"המורדת": דתי, לא לפי דעתי

שירה האס מעלה הילוך. החשיפה הישראלית-יהודית בנטפליקס מעלה הילוך ובכלל, הסדרה הזו עושה טוב לכל מי שמעורב בה. כמעט ולא תמצאו ישראלי, חובב קולנוע ו/או טלוויזיה שלא יודע מי זו שירה האס ועם עוד תפקיד או שניים נוספים מעבר לים, כנראה שהיא תהפוך להיות שם שגור בפיהם של חובבי קולנוע עולמי, כמעט כפי שהיא הפכה להיות בארץ. האס הצעירה, עם תצוגת משחק פשוט פנומנלית ומהפנטת, מספרת סיפור שלם דרך מבטים, הבעות פנים ומנעד קולי יוצא מן הכלל.

הספק אישה-ספק נערה הזו ממשיכה בהצלחה מסחררת וזאת בזכות הקרבה אישית, כישרון משחק יוצא דופן וגם עין טובה לתסריטים מעניינים, שתמיד עוזרים להבליט את הדמויות שהיא מגלמת אפילו עוד קצת לפני שהיא יוצקת את כישרון המשחק הנהדר שלה פנימה. התפקיד הנוכחי מתלבש בול על אישה צעירה שעדיין נראית כאילו היא בשיא שלה בתיכון והיא מגלמת תפקיד של בחורה הצעירה מגילה המקורי בחמש שנים ואם תשאלו אותנו, היא נראית אפילו צעירה מהגיל המוצהר שלה בסדרה בעוד חמש שנים.


מזל שיש פה Fox Kids | צילום: IMDB

האס מגלמת את תפקידה של אסתי, אשר מבוססת על דמותה של דבורה פלדמן – אישה אמיתית לחלוטין אשר נמלטה מחסידות סאטמר שבניו יורק אל עבר ברלין, עם בנה הקט. עם שינויים קלים עד כבדים וצוות יוצא מן הכלל, החמוש בשפה ומבטא יידיים (מלשון יידיש), הנחיתה נטפליקס את הקיגל הלוהט הזה בימי תחילת הקורונה וגרמה לבאז מקומי ואפילו עולמי וכל זמזום שעולה מכל מקום בנוגע לסדרה המצוינת הזו, מוצדק ואף ראוי להגברה.

אסתי היא בחורה דתייה שמנסה להימלט מהחיים שהרבנים, היהדות ואורך חייה תחת חוקיה הנוקשים של חסידות סאטמר בוויליאמסבוג, שבתפוח הגדול, כפו עליה. היא נשואה כמעט שנה ל-ינקי (עמית רהב, שהוא בבחינת התגלית הפנומנלית האמיתית של הסדרה) והם מתקשים בחיי המין, שאמורים להניב את הפרי המיוחל והמצוותי – תינוק. בין התערבות דודתה לזו של אמו של ינקי, אסתי כבר לא מסוגלת לסבול את גורל חייה והיא מחליטה לעשות מעשה - לאסוף כסף בכדי להנפיק לעצמה דרכון גרמני ולנתב את חייה, מכל המקומות, דווקא לברלין.


אז...מה זה הפורנו הזה שסיפרת לי עליו? | צילום: IMDB

העובדה הפיקנטית הזו משרתת את הסדרה ועלילתה כל כך טוב, כאשר מדובר פשוט בפרי בשל ומבוסס, אשר נפל אל חיק התסריטאים של הסדרה ובעצם נותן הזדמנות להעלות לא פעם ולא פעמיים את ההנגדה הגדולה שבין חייה של אסתי בקהילה החונקת של ניו יורק ובין החופש הברלינאי, שלפני כמעט מאה שנים דווקא סימל את המקום המסוכן ביותר לעם היהודי בכל העולם כולו.

השירים מבית סבתא, התספורת של אסתי, הטעימה הראשונה שלה בבית הקפה, הנגינה על פסנתר בתור חלק מהצעדים שלה לחופש ושוב, נדגיש את העובדה – היא בורחת לברלין מקהילה יהודית ענקית בניו יורק. בעזרת פלאשבקים רבים לומדים הצופים גם על המסלול הבעייתי שהביא את אסתי להתנכר לאמה, להפוך לכלה בגיל 18 ותוך שנה להפוך לאישה נשואה שמאסה בחייה ובסביבתה. כמובן שכל אלו לא היו יכולים להצליח לעבור ולעבוד לולא האס ורהב, שפשוט מעניקים עוצמות מיוחדות לכל אחת מהסצנות המרכזיות בכל פרק ופרק.


שנתיים כבר לא חפפתי | צילום: IMDB

באותה העת שבה מוצגות הבלחות מעברה של אסתי, היא מטיילת לה ברחובות ברלין ורוכשת חברים חדשים – מוזיקאים צעירים, שמגיעים מכל מיני מקומות ומכל מיני רקעים: ישראלית, תימניה (לא מישראל), זוג גייז ועוד בחור מקומי. גרמניה החדשה קולטת את כולם ולא מפלה בדרך לתת הזדמנות שווה לנגן מוזיקה קלאסית מהרמה הגבוהה ביותר וכן, המורה של כולם הוא כמובן ממוצא ערבי (יוסף סוויד).

הגדולה של הסדרה היא דווקא ניסיונות האיזון שהיא מנסה ליצור ועל אף שהביקורת על חיי הקהילה החרדית נשמעת למרחקים, דווקא בעלה של אסתי מוצג בתור אדם שנקלע לסיטואציה, שהוא ממש לא רצה בה. ינקי הוא אדם טוב וירא שמיים, טהור וכזה המובל בעיקר על ידי כוחות חיצוניים וכל מקור סכסוך בינו ובין אשתו מועצם בגלל הסביבה וכמובן "מה יגידו ה...?", כאשר הוא נמצא תחת זכוכית מגדלת לוחצת מאוד של אמו ושל כל הקהילה שסביבו, אשר מודדת אותו על פי מדד המלטת יורשי עצר.


כלה וקשה לה | צילום: IMDB

אפילו מוישי (המגולם על ידי ג'ף ווילבוש), בן דודו של ינקי וזה שנשלח על מנת להיות הביצועיסט שאמור להיות זה שבסופו של דבר מביא את אסתי והוא גם כביכול הנבל של הסדרה, מוצג בתור בן אדם עם פגמים מרובים, שכוונותיו הם הצטברות של תסכול, חוסר ברירה ועבר בעייתי, כמו גם הווה שאינו סוגה בשושנים. הוא כבר חזר בשאלה, נכנע ליצר הרע שלו, לא מעט במהלך יום עבודה והוא לוכד באישיותו את שני הצדדים של הנישואין ההולכים ומתפרקים של ינקי ואסתי.

גם אם לקראת סופה, הסדרה הולכת לאיזורים המוכרים והבנאליים מעט, אין בעובדה זו להוריד ולא במעט מעוצמת ההופעות של השחקנים הראשיים, שיוצקים מעצמם חלק ענק של אישיותם בכדי להצליח לספר סיפור שמגובה במרבית השלבים באמינות גבוהה. אמינות שמקורה לא רק בהופעות הגדולות של השחקנים הראשיים, כי אם גם בתפאורה, בניית העולם האותנטי, שחקני המשנה והעלילה המרתקת, שלא חייבת להיות מנוכסת אך ורק לעם הנבחר, כיוון שיש בה פנייה לחברי כל דת שהיא ועל כך היא זוכה ולא בכדי, להצלחה באחד מסמלי הגלובליזציה החדשים – נטפליקס.