"הזמיר": קנט, היא יכולה

לג'ניפר קנט וה-"באבאדוק" שלה יש מקום חם מאוד מאוד בלב ליבו של האתר ועל אף שהתקציר הרגיל של הסרט "הזמיר" לא פיתה יותר מדי, דווקא התקציר ב-yesVOD משך את העין, כאשר טרח להזכיר שהסרט הזה הוא של קנט - הוגה, יוצרת, כותבת ובמאית אחד מסרטי האימה הטובים של העשור החולף. גם הפעם קנט כותבת ומביימת ועל אף שהיא מדלגת בקלילות לחיקו של ז'אנר קצת פחות חריף מז'אנר האימה, היא מבצעת כיוונונים על מנת לשוות לסרט הזה רגעי פלצות וכאלו שלא תצליחו למחות בקרוב מהמחשבות או לפני שאתם הולכים לישון.

קנט הייתה שחקנית אוסטרלית בסדרות מקומיות וסרטים זניחים מאוד, עד שבתחילת שנות האלפיים היא קיבלה סיבוב בעקבות הצפייה בסרטו של לארס פון טרייר – "רוקדת בחשיכה" ומשם הדרך לבימוי החלה. זה אפילו התחיל בשיתוף פעולה ביחד עם הבמאי האקסצנטרי, כאשר הייתה אחת העוזרות שלו בסרט – "דוגוויל" ומשם המשיכה לתחילתה של קריירת סולו. היא ביימה בשנת 2005 את "מפלצת", סרט קצר עליו קצרה שבחים רבים ולאחר קצת פחות מעשור, היא הרחיבה אותו לכדי אחד מסרטי הקאלט בז'אנר האימה של שנות האלפיים – "באבאדוק".


לומדת לא להפנות לחיילים את הגב או כל צד אחר | באדיבות yes

מאז "באבאדוק" וסרט קצר נוסף שנוצר בהשראתו, קנט הורידה פרופיל, סירבה לפרוייקטים ענקיים (כמו לביים את גל גדות ב"וונדר וומן" הראשון) עד שבסופו של דבר ולפני שנתיים שבה אל הצופים הכמהים עם הסרט הנוכחי. "הזמיר" שקצר שבחים רבים, בלא מעט מקומות, שבינם דווקא לא נמצא פסטיבל ונציה של שנת 2018. באותו פסטיבל מספר בורים נבערים הציתו אש גזענית כנגד סרטה של קנט וחוללו מהומות בהקרנת הבכורה של הסרט, אבל לאחר שני סרטים עתירי זוועות ומנות פסיכולוגיות עתירות שומן, אפשר להבין שאת האישה הזו לא שוברים כל כך מהר – עבדה עם לארס פון טרייר או לא?

היא שבה לביים סרט אשר מתויג תחת ז'אנר מותחן, דרמה והרפתקאות ואין ספק שמדובר כאן במסע מרתק אל עבר נקמה, שהדגש בו הוא על הדרך שחוצה הגיבורה ועל הגיבור הנוסף שמצטרף אליה כבר עם תחילת דרכה. זהו מערבון אוסטרלי, שמשנה את הנוף המדברי השומם ליערות הטזמניים וממקם את הגיבורים שלו אי שם בשנות העשרים של המאה ה-19, כאשר כבר עם תחילת הסרט אי אפשר להתחמק מהאמירה הקולנועית של קנט, בעודה חותכת בגסות את השוטים של הפתיחה מגיבורת הסרט אל עבר קבוצת החיילים שעומדים להניב מקרבם את האנטיגוניסט של הסרט.


מוכנים? מתחילים! | באדיבות yes

החיתוך המדובר מהווה רק תחילת התמה הברוטאלית של הסרט, שמתקיימת לא רק בשביל לתייג אותו בתור כזה שקשה לצפות בו או לעכל אותו, אלא בעיקר על מנת לייצר תמונה ריאליסטית וכואבת עד מאוד עבור הצופים שירהיבו עוז ויצפו ביצירה המאתגרת הזו. קנט ממש לא רוצה שתרדפו לאחר התיוג של "סרט אלים", כאשר אתם מתיישבים מולו, כי הרבה יותר חשובה לה הדרך שבין סצנה גראפית ואלימה כזו לאחרת, אבל היא בהחלט מרצפת את הדרך בסצנות אכזריות וקשות לצפייה. החוויה הוויזואלית היא הפחות קשה לצפייה, כי דווקא מה שלא רואים באופן גראפי ובוטה, אבל עדים לסיטואציה ושומעים אותה, אלו הם האלמנטים שמושיבים את הצופה בחוסר נוחות מובהק במקומו.

עם תחילת הסרט מפלחת קנט את הטוב והרע באופן ברור ובוטה, כאשר החיילים והקצינים העומדים בראשם הם פני הרשע, חוסר האנושיות ואיבוד צלם האנוש. מנגד, זוג אירי, שהבולטת בו היא קלייר – גיבורת הסרט, הם אנשים פשוטים, תמימים שרוצים לקנות את החופש שלהם ואת היציאה מתקופת המאסר בחסותו של קצין אכזרי בשם הוקינס, המגולם באופן יוצא מן הכלל על ידי סאם קלאפלין. קנט מנצלת את יופיו החזותי של קלאפלין הצעיר, על מנת לנסות להעניק לו כמה דקות של חסד אצל הצופים, דרך המראה, אבל הכל יילך ויתדרדר מהרגעים הראשונים שהקצין הצעיר דורך בעלילת הסרט.


כל כך יפה, שבאמת יבוא לכם לבכות | באדיבות yes

האכזריות והרוע האנושי שקנט עומדת להציג, דרך צמד סיקוונסים ארוכים ומתישים נפשית, ימחקו אצל כל צופה את שאריות הרושם הראשוני, שנוצר בזכות מראהו הטוב של השחקן הצעיר בסרט וישוו לו חזות דמונית עם קרניים גדולות ומחודדות. מהרגע שדרכיהם של קלייר והוקינס מתפצלות בעלילה, המטרה של הדמויות בסרט ברורה, אבל הדרך להשגתה היא דרך שונה לחלוטין, בטח כאשר מדובר בשני צדדים כל כך שונים של המתרס עבור שתי הדמויות הללו. לשתיהן יש מכנה משותף אחד – המרדף אחר מה שמגדיר אותן, שמגיע על פי מטרת העל שהציבו לעצמן, אותה מטרה אשר מקדשת את כל האמצעים ואחריה כל אחת מהדמויות המרכזיות רודפת.

הוקינס, שהאלימות המופרזת שלו לא נעלמת מהקצין האחראי עליו ועל המלצתו לדרגה הבאה, מחפש את המהות שלו בניסיון לרדוף אחרי הקידום בדרגה ולשם כך הוא יוצא למסע של כמה ימים עם צוות נלווה כנוע, שמורכב משאריות של בני אנוש – צמד איכרים פשוטים, ילד והפקוד האכזר והטיפש שלו – רוס (דיימון הרימן). את כל החבורה הזו מוביל בניווט צ'ארלי, אבוריג'יני זקן, שמכיר את השטח כמו את גב כף ידו לאחר שטיפות מרובות, על פי כל כללי הניקיון של הקורונה וגם הוא, כמו כולם ואפילו עוד קצת מתחת להם – כנוע.


חמודה, להביא לך מגבון לח? | באדיבות yes

מנגד, קלייר מצטיידת באבוריג'יני משלה, בשם בילי ויוצאת למסע נקמה (מוסווה בתחילתו לפחות) ובעקבותיו של הקצין שפגע בה אנושות. המסעות של השניים הולכים ומתפצלים בכל הנוגע למימוש העצמי, כאשר קלייר מצליחה לייצר לעצמה חברות אמת, שמפילה המון חומות בין גזעיות ומאחדת כנגד האדם הלבן והמדכא המרכזי. האלימות שהשניים חווים מהשליט המרושע, היא אלימות שאותה מפרטת קנט דרך דקויות קטנות, שקשה לומר שאפשר למצוא בכל סרט וכאמור, אין כאן שעשוע זול מסצנות קשות, אלא המון רגש שמחבר את הצופה בנימיו אל לב ליבו של הסרט והאלימות שגם בילי וגם קלייר חוו מהקצין הבריטי ודומיו, היא זו שבסופו של דבר יוצרת מהשניים צוות מאוחד.

הקולניאליזם הבריטי באוסטרליה והפגיעה באוכלוסיות החלשות בו (אבוריג'ינים ומהגרים אירים, לדוגמא) הוא הנושא הנידון בסרט, הנקמה של נציגי אותן האוכלוסיות היא המסע ובעוד הוקינס, הקצין, רוצה להעצים את כוחו עוד ועוד, כל מה שמבקשים צמד הגיבורים הוא להשיב לעצמם שרידי אנושיות ועוד טיפות שנותרו להם מכבודם העצמי, אשר נרמס ונאנס על ידי הכובשים הבריטיים. קנט שמה דגש על שפות המקור של צמד הגיבורים ונותנת להם דרור לביטוי דרך מטאפורות של ציפורים ודרך שירה בשפת אימם, שנותנת כוח נוסף לגיבורים המדוכאים.


אין כמו ריצת בוקר עם הרובה ביד - מעורר | באדיבות yes

שני הצדדים איבדו והרבה והמסע הזה מחבר אותם באופן רוחני אל עבר מטרת העל שלהם, מדלג מעל מהמורות ומכשלות פיזיות וכמובן מלמד את השניים האחד על השני וגם כל אחד מהם לומד עוד קצת על עצמו, כאשר הוא נמצא בנקודה שאין יותר מדי מה להפסיד. הוויזואליות, הגראפיות והאלימות שקנט שוטחת בפני הצופים הם בעיקר אמצעי להשגת המטרה והיא הלמידה של הצופים על תקופה אפלה ביותר בתולדות האנושות וגם כמובן לייצר חיבור רגשי חזק ועוצמתי הרבה יותר של הצופה אל גיבורי הסרט.

קנט אולי לא הולכת לייצר לאף אחד מאוהביה סיבות להתמרמר, כאשר לא תמסחר את עצמה בקרוב לסרט קומיקס מכל סוג שהוא, אבל בהחלט מרתק יהיה לנסות ולנחש על מה סרטה הבא יעסוק ומתי הוא יגיע לבתי הקולנוע בעידן שבו הקולנוע רשם צלילה משמעותית כלפי מטה ודווקא תכנים כאלו עשויים לצאת באופן מהיר יותר אל עבר מסכי הטלוויזיה. סופר וומן של הקולנוע האוסטרלי רושמת עוד נקודת ציון היסטורית נפלאה וממשיכה להרים לעצמה את הרף לקראת הפרויקט הגדול הבא שלה. אנחנו נמתין בסבלנות.


גאה בצבע המקור, אבל עדיין צובע בלבן | באדיבות yes

משפט על הסרט:
יצירה מופתית, מאתגרת ולא פשוטה לצפייה ועיכול, הכי לא הוליוודית שיש, אבל כזו שגורמת לחשוב ואסור שתרד מתחת לרדאר.

משפט על הבמאית:
ג'ניפר קנט, בעזרת שני סרטים בלבד, מוכיחה שהיא אחת היוצרות החשובות והמשמעותיות שעלו בעשור הקודם מאוסטרליה ובכלל.

משפט על השחקנים:
יש שיאמרו שזה לגמרי הסרט של אשלינג פרנצ'וזי ("משחקי הכס") ושל בייקאלי גנאמבר וכן...זה שלהם לגמרי. הם מדהימים, בהופעות מרגשות, יוצאות מן הכלל וכאלו שראוי לא להתעלם מהן בכל הנוגע לעתידם. וכן, אלו שני שמות שוברים שיניים, של שחקנים שלא רגילים להוביל סרטים. קלאפלין, לעומת זאת, כבר רגיל להוביל, אבל לא ככה. הוא לוקח תפקיד כפוי טובה, שעושה חשק לכופף לו המון איברים בגוף ולרסק אותם והוא עושה זאת בצורה עוצרת נשימה. מי שהתחיל בתור שחקן זוטר אצל ג'ני לורנס ו"משחקי הרעב" הופך להיות שחקן ורסטילי ומרשים וזו ההופעה הטובה ביותר שלו אי פעם. נקודה.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים ורבע. קצת ארוך ומרוח, בעיקר בשליש האחרון, קנט לא מרפה ולא רוצה להרפות מהיצירה שלה. אבל....שלא ייגמר לעולם.

הסרט "הזמיר" זמין לצפייה ב-yesVOD