"ג'יי ובוב השקט מההתחלה": החידוש? האיתחול? בכל זאת תראו

לא בטוח שהמצב השורר בחוץ הרס בכורה כלל ארצית לסרט הנישתי הנוסף שמוציא קווין סמית'. זה קצת מצחיק לקרוא לסרט שמופיעים בו סופרסטארים עצומים, בקנה מידה הוליוודי, להופעות של שניות עד דקות בכינוי "נישה", אבל זה בדיוק מה שהוא. סרט שהמון פלחי קהל יתרחקו כמו מאש ואילו פלח נוסף (והילדים הבוגרים שלו) ירוצו לקנות ולצפות ולא משנה מה אומרים וכותבים שאר הצופים והמבקרים. כי סרט של ג'יי ובוב השקט הוא אירוע, אירוע של כמה פעמים בחיים ועדיף להיות בצד הצופה והשופט מאשר בצד שמתעלם.


אלו היו ג'יי ובוב של פעם...עכשיו זה משהו אחר | באדיבות yes

קווין סמית' מגיש, באופן סופר מודע, סרט שכל כולו מוקדש למעריצים וגם לחבר'ה שלו. מה זה לחבר'ה? לכל המשפחה והחברים. מאז מינוי קרדינלים-אחיינים ב-ותיקן לא היה ריכוז נפוטיזם כל כך גדול על סט אחד, כאשר קווין סמית' מלהק את כל חברי משפחתו לתפקידים קטנים וגדולים. כל המשפחה, כולל כולם, נמצאת על הסט ולא רק בשביל להחזיק את ידו של הבמאי המחופף – אביו, אמו, אחותו, אשתו והבת שלו, שמגלמת דווקא את יוצאת חלציו של ג'ייסון מיוז, שמגלם את ג'יי בסרט (שגם הבת שלו משתתפת בסרט, בתפקיד הבת של בן אפלק) - כולם מופיעים בסרט בתפקידים פעילים, כאלו ואחרים.

כל האירוע הזה הגיע בשביל לעקוץ, ללכלך ולהסתלבט במשך שעה וארבעים על התעשייה, לעשות שורה אחת ארוכה של התרפקות על העבר וכמובן להריץ דאחקות אינסופיות שמבוססות כמעט על כל סרט שכתב וביים סמית', אשר מכיל בתוכו את צמד הגיבורים הסטלנים. הבעיה הגדולה שמלווה את סמית' ואותה הוא מקפיד לשכוח בכל סרט שהוא כותב, מביים ועורך, היא עצם העובדה שהקהל מתבגר ביחד איתו, אנשים וטעמם בקולנוע משתנים וגם לזכור חסדי עבר לא תמיד מצליח להחזיק סרט שלם, שמפוצץ באהבה, שנאה ומודעות עצמיות.


לא....קרעתם אותנו מצחוק - פעם | באדיבות yes

סמית' החליט לייצר סרט נוסף על הצמד, שהוא חלק ממנו, כאשר הפעם הם מנסים להגיע להוליווד (שוב) בכדי לשבש את הריבוט לסרט החדש עליהם והם פוגשים דמויות חדשות, שמזכירות את הישנות וגם...ישנות, שמזכירות להם כמה עובדות על עצמם ועל החיים. כל זה מרגיש שנעשה בשביל הצחוקים והשחזורים ובעיקר המחזורים לכל קשת הבדיחות שנכתבו אי פעם לכל אחד מסרטיו של סמית', אשר כוללים את הצמד, שבסופו של דבר קיבל סרט משלו. אין פה הרבה ייחודיות וזה כאמור, סרט למעריצים וחבר'ה ויש הרבה מהם, מכל אחד מצידי המתרס.

סמית' מציג תסריט מבולבל ועקר, עלילה תלושה (אפילו יותר מזו של הסרט הקודם, שדווקא זכה למעמד פולחני, איך שלא תסתכלו עליו) ומנסה פשוט לחיות מחדש את העבר, כאשר הוא בוחן חלק מהמקרים בעין קצת יותר בוגרת ורצינית, אם זה בכלל נשמע הגיוני או אפשרי. הצמד התבגר, המטרות שלהם נותרו זהות, אבל הם נתקלים בלא מעט דמויות שעליהן השפיעו והשפיעו עליהן, כך שיש להם הזדמנות לקחת כמה רגעים ולחשב מסלול ואם אפשר גם, להפיק לקחים מהמסלול שעברו עד כה - אם תרצו, זה מרגיש כמו סרט מהזן של "טיפשים בלי הפסקה 2", שמנסה לפנות למי שהתבגר איתם ועוד עשוי לצחוק מהבדיחות הישנות, בליווי חדשות, שמדברות על ההתבגרות.


הדור הישן פוגש את זה החדש | באדיבות yes

בדרכו שלו בוחן סמית' את ההורות במשך לא מעט זמן מהסרט, בדרכו שלו הוא לועג להוליווד והפאקים המרובים שלה ובעיקר לעצלנות שדוחפת את חבריה לייצר את אותם התכנים תחת או בהצמדת הטייטל: "ריבוט" או "רימייק" וכן, הוא לא מוציא את עצמו מהכלל ואפילו מכין את הקרקע לקטילת המבקרים. וטוב כי ניכר שלא כל כך אכפת לסמית' מדעת הרוב הרווחת (והציונים של האתר שהוא די עובד בו – IMDB) ועם זאת, קשה שלא לתהות אם הפערים הבין דוריים והצורך להרהר בצורה קומית ואפויה בהוליווד ויוצאי חלציך הם סיבה מספקת ליצור סרט המשך מאוד מאוד מאוד מבולגן וכמעט סתמי, שאשכרה מיועד לקהל יעד מוגבל מראש, הכולל, כאמור, את המשפחה והחברים (והמעריצים, שהמשפחה והחברים הם רק חלק מהם).

בסופו של יום, הסרט הזה חולף ליד הצופה שלו והאמינו שזו בדיוק לא הייתה המטרה של סמית', שגם מאחורי ומתחת לפני השטח לא אומר – אבל הוא בוודאי רצה לייצר פולחן נוסף עבור הדור הצעיר ולאתגר את הדור המזדקן, שבזכותו הפך למי שהוא. סמית' רצה לנסות ללגום עוד קצת קסם מהעטין המיובש הזה, שאין לו כל כך מה להציע בימים כתיקונם. "ג'יי ובוב השקט: הריבוט" חייב להיות לקח חשוב עבור סמית', לקראת פרויקט הדגל שלו: "מוכרים בלבד 3", שעשוי להיות התקווה האחרונה שלו לצאת ממשבצת המגיש ב-IMDB ולחזור לימי הזוהר, קצת לפני שמכבים עליו את האור.


זה מה שנקרא "העברת המחבט" | באדיבות yes

משפט על הסרט:
ניסיון אחרון להנשים את המותג של "ג'יי ובוב השקט" מעניק להם יופי של תפילת אשכבה חרישית, מעושנת וגסת רוח.

משפט על הבמאי:
זה לא אתה, אלו אנחנו. התבגרנו, החלפנו קידומות, התמסדנו ואפילו הפכנו להיות קצת רציניים. הניסיונות להצחיק בקושי עוזרים לפלוט גיחוך והלב מתמלא רחמים על הבמאי שמסרב להתבגר ולהשתפר.

משפט על השחקנים:
ג'ייסון מיוז התבגר וכמעט לא רואים את זה, מלבד העובדה שמשהו שם השתנה במבנה של הלסת ולא ברור מה. מעבר לכך אין שום דבר שמציל אותו מלהיות שחקן בינוני מינוס שחי על הסרטים הללו ותו לא. קווין סמית' בתור שחקן – עדיף שיהיה בוב השקט וגם הבת שלו (הרלי קווין סמית'...כן, כן......תעכלו את השם עוד טיפה) ככל הנראה לא תרשום קריירה מרשימה בתחום. כל שאר השמות הם יותר בקטע של ניים דרופינג וחשבון אישי של כמה שניות עד כמה דקות וזהו.

משפט על אורכו של הסרט:
שעה וחצי של סרט, מתאים בדיוק לסגור את הבאסטה ואז הוא מגיע עם עוד עשר דקות של פספוסים, הומאז'ים והמון אהבה עצמית מיותרת.



"ג'יי ובוב השקט מההתחלה" זמין לצפייה ב-yesVOD