"ווסטוורלד 3": דולורליסי בארץ המראה

ווסטוורלד סיימה את עונתה השלישית וזו הייתה עונה אשר התאפיינה בלא מעט עליות, מורדות וניסיונות לרכוש את אמונם של הצופים מההתחלה. מצד אחד, ניסו ג'וי ונולאן להתחיל לפשט ולהסיר את ערימות התסכול שנשאו איתם הצופים מהעונה הקודמת והעונה החלה עם עלילה ברורה, שלא מצריכה דוקטורט ומפת צייד אחרי כל פרק שמסתיים; סראק מול דולורס והוא מגייס את מייב, על מנת שתבגוד בערכי הרובוט שלה, בשביל לספק את הצרכים האנושיים שלה, שנובעים מהצורך הבלתי פוסק להיאחז בזיכרון בתה.

מהצד השני, דולורס פרתה ורבתה את עצמה בעיקר ופיזרה את זרעיה ברחבי העולם, על מנת להוציא לפועל תוכנית שתשנה את מה שהמין האנושי יודע על עצמו. הצופים כמעט אולצו לנסות ולחשוב על שדולורס חותרת לסדר עולמי חדש, שיגרום לנזק עבור בני האדם, אבל האמת שלא היה כל כך קשה לראות שלא כוונות זדון טהורות היו לרובוטית הבלונדינית, במיוחד שמולה עומד פסיכופת צרפתי, שנראה בסופו של דבר כמו עוד רשע גנרי, המקדש את מטרתו בתואנת תרומה וחבל הצלה לאנושות – ת'אנוס רזה ולא כל כך מעניין.


אז...את באה לפה הרבה? | צילום: IMDB

העלילה, הדמויות ששרדו את העונה הקודמת והמעבר לעולם החדש, המשורטט והעתידני – כל אלו נראו כמו מתנת יומולדת לילד קטן, אשר נשבה בזכות אריזה מבריקה ונוצצת ומגלה צעצוע, שבסופו של יום, מעניין אך ורק לכמה שעות ואז ייזרק מיד אל עבר הקופסא מתחת למיטתו, שם שוכבים עוד ערימות של צעצועים שאיתם מיצה את המשחק. כך גם "ווסטוורלד", שעונתה הראשונה הייתה הבלחה כמעט נדירה ויוצאת מן הכלל ואילו עונתה השנייה הייתה מטרחנת, הפכה להיות עוד סדרה שלא מנסה לאתגר את צופיה יותר מדי ובעצם נבהלת מעצמה ומהציפיות שהיא הרימה.

הסדרה, בעונתה הראשונה, הייתה כל כך טובה, מאתגרת ומתגמלת, עם דמויות, טוויסטים ועומקים, שנולאן וג'וי החליטו שצריך להרים את הרף גבוה. גבוה כל כך עד שכל אוהביה וחובביה הרגישו תסכול עז וזאת בגלל נפתולי ותסבוכי העלילה של העונה השנייה, עובדה שגררה אחריה את הפשטתה של העונה השלישית והפיכתה להיות בסופו של דבר סוג של סדרה עתידנית רגילה ומן המניין. רידוד עומקים, מסרים ותכנים וכן, פישוט נפלא למבוכים העלילתיים הבלתי פוסקים של העונה השנייה, אבל לעיתים קצת יותר מדי פשוט.


הנה התסריט של העונה השלישית, מה שלא מובן - תחתכי | צילום: IMDB

הרבה בילד אפ הלך והצטבר לקראת הרגע הגדול של כיילב בתור המנהיג להמון המוסת והמתפרע והאמת שהקו הזה היה מעניין, עד שהוא פשוט עלה על גדותיו ונשפך מבנאליות – סימן נוסף עבור אקורד הסיום הצורם לעונה כולה. ההמון המתפרע היה בבחינת הגזמה פראית שאפילו בימי הקורונה, שסוגרת אנשים בבית ופושטת מהם את עבודתם, לא יצאו אנשים לרחובות והחלו במהומות עולם. העובדה הזו הייתה שיקוף של העונה כולה, שנעה בין שני קטבים קיצוניים מדי, שלא משאירים הרבה באמצע.

הקטבים הקיצוניים הללו הגיעו לידי ביטוי בקווים מרכזיים של העלילה - דולורס שרוצה למוטט את האנושות פתאום הופכת למאמינה הכי גדולה שלה. מייב שיותר נצמדה לתוכנית של דולורס ממירה את נאמנותה ואז חוזרת בה וגם נזכרת בדקה התשעים ותשע שהיא יכולה להשליך מהחלון את שליטתו של סראק בה. שרלוטורס הפכה אנושית, ביל זגזג, כיילב פינקמן שתמיד היה כלייבלב מלווה ולא מזיק הופך לג'ון קונור – מנהיג עשוי ללא חת וברנארד שגם מחליף נאמנויות בינו לבין עצמו, רק בשביל לקבל רגע מזוקק של סגירה אישית, עבור האדם שבצלמו ודמותו הוא נברא.


ותודה למין האנושי שהביאני עד הלום | צילום: IMDB

לא מעט דמויות השתרבבו להן להופעות אורח בלתי מוסברות, שלא תרמו מאומה מעבר להופעתן על המסך והרגעים הגדולים של הסדרה הגיעו טיפה טיפה לפני הסוף ומשם ירידה די תלולה עד לסיום די מאכזב, שקיבל חבל הצלה רציני מהפוסט קרדיטים. סצנה לא קצרה, אשר מצד אחד בישרה על עונה נוספת שמגיעה ומצד שני, אותתה שאולי העונה הבאה תציל את סיומה של זו הנוכחית, שבעיקר קילקלה לא מעט רגעים טובים ובהחלט היו כאלו, למרות הטרוניות שקל לדבוק בהם לעת סופה של העונה.

העולם המשורטט, רחב הגבולות והשונה של העונה השלישית משתי העונות הראשונות היה הצצה דיסטופית לעתיד מרתק. הרמת הרף של סוגת האקשן עשתה טוב לעונה, שנראתה לפרקים רבים כמו הכלאה בין "משימה בלתי אפשרית" ו"שליחות קטלנית" (המון רגעים בסוף העונה). דולורס שכפלה, הפעילה, תימרנה ובין לבין גם היה לה זמן לקטילות ביד אחת, אבל בינתיים לאט, בזהירות ומאחורי גבה וכמה לא מפתיע, לבסוף המורדת חטפה את המרד בפרצופה ועוד פחות מפתיע שזו הייתה אישיותה הלבבית והכובשת של שרלוט הייל, שהייתה זו שתקעה את הסכין בגבה של דולורס.


עין אחת בוכה ועין שנייה גורמת לבכות | צילום: IMDB

וככה יורד המסך על עונה ש....חכו לזה.......התחילה בקול תרועה רמה והסתיימה בקול ענות חלשלושה ובנאלית, שהגיבורה הרצחנית וחסרת המצפון שלה רואה את היופי בעולם האנושי, שירק, ירה ואנס אותה באכזריות לא מעט פעמים. לא לתינוק הזה פיללנו. ולג'סי כיילבמן, שלא במפתיע נשאב אל תוך מאפייניה של הדמות שאיתה היה ונותר מזוהה יותר מכל וגם כאשר ניסה לקרוע בציפורניו את התדמית, הוא נתקל בעור תוצרת T-1000, שמתאחה בשניות ופשוט סוגר עליו מכל כיוון.

פרק אחרון שמוציא את העונה הקצרה ביותר לחופשה ארוכה מהרגיל, שבמסגרתה תתאפשר האופציה לליסה ג'וי וג'ונתן נולאן לראות איך הם חוזרים לשורשים והמקורות מהעונה הגאונית הראשונה ואיך משאירים מאחור את הפינאלה אה-לה-"משחקי הכס", שלמרות הומאז'ים ברורים ל"מועדון קרב" ופרויקט הרס שלו, לא הצליח להושיע פרק שהתעקש להתבוסס בבינוניות ולהסתמך על הורדת רמה ולבנות על אקשן, בלאגן תסריטאי ומחוות לכמה מהסרטים הבולטים של סוף המאה הקודמת. עונה רביעית, אולי עם מסכות וכפפות, תכריע באופן סופי לאן הסוס הזה שועט וכיצד הוא משתחרר מסכי העיניים שלו.