"האירווזיון:סיפורה של Fire Saga":עברנו לארה"ב,תיכף נשוב

לא יאומן כי יסופר, אבל דווקא וויל פארל האמריקאי החליט לשים את הידיים שלו ולכתוב תסריט, העוסק בתחרות השירים הכי אירופאית והוא עושה את זה נפלא. פארל ומקאדמס אף ביקרו לפני שנתיים בישראל, בשביל להתגלח על הפקת אירוויזיון אחת נפלאה וחזרו עם המון חומר בשביל להעניק לעולם, דרך התיווך של נטפליקס, את האופן שבו הם הצליחו לראות ולהבין את הסיפור והאמת. יחסית לאמריקאים שאמורים להיות מנותקים למדי מהתחרות האירופית הזו, הם מצליחים להעביר, בשעתיים, את התמצית של התחרות הזו, שהפכה עם השנים להיות תחביב ואובססיה של קהלים רבים ברחבי היבשת.

הקומדיה של וויל פארל רשמה האטה רצינית עד כמעט עצירה בשנים האחרונות, אבל לא הפעם, כאשר הוא יושב בכסא ההפקה, הכתיבה וכמובן בתור הכוכב הראשי של הסרט, כאשר הוא מצליח להציל הרבה שאבד עם השנים האחרונות ובוודאי יכניס את עצמו לרשימת הפולחנים שקשורים לאירוויזיון, בעזרת סרט שמסתלבט קצת ואוהב הרבה וגם אם איסלנד חוטפת קצת ואיתה עוד כמה מדינות והסגנונות המוזיקליים המאפיינים את אותן המדינות, אי אפשר שלא להתחבר לסרט הזה ולאהוב את כל מה שהוא מייצג.


בדרך לעשות היסטוריה | צילום: IMDB

פארל, בסגנונו הקומי והכל כך ייחודי, מביא את סיפורם של קארל וסיגריט, שני חברים טובים שהתאהבו בקונספט האירוויזיון ובמוזיקה בכלל, בזכות אותה תחרות משנת 1974 ובזכות "אבבה" והביצוע הכובש שלהם עם "ווטרלו" האגדי. לארס שאז ובתור ילד עדיין היה שרוי באבל על אמו וסיגריט, שעדיין לא למדה לדבר, מפציעים בצעדי ריקוד וכובשים את רחבת הסלון, במה שהופך להיות תחילת החלום שיעסיק אותם כמה עשורים לאחר מכן.

לארס, שעדיין גר עם אביו (פירס ברוסנן) בגיל ארבעים פלוס ועובד בתור פקח בעיירה האיסלנדית הקטנה וסיגריט, שעובדת בתור מורה בבית הספר, עדיין עובדים על אומנותם עמוק במרתף בית אביו של לארס וממשיכים לחלום בגדול. רצה צירוף מקרים ביזארי ויוצא דופן והצמד נשלח אל התחרות שבגלאזגו, סקוטלנד. השניים מקרטעים את דרכם דרך חזרות וכמובן משברים, שצצים נוכח היכרות עם זמר רוסי עשיר, בשם אלכסנדור למטוב (המגולם על ידי דן סטיבנס הנהדר).


מקלות ואבנים לא יפגעו בי | צילום: IMDB

מרגע שלארס וסיגריט נכנסים לעולם הכמעט אגדי של תחרות האירוויזיון, ההיצמדות של ההפקה לפרטים הקטנים הופכת להיות התפאורה המושלמת לסרט וזאת בעיקר לאור העניין הגדול שעוררה התחרות בשנתיים האחרונות. לתושבים המקומיים יהיה עניין וזיכרון טרי מהתחרויות האחרונות וזה נהדר לראות פעם נוספת את הלוגו, שכולנו למדנו לאהוב ולהפנים, עולה ועולה פעם נוספת, בעיקר נוכח העובדה שהשנה התחרות לא מתרחשת ומי יודע אם בשנה הבאה היא תתרחש במתכונת הרגילה שלה.

פארל משתף פעולה בסרט עם אנדרו סטיל, מכותבי "סאטרדיי נייט לייב" ומעניק את שרביט הבימוי לדיוויד דובקין, שביים את "לדפוק חתונה" ו"השופט" והטריו הזה יוצר את אחת הקומדיות הטובות של החודשים האחרונים. אותם חודשים, שכמובן התאפיינו בעצם העובדה שמרבית הצופים בבית המשיכו לצרוך תכנים בעיקר בביתם והותירו את נטפליקס בתור אחת השליטות הגדולות בכל מה שקשור לסרטים, שאפשר לצפות בהם מבלי לצאת עם מסיכה מחוץ לבית או לבקש את המפתח לאולם מבעלי אולם הקולנוע.


בשנה הבאה יבוא הקהל, בינתיים נהיה כמו בכדורגל | צילום: IMDB

מדובר בסגנון הומוריסטי שאולי לא יירד טוב לכולם בגרון וייתכן שלא יירד היטב בגרון למשך מקטעים מאוד ספציפיים, אבל דווקא הפעם מנסה לקלוע פארל אל עבר קהל יעד נרחב, שלא קשור לאמריקה (עליה הוא יורד במספר הזדמנויות, כדי לא להשאיר את האירופאיות מדממות לבד). אירופה והטקס המוזיקלי המוזר שלה מקבלות תשומת לב אוהבת ומצחיקה מאחד האנשים הכי מצחיקים בהוליווד בשנים האחרונות והתוצאה הסופית מחממת את הלב וכמובן מצחיקה, לאורך כל הדרך.

אז עד שעדן אלנה שלנו תתגבר על הביטול והדחייה של האירוויזיון האחרון ותעלה להופיע מול במה גדושה במעריצים עוטי מסיכות או מול במה ריקה לחלוטין, יש לנו הזדמנות מצוינת להיזכר ולהיאחז בגרסה האמריקאית-איסלנד ית של אחד האירועים האהובים עלינו. אז עד שתחזור, נוכל בעיקר להתרפק, להתגעגע ולהמתין שישוב במלוא הכוח ובמלוא הפאר, התלבושות-תחפושות , התפאורה, המוזיקה וכמובן ה"דוז פואה" המפורסם מכל או שפשוט נחזור על הסרט שוב ושוב באדיבות נטפליקס.


פאפא ברוסנן היה מעדיף אותך דייג | צילום: IMDB

משפט על הסרט:
נהדר, מצחיק, מוזיקלי וכיפי. חוויה שלא בטוח שרובכם הייתם מצפים לחוות עם פארל והשטויות שלו, שדווקא הפעם מצליח לשמור על איזון בין הומור לרגש.

משפט על הבמאי:
מי שהפך עם הזמן לבמאי הקליפים של "מארון 5" ממשיך להתעסק עם מוזיקה ועושה זאת נהדר. דיוויד דובקין הוא הבמאי המתאים לתסריט של פארל והוא מוכיח זאת בעזרת הסרט הנהדר הזה.

משפט על השחקנים:
פארל הוא פארל ואיש לא ייקח מהבדרן הזה את מה שהוא הביא לקולנוע עד היום ועדיין ממשיך לתת לו. מקאדמס עושה עוד קפיצת מדרגה קומית ואפילו פירס ברוסנן נכנס לתפקידון קטן וקומי-רציני, אבל מעל כולם, גונב את ההצגה דן סטיבנס, בתפקיד, מבטא ונוכחות יוצאת מן הכלל.


מי הכוכב של הערב?! מי?! | צילום: IMDB

משפט על אורך הסרט:
שעתיים, קצת יותר מדי לסרט קומי, אבל בשביל הפרטים הקטנים, אי אפשר כנראה היה להצליח בפחות.