"מידסומר": ארי (שוב) היה כאן

ראשית כל וידוי וגילוי נאות, כאשר מדובר בשני סרטי האימה של ארי אסטר כותב שורות אלו ניגש בצורה די קלולסית למלאכת הצפייה, בכל הנוגע לאינפורמציה בנוגע לסרטים. כך התעצם אלמנט ההפתעה מ"תורשתי" ולמרות שהיה די בלתי אפשרי להתחמק מההייפ המטורף סביב סרטו הארוך השני של אסטר, עדיין היה ניסיון גס (והצלחה) לחמוק בין הטיפות. לא לקרוא (חוץ מכותרות), לא לשמוע ולא לראות....עד ש...עד שקורונה כופפה את היד ודרשה להשלים את החסר.

ארי אסטר הוא תופעה, שייצרה שני סרטי קולנוע אשר זוכים לקבל מעמד פולחני ושנוי במחלוקת, בו זמנית ובמהירות מסחררת. "תורשתי" נכנס לקרביים (וזה תמיד משפט שעשוי להיתפס כגראפי בסרטיו של אסטר) ולא הפסיק לגעת בפחדים העמוקים ביותר בלב והנשמה של הצופים. הסרט הנוכחי....הוא, הוא....הוא משהו. אי אפשר להצביע עליו בדיוק ולומר באופן מובהק מה היתרונות ומה החסרונות, בצורה שלא תשתמע לשני פנים, אבל אי אפשר שלא להצביע עליו. כאילו ראיתם למשל שוודי זקן מעופף בגלימה לבנה מראש הר.


שוודיות, הנה אנחנו.... | באדיבות yes

כלומר, היתרונות דווקא ברורים באור השמש השוודית, אבל החסרונות, מעורפלים משהו. זה סרט שמתיימר להיות סוג של אימה, אבל אם לתייג אותו בתור תת ז'אנר של האימה הקלאסית, הוא עשוי לטבוע בין כאלו שרוצים להבהיל את הצופים, להגעיל אותם ולגרום לכולם לשבת מוכנים לקפיצה הבאה. כאן זה משהו אחר, כי אם תחכו לאיזה קליימקס משוגע שכולל הבהלות והקפצות, אולי עדיף שתעברו הלאה, כיוון שמדובר במקרה הפרטי הזה בסוג של יצור כלאיים מעניין ומרתק, שמה שלא יאמרו עליו, השורה התחתונה היא שאי אפשר להישאר אדישים אליו.

מדובר בסרט קולנוע אשר מתנהל על מי מנוחות במשך כמעט שעה שלמה וכולל אינספור גישושים עד להגעה לאיזה שהוא תכלס. אסטר מספר את סיפורה של דני (בחורה עם שם של בן, חשוב? אולי. תלוי בראש המסובב הזה של אסטר), שחווה חוויה מטרידה מאוד ופונה באופן מאוד תלותי לחבר השמוק שלה – כריסטיאן, אשר בגדול (וגם בקטן) די מעוניין להיפטר ממנה ומההיצמדות שלה אליו וגם חבריו ממליצים, אז למה לא? המקרה שחווה דני מוציא ממנה רגשות עזים הכוללים: דאגה, לחץ ועוד שאר ירקות, אשר מובילים לכך שהשתלשלות העלילה תגרום לדני להידחף לטיול הבנים של כריסטיאן בשוודיה.


תעזבי...תעזבי את היד | באדיבות yes

זוכרים ששעה עברה בלי יותר מדי? אז כן, הגיעו לשוודיה, לקחו טריפים פסיכודליים מטריפים ופגשו את הכת השוודית הכי מנומסת בכל סקנדינביה וכל אלו מתקיימים בלב ליבו של אזור מוריק ומעורר. ואז...נגמר השעה הראשונה, המלווה באידיליה יחסית וכמו ההוא שמכה עם פטיש ה-X קילו בגונג הענק, גם כאן היה גונג עלילתי והסרט עלה שלב ומשנה כיוון במידה מסוימת ועם זאת, שומר על הזכות להשתרך באיטיות וללמוד את המנהגים וההרגלים של בני המקום וכמובן, בד בבד הסרט הוא מגיע לאזור בו הוא מעלה הילוך ומתיימר לתת מענה לכל מחפשי הזוועות והוא עושה זאת בצורה הכי, הכי...אבל הכי גראפית שאפשר.

זה רק נשמע כמו טיול של חברים לשוודיה, שחברה של אחד מהם משתחלת פנימה, כיוון שהמשך הסרט הוא טיפול בשוק, טיפול ליחסים, טיפול לאבל ובעיקר שינוי וכיפוף כמה מחוקי הז'אנר הקלאסי והמקובל כפי שאנחנו מכירים אותם כיום. סרט אימה באור יום שוודי?! מי שמע על דבר כזה? מסתבר שדווקא היה אחד כזה, עם אותו שם ועם התפתחות עלילתית זהה ועם כל שלב שהסרט מתמשך, הולכת ומסתברת העובדה שאסטר הוא מעריץ גדול של "איש הקש", אחרת אי אפשר להסביר חלקים נרחבים בסרט, בהם נדמה שהוא מנסה לייצר הומאז' מהמם ליצירה הבריטית של רובין הארדי משנת 1973.


סורי. זה החדר. עם עוד מאה איש ותינוקת שבוכה כל הלילה. בלי אינטימיות בבקשה | באדיבות yes

אסטר אורג, תופר ומחבר קצת אלמנטים מכל מיני ז'אנרים ויוצר יצירה יפיפייה, עוכרת שלווה ומרתקת, שאפילו הייתה אמורה להיות ארוכה יותר – כמעט שלוש שעות, בגרסת הבמאי שלו, אשר לא היו מקובלות אצל המפיצים. עובדה זו אילצה את אסטר לקצר את כל העסק לשעתיים וחצי (קצת פחות בתכלס), שכל כולן שואבות, מהפנטות וגם אם לעיתים נדמה שאתם הולכים לאיבוד, מזיז אתכם הבמאי קלות, דרך נגיעה בכתף על מנת להחזיר אתכם לרצף העלילתי שלו ואם לא בטפיחה קלה, תמיד אפשר להוריד לכם פטיש של עשרה קילו לראש כדי שתתחברו מחדש.

זה סרט שמתמקד ב-state of mind של דני, שהיא גיבורת הסרט ואלו שסביבה, שהופכים לרקע מטושטש יותר ויותר, על מנת לטפל בנפשה הסוערת. החוויות שהיא חווה הופכות בשלב מסוים למטאפיזיות ולעיתים גורמות לה ולנו, הצופים, לאבד כמעט כל קשר למציאות. ואז מחברים אותה (ואותנו) חזרה לשם. בהנפת....נו, הבנתם.


הגרסה שלנו ל-YMCA | באדיבות yes

סינמטוגרפיה משכרת והתמסרות טוטאלית של צוות השחקנים לתסריט, לעלילה ולכל ניואנס קטן שהקנה להם הבמאי הייחודי הזה. הוכחות חותכות רבות מונחות על שולחן הצופים, שמצביעות על כך שלמרות שאסטר חטא בזמן ארוך ואיבד המון המון אמינות בכל הנוגע לאימה קלאסית (זה יותר סוג של זוועתון, במלוא מובן הזוועה), הוא מחזיר לסרט את החוסרים דרך הרבה עבודה פסיכולוגית, עומקים ורבדים ודרך מטאפורות ושלל מסרים תת הכרתיים והכרתיים, שצריך לשבת ולתת להשפעה של הסם הזה לפוג בשביל להתחיל ללקט אותם.

זו לא יצירה מושלמת בכלל, אבל היא עשויה באופן שמתקרב לשלמות בכל הנוגע לצילום ובניית הבישול האיטי והארוך של העלילה ובהחלט ראויה כל כך לצפייה נוספת והבנה של שלל המסרים, הרבדים והעומקים שיש לסרט המורכב הזה להציע. לא ברור מתי עשויה להתחרש צפייה שכזו, אבל בימים שה-VOD מחזיר את ההשקעה שלו, ייתכן ששווה לתת לאסטר הזדמנות שנייה ושלישית וללא ספק לחטוף פעם נוספת מהבמאי המוכשר הזה את הסטירה, אותה הוא מעניק לרבים מצופיו ומעריצי האינסטנט שהצטברו לו, בפרצוף ברגע שהוא כתב, ביים ותרגם את פרי דימיונו לכדי הסרט הזה ובהחלט מדובר כאן בחתיכת דימיון עשיר ומשובח.


מה אתה מעסה לי את הגב?! משוך באצבע...יש לי פוק ענק | באדיבות yes

משפט על הסרט:
הוא ארוך ולעיתים קצת מייגע, הוא ביזארי ולא אורתודוכסי והוא יוצא מהמון גבולות מוגדרים שהורגלנו בהם, בתור צופים, אבל הוא חתיכת יצירה מאתגרת ומרתקת.

משפט על הבמאי:
אסטר נאמן לדרך שלו ובמאים כאלו שורדים בתעשייה זמן רב, מבלי להוציא שוברי קופות, שלעיתים מתהדרים במעטפת חיצונית וקליפתית בלבד. מדובר בסרט שני של הבמאי המוכשר שכבר הפך לשם דבר עצום בקולנוע ובתקווה שרק הקורונה לא תעצור אותו.

משפט על השחקנים:
משחק יוצא מן הכלל של פלורנס פיו - כוכבת על שבדיוק מתחילה לבקוע מהגולם שלה. ג'ק ריינור, שכל הסרט יזכיר לכם גרסה רזה של סת' רוגן, בתפקיד עציץ אדיש ודושבאגי במיוחד, אבל אמין בטירוף ומוכר. וויל פולטר הוא קישוט נהדר ואתנחתא קומית מופלאה ושלל שחקנים שלא תכירו ובטח לא תראו בעשור הקרוב, אלא אם אתם חובבים גדולים של הקולנוע השוודי.


לא מצליח לצאת מנישת האתנחתא הקומית | באדיבות yes

משפט על אורך הסרט:
הנה זה מגיע. 147 דקות. מוגזמות ומופרכות. אז.....איפה מוצאים את גרסת הבמאי של שלוש השעות?!

"מידסומר" זמין לצפייה ב-yesVOD