"הריקוד האחרון": הנרקוד?

זמן קורונה. אין קולנוע. נטפליקס ממריאה לשחקים ונראה פתאום ש-רשת הסטרימינג הפכה לתרנגולת שמחרבנת ביצי זהב. אם פעם הצופה הממוצע היה צריך לנבור ולפשפש על מנת להינעל על תוכן איכותי, הרי שכעת אותו צופה נקלט כמו אם לעשירייה, ברגע שהוא פשוט מדליק את האות N הגדולה, האדומה והמתפצלת הזו. כל חודש נטפליקס יורה תוכן חדש, אשר מושיב את כל אלו שחשבו לשבור בידוד, אל מול מסך כלשהו ונועלת אותם לעונה שלמה, בלי הקלות.

ההתלהבות והטירוף שנוצרו סביב סדרת הדוקו, אשר נסתיימה לפני שבוע הפכו ויראליים בדיוק כמו הוירוס הזה, שמשאיר את כולם מול נטפליקס ולא נותן הזדמנות להוציא את הראש יותר מדי החוצה. כולם, כולל כולם, לא הפסיקו לצפות ולדבר על הסדרה וניכר גל טרמפיסטים לא קטן. אותו גל אהב את מה שהוא ראה, בדיוק כמו אלו שיצאו מהחורים שלהם בעת הצלחת קבוצה, שעד שג'ורדן הגיע, הייתה נחשבת כישלון קולוסאלי בזריקת הכדור התפוזי ההוא אל עבר החישוק הגדול, התלוי קצת יותר משלושה מטרים מהרצפה.


מה אתם באים עכשיו? כבר תיכף הכל נגמר | צילום: IMDB

וזה התחיל עם MJ הכל יכול וכיצד הוא הגיע אל הענף והמשיך עם "פיפ", כמעט למשך פרק שלם, כי אי אפשר שלא להפריע עם קצת דיבורים נוספים על מייקל. נמשך עם רודמן (ומייקל), פיל ג'קסון (ומייקל) ואפילו סטיב קר (ומייקל) ועוד כל מיני בי ג'יי ארמסטרונג, הוראס גראנט, ג'ון פקסון ועוד(מייקל) ועוד (מייקל) ועוד (מייקל, כבר אמרנו?). יריבים, חברים לקבוצה, יריבים מתוך הקבוצה וכאלו שליוו את הקבוצה (ואת מייקל) לאורך העונה האחרונה של הבולס וגם כמה עונות אחורה. היו סיפורים, היו אמיתות ואולי גם שקרים, אבל הכל היה מעניין.

בתור ילד שאמנם אהב את כל הקבוצות הכי מצליחות (בכדורגל) באותה התקופה, היה קשה מאוד להתחבר לשעמום הזה של קבוצה אחת שלא מפסיקה לזכות באליפות מדי שנה, עם השחקן הכי טוב בעולם שפשוט לא יודע איך להפסיד. חיכה כותב שורות אלו שמייקל יפרוש (בפעם הראשונה) ובחר לו את האלופה שהשתחלה לשנתיים בתקופת פוסט ג'ורדן הראשונה ותיעב את הרגע שהוד אווירותו חזר לרחף במגרש הפרקט. זה היה קשה להיות ילד שאוהד קבוצה שלא תצליח לזכות עד היום באליפות (על אף מזוקן על אנושי אחד), מהרגע שג'ורדן חזר בו מהפרישה הראשונה.


לפרוש? לא...לא... אמרתי שאני פשוט רוצה לקנות פורש! | צילום: IMDB

אבל היום ובמבט מפוכח, מבין ומכיל (והאמת שגם הרבה שנים לפני כן) אי אפשר שלא להעריך ולהעריץ את מה שעשה גדול הכדורסלנים בתבל. כל פיסת פרגון מהאנשים שסבבו אותו וגם מכבודו, בכבודו ובעצמו, מגיעה בזכות ובזכות גדולה שהתפזרה לה על קצת יותר מאצבעות כף יד אחת. ומה שמגיע, מגיע בהחלט ואי אפשר שלא להביט ולהיזכר בסגלים ובכדורסל של פעם, מבלי להיזכר מיד בשליטה הברורה של ג'ורדן לאורך תקופה ארוכה, שכללה את גדולי השחקנים שהמשחק קלט ופלט.

ג'ורדן נגע בהמון אנשים ולא כולם רצו, אולי, לקנות מה שחלק משותפיו לקבוצה מכרו – הוא היה רודן, שחצן, מניאק גדול וגם ווינר, ווינר ענק ושחקן שיד האלוהים נגעה בו לתקופה ארוכה למדי. הוא כמעט הצליח לשמור על איזון בין שני צדדי אישיות שונים ועצומים, אבל בסופו של דבר...הוא לא. מה שנשאר בסוף הייתה עייפות מנטאלית רבה, שלא פחתה מזו הפיזית, תסכולים למכביר ולצד מיליונים שאותם הוא ריצה, היו גם לא מעט שסבלו ממנו, בין אם קרובים אליו, בין אם קולגות לתחום הכדורסל או סתם אוהדים של קבוצות יריבות של זכו לראות תואר, מעצם נוכחותו במשחק.


כבר אז הלשון הייתה משתרבבת החוצה | צילום: IMDB

הסדרה הדוקומנטרית מתמקדת בעונה האחרונה של הבולס, לפני שהופרשו על ידי ג'רי קראוס ובריצה המתישה והלא הגיונית של אותם בולס, בראשות מייקל ג'ורדן, לאליפות שלישית ברציפות, בפעם השנייה ולאחר ההפוגה בת השנתיים של ג'ורדן ממשחק פעיל. מרבית הצופים יודע מה היה, חלקם נזכר וחלק קטן אולי לומד מהם את הכל בפעם הראשונה ומה קדם לנעלי Air Jordan, בתור פיסת היסטוריה אמיתית, שבהחלט קרתה עוד לפני שחלק מהכוכבים הנוכחיים לבשו גופיות כדורסל.

ההתקדמות של הסדרה היא בקו לינארי, לאורך עונתה האחרונה של הבולס, אבל כוללת אינספור פלאשבקים לעולמם של חלק מהשחקנים וגם המאמן שהיו שותפים לאותה קבוצה מופלאה והיסטורית. באיזה שהוא שלב הסדרה מאבדת קצת את האחיזה בקהל הצופים ואולי נועדה לנער סוג של טרמפיסטים או אולי דווקא לשלהב כאלו שהתחום והעומקים שלו פחות מוכרים להם, אבל היא מתעשתת לקראת הסיום וסוגרת את הפערים באופן אלגנטי.


תחזיר את זה, זה שלי! my precise | צילום: IMDB

חודש שלם האכילו אותנו בכפית לצד נתוני הקורונה ההולכים ומתיישרים ובמשך אותו החודש צפינו בעיניים צהובות, חומות ואדמומיות של ג'ורדן ובטקילה, שיושבת לצידו כמו חברה טובה למסע. במשך חודש שלם גמענו כל מילה וצפינו בשקיקה בעוד יריבות קמה ונופלת ואחרי שהאבק שקע, אין ספק שהסדרה הזו הרגישה בלא מעט שלבים כאילו ג'ורדן חזר למגרש הבייסבול, הניף את המחבט והוריד קן צרעות במכה ניצחת, כיוון שלצד אהבה וביקורות משתפכות הוא גם הפך עליו כאלו שהחשיב חברים וחיזק את השטנה בקרב שונאיו.

הסדרה לא תחלק אתכם לאוהבי ושונאי ג'ורדן עת סיומה. היא תרחיב את הידע, באופן כמעט חד צדדי, אבל לא תחסוך מצופיה גם עובדות שרק מעיקות על האופן שבו תזכרו שאתם רוצים לאהוב ולזכור את גדול הכדורסלנים אי פעם. הוא הוכיח שקשה למתג אותו לטובה מבלי למצוא כתמים ולכלוך קטן כגדול ועל כל פעולה טובה שתזכרו ממנו, הסדרה הזו עשויה להזכיר לכם עוד שתיים שליליות.


היי, אתה שם למעלה...שומע אותי? אני מגיע לנצח אותך באחד על אחד | צילום: IMDB

הוא ניצח משחקים לבד, אבל לא הפסיק לקלל את חברי קבוצתו, הוא נתן כבוד ליריביו, אבל נהג בשחצנות ולא הפסיק לנבל את הפה בטראש טוק ורבאלי, הוא רתם מוטיביציה על מנת למקסם את היכולת שלו, גם אם זאת אומרת שהיה צריך לשקר לעצמו ולסביבתו, הוא היה שחצן, אבל גיבה את הכל במבול תארים בלתי פוסק ומעל הכל, הוא היה אישיות מרתקת שלא הפסיקה לעניין וממשיכה לעניין עד היום.

המילים יישפכו בחודש הקרוב כמו השמפניה שנשפכה בחדר ההלבשה של הבולס אחרי כל אחת מששת האליפויות שלהם. חלק יגנו בעור שיניהם על הכוכב הגדול של הקבוצה שלהם מהניינטיז, משל היו מצביעי ביבי בימי תחילת המשפט שלו והחלק השני ינחר בבוז לאחר פרק ורבע, בתואנה שיש צורך וכמעט חובה מוסרית לבצע איזון לדיווחים שהציגה הסדרה באופן חד צדדי למדי. ואולי האמת באמצע, שעם הכל ולמרות לא מעט עובדות שליליות שהוצגו, זו חובה לצפות בסדרה שמסכמת בצורה מוצלחת את פועלו של אחד הגדולים בהיסטוריה בתחומו והיא בבחינת חובה לכל חובב ספורט ובכלל.


ו.......נגמר | צילום: IMDB