים, לצד רגעים קטנים של אושר ותקווה, בסרט שכבדתו נמחה קליל תחת איכויותיו והחיבור אליו.

הסרט "ג'ירפה" זמין לצפייה בסינמה tv (סלקום tv) וב-yesVOD STORE